אם לשפוט לפי החודשים האחרונים, אפשר לשנות את שם המדור השמנמן הזה ל"ישראלים אוכלים שווארמה"/"ישראלים מתלוננים על מחירי מזון". שני השמות כמובן מוצדקים, ובעניין בו עוסק המדור השבוע, על אחת כמה וכמה: שווארמה מפגש רמב"ם.
את אותה שווארמה מהוללת, שהפכה מאז פתיחתה באפריל האחרון לאחת האהובות והעמוסות בתל אביב, כבר ביקרנו בסמוך לפתיחתה. מאז עברו הרבה דיוקים, שכלולים ושדרוגים, ביניהם הרחבת התפריט. אחרי סרוויס הצהריים (העמוס), מצטרפים לשווארמה שיפודים, טוסטים ונשנושים.
נתחיל בנשנושים, שאחרי השווארמה היו מהמנות האהובות עלינו ביותר: צ'יפס (10 שקלים) ובמיה פאקורס (52 שקלים), שתי מנות דגל של מסעדת הבסטה, ושתי מנות מבוצעות לשלמות. הבמיה פריכה, נטולת שמנוניות מיותרת ואפילו מתנגדי הבמיה נופלים שדודים לרגליה. אינטרפרטציה מקומית רהוטה ומצוינת למנת אוכל הודי מודרני. הצ'יפס (שנעשה בעבודת יד) טרי ורותח, ולמרות המעטפת הפריכה הוא רך מבפנים. תענוג אמיתי. אומנם די מבאס לשלם על תוספת צ'יפס שבלא מעט מקומות מוגשת בחינם, אבל בואו, זאת שווארמה של אנשים הבסטה. מה חשבתם, שיהיה זול? מה שכן, מציעים במקום יופי של חמוצים חופשי על הבר.
מנה נוספת שצמחונים יכולים לזלול כאן בכיף היא טוסט (שלם 42 שקלים, חצי 25 שקלים): פיתה אליה נדחים יחד בצל מטוגן, גבינה שוויצרית ותפודים. פיתה צהבהבה ומעושנת שמוכנה לא בטוסטר לחיץ, אלא על הגריל. זה רחוק מאוד מלהיות מלהיות שווארמה או שיפוד, וזה גם סוד הקסם של המנה עתירת השומן והטעם הזאת. ורסיה צמחונית פחות מוצלחת היא שיפוד פטריות מלך היער (42 שקלים), שמגיע עם אותו רוטב הודי של הבמיה פאקורס, והרבה ממנו. פרוסות הפטרייה הדקות לא מרוויחות משהו מיוחד מדי מהגריל ונשארות די סתמיות.
בגזרת השיפודים הזמנו שתי מנות מעולות: שיפוד שקדי עגל (72 שקלים) ושיפוד נתח קצבים (65 שקלים). הם מוגשים בתוספת פיתה חרוכה קלות, ירוקים קצוצים, פרוסות עגבנייה דקיקות, בצל בסומאק ולא מעט טחינה ועמבה. שקדי העגל היו במרקם מושלם, לא צמיגיים כלל ומתובלים באיפוק, וכך גם נתח הקצבים בעל טעמי הבשר העזים והמרקם הרך. ביחד עם כל התוספות - חגיגה.
ולגולת הכותרת: השווארמה. בימי חמישי מצטרף לסיח העגל-כבש ולסיח הפרגית גם גירוס חזיר (65 שקלים לפיתה), אבל השווארמה הכי טובה כאן, וככל הנראה גם אחת הטובות כרגע במרכז הארץ היא שווארמת עגל-כבש (49 שקלים). הנתחים/פלייקים באיזון של חריכה ועסיסיות, התיבול לא אגרסיבי ויש בו נוכחות פלפל שחור. אל תוך הפיתה הרכה נכנסים ירוקים טריים קצוצים (פטרוזיליה ובצל ירוק), צזיקי, טחינה, עמבה, סחוג, פרוסות עגבנייה דקות ובצל בסומאק. בחרנו בטחינה ועמבה, אולי בשמרנות, ושילבנו את הצזיקי מהבקבוק הלחיץ באופן עצמאי בפעימות מדודות והשילוב מוצלח מאוד. בשורה התחתונה: כיאה לשווארמה של מסעדה מבוססת, מוערכת וברנז'אית כמו הבסטה - היא לא זולה ביחס למתחרים, ככה שאם אתם מחפשים את הביס "הכי משתלם" - ממש לא תמצאו אותו פה. מה כן תמצאו? תשוקה לשווארמה, על כל המשתמע מכך, דקדוק ונכונות להמשיך לדייק ולשדרג. עובדה שהשווארמה כיום יותר טעימה משהייתה בתחילת הדרך.
>> בשבוע שעבר תקענו פיתה פנדה בלובי של בניין צ'קפוינט
מפגש רמב"ם. רמב"ם 3, תל אביב יפו. שעות: ראשון-חמישי 11:00-24:00; שישי 11:00-16:00