השאלה היא לא מה קרה שפתאום נפתח לו סניף של עלי קרוואן (אבו חסן) מחוץ לגבולות יפו ועוד במתחם שרונה, השאלה היא למה זה לקח כל כך הרבה שנים עד שזה קרה. בואו נשים את הפיתות על השולחן: מאז הלך לעולמו אבו חסן, האיש והאגדה, ב-2007, נמצא מפעל חייו במגמת התמסחרות שפתיחת הסניף בשרונה מרקט היא ככל הנראה השיא שלה (התחזית שלי: סניף נוסף יוקם מחוץ ליפו בשנה הקרובה, ככל הנראה במתחם סינמה סיטי).
זה לא סוד שאבו חסן, שהתחיל את דרכו כמוכר חומוס שהסתובב בשנות החמישים עם עגלה בעג'מי ואחר כך פתח את הסניף המקורי ברחוב הדולפין, התנגד נחרצות להתרחבות ולפתיחתם של עוד שני סניפים ביפו. למזלנו, ההחלטה (הנכונה) של ילדיו לגדול הביאה לצמצום העומס בתורים כשלפחות בסניף בשבטי ישראל לא הורגש כל הבדל באיכות המנה ביחס לסניף המקורי (הסניף שנפתח ממול, "פנינת יפו – אחים קרוואן", הוא כבר סיפור אחר. רבים טוענים שהוא פחות מוצלח ואפילו היתה לו אפיזודה מביכה שבמהלכה הוא ניסה להפוך למסעדת בשרים. בקיצור, מומלץ רק במידה והתורים בשני הסניפים האחרים בלתי נסבלים).
בשנת 2013 הופר הסטטוס-קוו בין אבו חסן לחסידיו הפנאטים: לתפריט של הסניף המרכזי בשבטי ישראל, נוספה ביצה. ככה פתאום. אחריה הגיע גם צ'יפס ואיתו, רחמנא ליצלן, קטשופ. מאבו חסן נמסר שהם בסך הכול מיישרים קו עם רוח התקופה. תגובה תמוהה למקום שהמסבחה האלוהית שלו מתקיימת מעבר לזמן והמרחב.
המסע לסניף החדש של אבו חסן בשרונה מרקט רצוף מכשולים ובורגנים רבים. המיקום של הסניף בתוך מתחם השוק (או כפי שבאמת צריך לקרוא לו - קניון) הוא די מעפן ולא פשוט למצוא אותו. צמוד אליו סניף של ממתקי נצרת שהיה די שומם בצהרי יום חמישי (אני יכול לדמיין את ישיבת הקריאיטיב שבמהלכה הוחלט לדחוף את המקומות הערבים ביחד: "מי שאוכל חומוס, בטח ירצה לקנח בכנאפה כדי להשלים את החוויה האותנטית"). בכניסה למתחם שרונה הבחנתי בארקדי דוכין יושב לו בסתלבט על אחד הספסלים, מראה שבתרבויות שהרגע המצאתי הוא סגולה למזל טוב.
עוד באוכל טוב:
האווירה הביתית הפכה סטרילית
הסניף של אבו חסן בשרונה קטן מאוד, כולל חמישה שולחנות בלבד ויכול להכיל להערכתי לא יותר מעשרים וחמישה אנשים בו זמנית (מחוץ למתחם יש שולחנות נוספים). כשהגעתי למקום בצהרי היום ונתקלתי בתור קצר של סועדים, חוויתי את ההתנגשות הראשונה בין אבו חסן ל"שוק" האוכל בשרונה: בגלל שרב הביקוש על ההיצע, בכל הסניפים של אבו חסן נהוג להושיב סועדים שונים סביב שולחן משותף. בסניף שרונה יש ווייב שונה - מכיוון שהגעתי בגפי הייתי יכול בקלות להצטרף לאחד מהשולחנות העמוסים, אולם בפעם הראשונה בהיסטוריה של אבו חסן ושלי, זה הרגיש לי קצת אוקוורד. אולי זאת הייתה הצפיפות בסניף הקטן ואולי היה זה הזוג ששתה יין אדום שהם הביאו איתם מהדוכן הסמוך בזמן שניגבו מסבחה, כך או כך, אווירת הביתיות של יפו התחלפה לה במשהו שונה, סטרילי.
"הקניון בנוי כדי שלא יהיה הפתעות - זהו מקום שבו יד אדם מווסתת את הטמפרטורה ואת האור ואת תנועת האנשים", כתבה ארנה קזין בחיבורה המצוין "במרחק הליכה". מי שמכניס את אבו חסן לתוך קניון מווסת חייב להבין שמשהו ילך לאיבוד, שחלק מהקסם יישאר בחוץ, לא יצליח לצלוח את השומר בכניסה למתחם.
צריך להודות: עבור הקהל שמגיע לשרונה מרקט, החומוס של אבו חסן, מדהים ככל שיהיה, הוא לא בדיוק האטרקציה המרכזית. מסלול הטעימות של המבקר הממוצע במתחם מתמקד בדוכנים היותר עילאיים ומתנשאים. הקהל שפקד את הסניף בזמן הביקור שלי נע בין אנשי הייטק שעובדים באזור וחיפשו משהו זמין ומהיר, לבין אימהות אשכנזיות מבוגרות שכף רגלן מעולם לא דרכה בדאון טאון יפו אבל היו מספיק מסוקרנות לבדוק על מה כל הרעש והמהומה. והיה גם, כאמור, זוג ששתה יין אדום ואכל מסבחה.
מקנחים בחוויה אותנטית
על כל שולחן בסניף אבו חסן בשרונה מרקט מונח בקבוק קטשופ, מראה מבאס בלי קשר לדת, גזע או מין. אם תבקשו גם תקבלו תפריט מודפס, אלמנט שלא היה קיים עד כה בסניפים המקוריים ביפו. התפריט כולל את כל סוגי החומוסים - מסבחה, גרגרים, פול ומשולש (22 שקל למנה) וגם לבנה וטחינה. תוספת ביצה עולה 4 שקלים. חוץ מזה יש גם שקשוקה (30 שקלים), צ'יפס (10 שקלים), פלאפל (8 שקלים) וסלט ירקות (20 שקלים).
אני הלכתי על מסבחה עם המון תבלינים שהייתה מעולה, זהה לחלוטין למנה המקורית. לצידה הזמנתי סלט ירקות בנאלי יחסית - עד הרגע ששופכים עליו את הרוטב שום לימון שמגיע בכלל עם החומוס והופכים אותו לחגיגה.
הסוד של אבו חסן הוא אווירת הכאוס שמולידה בסופו של דבר מנה מופלאה, המקבילה הקולינרית לסיפור בריאת העולם. גם בסניף שרונה מנסים לשמר את אווירת התוהו ובוהו, כולל הלחץ של המלצרים המזיעים, הצעקות והשירות הלכאורה שלומיאלי (אבל סופר מקצועני). התחושה שאני יצאתי איתה היא שהקונספט שעומד מאחורי הסניף החדש מכוון לאנשים שסיימו את מסע הבזיזה שלהם בפושון ובאו לקנח בחוויה אותנטית. אני אישית אמשיך לנסוע ליפו בשביל לספק את ההתמכרות שלי.