mela מקווה ישראל: ההתרחבות לא הרסה כלום

כמעט שנתיים עברו מאז הביקור שלנו במלה (mela) בשכונת בזל בתל אביב. על פניו, מלה נראה כמו עוד בית קפה, לא משהו שחסר בנוף התל אביבי, בטח לא משהו שנדיר למצוא - אבל מה שקצת יותר נדיר למצוא הוא תפריט כמו של מלה, שמצליח לשלב אופציות יותר מזינות, צמחוניות, טבעוניות ולל"ג מבלי שיהיו שכפול דהוי של "האופציה הטבעונית בתפריט".

המקום החדש במקווה ישראל פועל בעקרון מאוד דומה לזה של המקור: ויטרינת כריכים, מתוקים, מאפים וסלטים מתחלפים - הכל מוכן לאכילה - לא מזמינים במסך, לא מחכים למלצר, הכי הרבה מחכים לחימום הכריך. בגזרת הסלטים הזמנו קיסר טופו פריך (44 שקלים) שמגיע עם ארטישוק, צלפים, מלפפון חמוץ פרוס קרוטונים ובחירה: אבן יוגורט או שמרי בירה שמחליפים פרמזן. שתי האופציות מתפקדות טוב בכל הקשור למליחות ואוממי אגב. סלט פרשי, בטח ביחס לקיסר, ולא מאוד יקר ביחס למחירי מנת סלט קיסר - שיכולים גם לעבור את רף ה-60 שקלים בלא מעט מסעדות.

לקחנו גם ספיישל מתחלף של לביבות זוקיני עם צזיקי (44 שקלים) שהיה חביב, אבל בטח לא משהו שמצדיק להיכנס לתפריט באופן קבוע. הלהיט הכי גדול מבחינתנו במלה הוא עדייו כריך הקריספי כרישה (38 שקלים). הוא כנראה ה"מושחת" ביותר מכל יתר הכריכים בוויטרינה, תודות לטיגון הכרישה בבלילה והלחמנייה, אבל הוא ללא ספק זוהר מעל כולם - הכרישה, האיולי הצהוב, הירקות הטריים - הכל בו עובד נפלא וטעים. בעיר כל כך קטנה, מפתיע שעוד לא קמו לו חיקויים.

בגזרת הקינוחים היינו צנועים והלכנו על עוגיית שוקולד צ'יפס גדולה (12 שקלים), נימוחה וטעימה ומשקאות אייס: מאצ'ה ואייס קפה (22 שקלים), שניהם על בסיס חלב שקדים וקוקוס - אופציה טבעונית שעדיין משום מה לא נפוצה מאוד, וחבל. אגב, היום (15/5), לרגל יום השוקולד צ'יפס הבינלאומי, מלה גם תורמת מהכנסותיה על עוגיות השוקולד צ'יפס למען נוער בסיכון.

לסיכום, מלה החדש במקווה ישראל מצטרף למתחם מתחדש ונחמד באזור שעד לא כזה מזמן היה חסום ומוזנח והיום יש סביבו לא מעט עסקים ובתי אוכל וקהל מגוון מאוד, וכשהרכבת הקלה יום אחד תפעל - אולי תהיה פה אפילו יותר תנועה.

מלה (mela), מקווה ישראל 23 תל אביב.