כל חובב אוכל שמבלה כמה דקות ביום בפייסבוק בטוח נתקל אתמול בסערה שחולל ישראל אהרוני, מבכירי השפים בישראל, ומי שנחשב לאבי המטבח האסייתי בארץ. אהרוני העלה לחשבון הפייסבוק שלו פוסט שכלל את הנאום שנשא בכנס המסעדנות הרביעי שנערך השבוע בתל אביב, תחת הכותרת "למי למי יש יותר כבוד? על פרגון, אגו, תחרותיות וקנאת שפים, וכיצד כל אלו משפיעים על התפתחות הסצינה הקולינרית בישראל".
בנאום שנשא, התעכב אהרוני בעיקר על הדור הצעיר של השפים בארץ ובחוסר הפרגון והתחרותיות העזה ביניהם. בפתח הדברים הזכיר השף הוותיק ראיון משותף שנתן לפני שנים יחד עם השף חיים כהן לדן מרגלית: "אחרי כמה שאלות משעממות הוא (מרגלית) שאל לפתע: אז מי שף יותר טוב?... מבלי להתבלבל לרגע, השבתי לו באותו המטבע: ומי עיתונאי יותר טוב, אתה או רפי רשף? מרגלית סיים את הראיון מיד, ומשכבו המצלמות הוא רשף עלי בזעם: זו הייתה תגובה חצופה ולא הולמת. אתה צודק לגמרי, עניתי לו, אבל היי, אתה התחלת... ובכן, לתפיסתי, אנחנו התחלנו, ואנחנו די אשמים בעניין, פשוט משום שאנחנו תורמים לא מעט ליצירת הדיון הזה בכל מיני אופנים".
אחרי המיני סערה שהגיעה בעקבות דבריו של אהרוני, פנינו לברר מה חושבים השפים הישראלים על הנאום הנוקב. השף יאיר יוספי ממסעדת ברוט אמר לנו היום שאהרוני צודק לגמרי בדבריו, והוא וחבריו משתדלים להילחם בתופעה. "יש לנו חבורה קרובה של עשרה שפים, אנחנו חברים טובים מאוד ועוזרים אחד לשני כשצריך - בין אם בחומרי גלם או בכוח אדם כשחסר. אנחנו גם חברים מחוץ לעבודה ובאים לאכול אחד אצל השני ועורכים ארוחות שחיתות משותפות".
השף יובל בן נריה מטאיזו טוען שהוא יודע בדיוק על מה אהרוני מדבר: "היריבות תמיד הייתה קיימת, גם בימים של הדור המבוגר יותר. התחרות פה כל כך עזה שקשה להתגבר עליה. מי שאוכל אצלי היום יאכל מחר אצל דיוויד (פרנקל) ומחרתיים אצל ירון (שלו). כולם נלחמים פה על אותו קהל. אם בפריז שפים יכולים להתאגד אל מול הרשויות או הספקים כי יש קהל מספיק גדול של תיירים, פה אלו אותם אנשים שאוכלים אצל כולם ולכן הרצון לשפר את המצב אצל המתחרים הוא לא גבוה".
השפית סבינה ולדמן, בוגרת התוכנית "משחקי השף", מנסה גם היא להבין למה התחרות עזה ולפעמים לא נעימה כל כך. "למרות שגם בתחומים אחרים יש תחרויות, פרסים ודירוגים, אצלנו בתחום התחרות גדולה הרבה יותר. נכון שתחרות זה דבר בריא, אבל יש בתחום שלנו הרבה אגו, אגו, ואגו, וזו אחת הבעיות הגדולות".
השף תומר אגאי (סנטה קטרינה), מי שעבד לפני כן אצל השף חיים כהן אומר שאצלם זה היה לגמרי אחרת. "אני מנסה להתרחק מכל הבלאגן. גדלתי אצל חיים ואצלנו אין כאלה דברים. מפרגנים מאוד אחד לשני, גם אחרי שעוזבים ופותחים מקום מתחרה. אני מחייך לכולם, ולכן נראה לי שגם מחייכים אליי בחזרה. אני לא מרגיש חלק מחוסר הפרגון".
השף עומר מילר שוהה כרגע בחו"ל ולא היה יכול להגיב לדברים, אבל שיתף בעצמו ואת הפוסט של אהרוני ומסר לנו: "הבאתי דברים בשם אומרם".
השף ארז קומרובסקי, אותו אחד שאהרוני הזכיר בתור בן דורו, לא בטוח שדברים כל כך השתנו. "פעם הייתה הרבה תחרות, כל אחד ישב על המשבצת שלו ואכן היו יחסים יפים בינינו. האם זה שונה כל כך היום? לא בטוח. יש לי יחסים נפלאים עם בני הדור הצעיר ואני יודע שיש ביניהם יחסי קולגיאליות נהדרים. לא בין כולם, זה ברור וטבעי. יש קנאות והייתה גם אז". שאלנו את ארז אם לדעתו יש בכל זאת דרך לאחד את השורות ולעבוד יותר ביחד, וזכינו לתשובה מפתיעה: "אני חושב שצריך לייצר יותר זמן איכות יחד - כל אחד תקוע במטבח שלו, ואני ממש אשמח להרים את הכפפה ולעשות אצלי התכנסות של טבחים מכל הדורות; לא כנס, ועידה או תערוכה, אלא לבשל וסתם להיות ביחד. כשהביחד הוא אמיתי הוא מייצר תהליכים".
הנאום, שעלה במלואו לעמוד הפייסבוק של אהרוני, זכה תוך שעות בודדות לכמעט 900 לייקים, 60 שיתופים ומעל 100 תגובות, רובן ככולן משבחות אותו על שהציף את הנושא. אורית בן אדרת, אשתו של השף שאול בן אדרת, הסכימה ב"היטבת לתאר", והשפית רימה אולברה כתבה לו: "כל כל נכון! תודה שהעלית את הנושא המגעיל הזה בתעשייה שלנו. כל הכבוד".
בשיחה אישית עם אהרוני, הוא מספר לנו שגם מחוץ לרשת זוהי בדיוק רוח התגובות ושהוא לא נתקל בתגובות שליליות או מתלהמות.
אתה חושב שהפוסט הזה יכול להביא לשינוי?
"לא יודע לגבי שינוי, אבל היה לי ברור שצריך להציף את זה מתישהו, ואם זה לא יתניע מהלך זה לפחות יביא למודעות. נדמה לי שהתגובות מדברות בעד עצמן".