פופ אפ שמופ אפ

קונספט הפופ אפ לא חדש בתל אביב, וגם לא ברחבי ישראל: פעם בכמה זמן קם לו איזה פופ אפ של קינוחים/מאכלי עדות/סופגניות/קיגלים/קרמבואים/נקניקיות/המבורגרים/טאקוס/פיתות ממולאות ומה לא. מדי פעם אפילו מדובר בפופ אפים מוצלחים שגם הופכים למקומות קבועים, ומדי פעם העניין מתפוגג כלא היה.

הפופ אפ האחרון שהיינו בו היה נשמע מושלם על הנייר: פופ אפ וייטנאמי של דרור אסיה, בוגר מסעדת האנוי ז"ל, המסעדה הווייטנאמית האהובה שנסגרה לפני שנתיים. כל החשודים המיידים הופיעו בתפריט: באן מי, מרק, סלט. אפילו גלידה. אבל בפועל, וסליחה שאנחנו מגיעים לשורה התחתונה כל כך מהר: זה פשוט לא עובד. אם כבר, הפופ הזה רק מדגיש כמה הכנה, עבודה, השקעה, סבלנות ואורך רוח נדרשים בשביל להקים דוכן או מסעדה טובים באמת, והארעיות מאחורי הפופ אפ עוברת פה יותר כמו חפיפניקיות.

התפריט של וייטקונג כולל 6 מנות וקינוח, מתוכן הזמנו 5. המנה הראשונה הייתה פנקייק (38 שקלים) מקמח אורז וחלב קוקוס במילוי נבטים וחמוצים (גזר וצנונית). הפנקייק הזכיר במראהו ובטעמו חביתת קמח חומוס/עדשים. זה לא נכתב כעלבון, אבל בטח שלא כמחמאה. הרוטב שהוגש לצדו היה שטוח ואנמי (כמו כל הרטבים שיוגשו בארוחה) והחמוצים סבירים. המרקם יבש מאוד והרוטב לא מספק את הלחות הנדרשת פה, ונדרשת.

אותה אווירה דלה אפיינה גם את מנת הדמפלינגס (32 שקלים) שהגיעה אחרי הפנקייק. בתפריט נכתב "בצק וון טון, פרגית ולמון גראס עם שמן בצל ירוק". הדמפלינגס הגיעו עם זרזיפון רוטב צ'ילי, הזכירו קרפלך מכובסים (שוב, לא עלבון) ובעיקר שיעממו. התחושה היא של מינימליזם מעושה, אבל הם פשוט לא מספיק טעימים בשביל זה.

המנה הבאה, שהגיעה כעבור המתנה ארוכה ובזמן שסועדים שהגיעו אחרינו כבר קיבלנו את המנות שלהם הייתה "פנינה" - סלט וייטנאמי לצד "קריספי רייס קרקר" (34 שקלים). הסלט הזה הוא הסיבה שכל כך אוהבים לקרוא לתל אביבים פראיירים: מנה מגוחכת בזעירותה של ירקות קצוצים (מלפפון, חסה, כוסברה, נענע, בצל), חתיכות בודדות של נקטרינה ובוטנים קצוצים. כמות מעליבה. זה סלט שאמור להגיע בחינם לצד מנה אחרת. קרקר האורז שהגיע לצד פנכת הקרטון נעדר תחושת טריות והיה שומני.

שתי מנות נוספות שהגיעו אחרי 25 דקות בהן ניסינו להבין ללא הצלחה מצוות המקום אם הזמנתנו נרשמה כמו שצריך הן ספרינג רול (32 שקלים) ובאן מי (46 שקלים).בספרינג רול השתמשו בעיקר בהמון אטריות שעועית, נקטרינה (יש גם אפשרות לבחור במילוי שרימפ), עלים ירוקים, מלפפון וקריספי שאלוט, שלא הורגש כלל. את שני הממולאים היבשושיים ליווה רוטב הויסין-בוטנים סמיך בטעם תעשייתי, וכל העסק לא ממש הצליח להתרומם לשום מקום תודות לטעמים רדודים ויד קמצנית.

גם הבאן מי הדגים מידה מסוימת של קמצנות, ובצעד חסר קלאסה פתחנו את הלחמנייה (כן, זאת לחמניית מכולת) וגילינו כמות קטנה מאוד של עוף ושל חמוצים. אולי אם היו דוחסים בפנים קצת יותר מרכיבים ומעשירים את המילוי, היינו נהנים ממשהו מלבד לטעם דומיננטי של פטה כבד.

לא ציפינו למצוא פה את רוח הרפאים של מסעדת האנוי המופלאה, אבל גם לא ציפינו לשלם לא מעט עבור מנות מרושלות, קמצניות וסתמיות. כשפותחים פופ אפ לחודש בלבד, ראוי להפציץ עם מנות מוקפדות, מדויקות ולזקק את החוויה. במקום זה נתקלנו בשירות רע, אוכל בינוני במקרה הטוב, והחור בלב שהשאירה לנו סגירת האנוי רק נפער והתרחב.

* אחרי פרסום הכתבה העלה דרור אסיה פוסט לפיו המקום נסגר לאלתר בעקבות תאונת דרכים שעבר:

וייטקונג. מסריק 16, תל אביב. שני-חמישי: 18:00-23:00; שישי 12:00-16:00; שבת 19:00-00:00