בודגה: ההמבורגרייה החדשה בתל אביב
בודגה בקרליבך אולי נראית כמו מזללה אמריקאית טיפוסית, עם מקרר עמוס משקאות קלים נדירים, צ'ילי צ'יז פרייז ופלנצ'ה מלאת קציצות, אבל למעשה מדובר במקום ישראלי מאין כמותו – כל הבייקון הזה וכל הגבינה הנוזלית – מוצרים כשרים. שומרי כשרות שחולמים על צ'יזבורגר? כמעט מגשימים לכם פה פנטזיה
אוהבים להגיד שיש בתל אביב אינפלציית המבורגריות, ובכל זאת – יצא שמלא זמן לא דגמתי איזו המבורגרייה חדשה. על זאת של "הפרופסור" ויתרתי כי פדיחה לאכול עם כפפות, אני מכירה כמה בחורות באזור ולא מתאים כל הטקס, אבל על בודגה לא הצלחתי לוותר. מדובר במזללה אמריקאית שכל העובדים בה מדברים עברית במבטא אמריקאי כבד כיאה ליהודים מאמריקה שעשו עלייה, כל ה"בייקון" וה"צ'דר" (תחליף גבינה טבעוני ובייקון טלה מעושן) שם כשרים והם מתגאים בלחמניות שנאפות להם על פי מתכון בהזמנה, חמוצים בהכנה עצמית ושימוש במוצרים טריים ואיכותיים.
לצערי, לא הייתי אף פעם באל איי, אבל ככה אני מדמיינת תפריטים של מזללות בסגנון הזה שם – המבורגרים שבבסיס הם אותו דבר פחות או יותר, עם תוספות ורטבים משתנים, כשכל אחד קורץ למטבח אחר או אזור אחר ומאפייניו הקולינריים. בחרתי בבייקון צ'יזבורגר (49 שקלים) ובבורגר לפט קוסט (Left Coast) שמגיע עם רוטב ברביקיו וטבעת בצל (49 שקלים). לתוספות, שמזמינים בנפרד, לקחתי את צ'יפס הבית – שמן כמהין, מלח נורי ושעבי תיבול (16 שקלים) וצ'יז פרייז, שזה אותו דבר רק עם רוטב גבינת צ'דר טבעונית (19 שקלים). מול מקרר המשקאות הייתה התלבטות לא קלה, יש שם הרבה משקרות נדירים, ביניהם מאונטיין דיו הנדיר, שכמובן לקחתי אותו (ספרייט על סטרואידים) וד"ר פפר שכבר ניתן למצוא גם בסופר (12 שקלים כל פחית).
במקום עצמו יש מעט מאוד מקומות ישיבה וגם מזגן שמשמש כנראה לנוי, אז כמו כמה לקוחות נוספים, לקחתי את האוכל לשולחנות הפיקניק ברחבת הסינמטק הסמוכה (היה צל כמובן). נתחיל בטוב – ההמבורגרים. המצטיין היה המיוחד, הלפט קוסט, שהיה יותר מגושם לאכילה, אבל גם מענג. זאת אולי לא זלילה פוטוגנית, אבל טבעת הבצל הפריכה מצוינת וכיפית, רוטב הברביקיו לא מתוק מדי והקציצה, מהסוג הדק (זה בעצם כדור שמנחיתים ומשטיחים על הפלנצ'ה), עסיסית וטעימה. הבייקון-טלה פחות לעיס מבייקון חזיר, אבל הוא טעים, שמנוני ופריך, ומגבינת הצ'דר הטבעונית לא התלהבתי, אבל היא לא הצליחה להרוס את הכיף.
את מה היא כן הרסה? את הצ'יפס. וואו. אחת ממנות הצ'יפס הגרועות שאכלתי. ואכלתי. רוטב הצ'דר הזה הוא פשוט בלתי אכיל, מוטציה שצריך להוציא מהחוק. הצ'יפס עצמו רחוק מלהיות טוב גם בלעדיו כי הוא סובל מעודף טעמים – מלח הנורי ושמן הכמהין בשביל העלק אוממי. אבל בחייאת, אנחנו יודעים מה זה ריח של צ'דר וטעם של צ'דר. זה לא אמור להיות חמוץ ודוחה (ושלא נדבר על הריח של זה). בלתי אכיל. בתוך ההמבורגר מדובר בפרוסה דקיקה ועדינה שבקושי מרגישים, אבל הרוטב הזה הוא סיפור אחר לגמרי.
בשורה התחתונה – מחירים גבוהים מדי, אחלה המבורגרים, אבל מגיעים אליכם הרבה שומרי כשרות רעבים שמתים לחוויה של צ'יזבורגר או של בייקון או של המבורגר וצ'יפס עם גבינה בצד, ואנשים האלה רוצים צ'יפס נורמלי, לא מגיע להם (ולי)?
בודגה. קרליבך 14, תל אביב. כשר