מדי שנה במהלך חודש דצמבר מתמלאת המושבה הגרמנית בחיפה לקראת חג החגים באינספור קישוטים יפהפיים, אווירת חג מרהיבה והרבה מאוד מטיילים שמגיעים ליהנות מהאזור - מדי שנה, אך לא בשנה הזאת, מכל הטעמים המובנים. רק מסעדה אחת ניצבת היום ברחוב המרכזי של המושבה כשהיא מקושטת וססגונית, ולמרות שבינתיים הקישוטים הללו משמחים בעיקר את השליחים או את עוברי האורח שמגיעים לקחת טייק אוויי, בעלי המקום החליטו שבבוקר יום שלישי הם יפתחו את המסעדה, ויהי מה.
"קצת נמאס לי מההחלטות של הממשלה", אומר לנו הבעלים של מסעדת שטרודל החיפאית הוותיקה, עלאא אסעד. "עושים פיילוט לקניונים ובתי מלון ואף אחד אפילו לא מדבר עלינו, המסעדנים. לא מתייחסים אלינו. אז אני יכול גם לעשות פיילוט לעצמי ולפתוח את המסעדה לפי הנחיות משרד הבריאות לפני הסגר. אני רוצה לעבוד - עם עשר איש או עשרים איש במסעדה, לא משנה לי. בשבילנו אין אפילו אור בקצה המנהרה בתקופה הזאת, מתעלמים מאיתנו. מה, אנחנו לא קיימים? אנחנו לא צריכים להביא פרנסה הביתה?".
לשאלות כמו מה הוא מתכנן לעשות אם תגיע המשטרה למקום עסאד לא מספק בינתיים תשובה חוץ מ"נראה מה יהיה", אבל כך או כך, הוא מתכוון להאכיל סועדים בתחומי המסעדה ממחר, למרות הסיכון. "הזמנתי את הטבחים שלי ואת העובדים שלי ואני פותח", הוא אומר, "המסעדה הזאת היא הבית שלנו, אני פה יותר משאני בבית. אני גם לא מבין, יש לנו חצר שיש בה מאה מקומות ישיבה, למה אנשים לא יכולים לשבת לאכול בחצר? למה אנשים צריכים לקחת אוכל לרחוב ולאכול אותו שם על ספסל?".
מה מתרחש בחיפה בימים אלה בגזרת המסעדנות?
"כל הסגר הזה אני המסעדה היחידה בשדרה שפתוחה למשלוחים וטייק אוויי. היחידי מבין שלושים מסעדות, כולן סגורות. אני עובד עם קהל מקומי ויש לנו לקוחות נאמנים שאני מספק להם מהמאכלים שלנו. באוכל מהיר כולם עובדים בחיפה, והיתר, רק המסעדות הכי טובות בעיר פתוחות וזה בודדות, פחות מעשר. אבל כשאני מסתובב בחיפה כל העיר פתוחה חוץ ממסעדות ובתי קפה. כלום לא סגור חוץ מאיתנו. אני לא רוצה שום פיצוי או מענק מהמדינה, רק שאם יש סגר שיהיה סגר אמיתי. אין לי בעיה, יש מצב חירום במדינה. אבל אל תגרום לי לשבת בבית והבנק ממשיך לקבל את הצ'קים שלי כשמנוע ההכנסה שלי נעצר. ומה שהורג אותי זה שהמסעדנים בחיפה ישנים".
יש בכלל פרנסה במשלוחים ובטייק אוויי?
"ברוך השם יש לי קצת עבודה במשלוחים ובטייק אוויי, אבל כמה אפשר? אני חושב שמסעדנים לא משמיעים יותר את הקול שלהם. בגל הראשון היו אנשים ודיברו בתקשורת, ופתאום כל הפיות נסתמו. איפה המסעדנים בארץ? זה כבר לא הגיוני, המסעדה סגורה כבר חודשיים וחצי, מ-17 בספטמבר. אני לא יכול יותר, כמה אפשר?"
מה אתה בעצם מחפש להשיג בפתיחה מחר?
"השאיפה שלי היא שמישהו ישמע אותי. אני מדבר בשם עצמי קודם כל, אבל גם בשם בעלי העסקים שבקושי שורדים ולדעתי הם צריכים להתעורר ולפתוח, יהיה מה שיהיה. אני פתוח עם המסעדה פה משנת 2007, אנחנו לא מסעדה חדשה. אני מעסיק 40 משפחות ו-20 סטודנטים שעכשיו יושבים בבית ואין להם מה לעשות. הם מתוסכלים, כולם יושבים בחל"ת, ומי יעמוד לצידם? כל השנה אנחנו מתכוננים לחודש דצמבר של חג החגים עם תפריטים מיוחדים וארוחות לכבוד התקופה. אני לא אפר את ההנחיות של התו הסגול, אין לי בעיה איתן, אבל אני צריך תעסוקה".