אפילו שאני לא תל אביבית, אחד המקומות האהובים עליי לתקיעה מהירה הוא המזנון של אייל שני - האדם שלקח את אומנות הפיתה שלב אחד קדימה. לכן, כשהזדמנתי השבוע לאשדוד, נזכרתי שלפני כמה חודשים נפתח בעיר מזנון שמזכיר מאוד את הדוד הפואטי מהעיר הגדולה. המקום נקרא פיתה בסטה, ולמרות שהוא ממוקם באזור תעשייה, מדובר באחלה חלל - מסודר, מרווח ונעים. אז קודם כל שאפו על העיצוב, הניקיון והאווירה המזמינה. החבר'ה הצעירים שמנהלים את המקום נותנים שירות מצוין עם חיוך אמיתי וזה תמיד כיף.

אחרי כל הקומפלימנטים על המקום עצמו, הגיע הזמן לדבר על האוכל. בגזרה הבשרית מציעים כאן סטייק עם ביצת עין, כבדי עוף, מרגז, קציצות, פרגית או אסאדו. הצמחונים מביניכם יאכלו כאן תסביך (סוג של סביח), בוריקה בפיתה או בצלחת וקציצות ירק. בצד תוכלו לבחור תפוח אדמה ובטטה בתנור, ואני אומרת - למה לבחור כשאפשר גם וגם. 

הלכתי על פרגית במרינדה בפיתה, בוריקה בצלחת, תפוח אדמה ובטטה. בזמן שחיכיתי לאוכל פניתי לעמדת הרטבים והחמוצים. אם התפריט והאווירה של המקום קיבלו השראה מבורכת מאייל שני, בגזרה הזאת הם נשארו קצת מאחור, וחבל. המלפפונים החמוצים היו תעשייתיים, והשמנת החמוצה שמוסיפה כל כך הרבה הייתה מאוד חסרה (המקום כשר). הפלוס? יש כאן יופי של זיתים דפוקים, ואני דפוקה על זיתים. אגב, תמצאו כאן גם "ראשי" פיתות מטוגנים בשמן עמוק, שאותם טובלים בכיף בטחינה ורסק העגבניות שמוגשים גם למילוי חופשי בעמדה.

פיתה בסטה - תפוחי אדמה ובטטה (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
תוספת מבורכת ומעולה. בטטות ותפוחי אדמה בפיתה בסטה | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

ראשונה הגיעה אליי הבוריקה (25 שקלים). הבצק היה פריך וטעים והביצה זרמה כמו שביצה צריכה לזרום. בפנים התחבא גם תפוח אדמה מבושל, מעליו שמתי קצת צ'ירשי (שלצערי היה די אנמי), ובצד הצלחת הונח סלט עגבניות ובצל סגול מרענן במיוחד. סך הכל חגיגה.

תפוח האדמה (10 שקלים) והבטטה (13 שקלים) לא איחרו להגיע. חשוב לומר שהמחירים פה נמוכים והמנות נדיבות. הבטטה הייתה אשכרה מעדן, עשויה באופן מושלם, רכה באמצע, שרופה בקטע טוב בצדדים ומתובלת בול. תפוח האדמה היה בסדר, אבל היה לו איזה טעם לוואי לא נעים. על שתי התוספות הונחה סלסת פטרוזיליה מרעננת וכיפית.

פיתה בסטה - בוריקה בצלחת (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
חגיגה. בוריקה בפיתה בסטה | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

הפיתה עם הפרגית (34 שקלים) הייתה מספקת בהחלט; העוף היה עסיסי, טרי וטעים. כמה פשוט – ככה טוב. המרינדה הייתה אולי עדינה מדי, אבל לי זה לא הפריע כי נהניתי מהטעם הפשוט והטוב של הפרגית. היו שם קצת סלט עגבניות ופטרוזיליה, וטחינה נחמדה שהשתלבו כולם יחד בהרמוניה נהדרת. הפיתה רכה (אבל לא רכה כמו במזנון אם כבר משווים), ובגודל שמתאים בול לחיבוק בכפות הידיים, והיא ספגה היטב את המיצים שבתוכה. אין תלונות. אחלה ארוחה מפנקת.

לקינוח הייתי חייבת לנסות את הפיתה לוטי (10 שקלים). חצי פיתה על הגריל עם שוקולד אגוזי ובננה. לצערי דווקא פה החברים מפיתה בסטה נפלו חזק. הפיתה ככל הנראה נצלתה על אש פתוחה וגבוהה ולא על פלנצ'ה או על גריל, מה שגרם לה להישרף ולהיות פשוט בלתי אכילה. נתתי ביס וזרקתי. הרעיון חמוד, הביצוע כושל ברמה הכי בסיסית. חבל שדווקא הקינוח השאיר טעם מר בפה, כי כל מה שקדם לו הפך בסופו של דבר לאחלה ארוחה במחירים פצצה ואווירה חמודה.

פיתה בסטה - פיתה לוטי (צילום: איילה כהן, אוכל טוב)
הקינוח שתקע אותי. פיתה לוטי | צילום: איילה כהן, אוכל טוב

פיתה בסטה, הבנאים 1, אשדוד