HIYO החדשה רוצה להיות מקדונלד'ס של האוכל הסיני. זה יכול להצליח לה

רחוב אחי אילת בקריית חיים רגיל לראות סניפים של רשתות, אבל בחודשים האחרונים קורה שם משהו קצת אחר: אחרי מסעדת השף היפניתדומוופאנקי האסייתית, עכשיו נפתחה שם HIYO – מסעדת פאסט פוד סינית-אסייתית חדשה שמנסה לעשות את מה שמקדונלד'ס עשתה להמבורגר: אוכל מהיר, ברור וזול, בלי פלצנות ובלי סיפורים על טרנדים.

HIYO נראית כמו מזנון מהעתיד, או לפחות מאיזה קניון במזרח הרחוק: מסכי הזמנה עצמית בכניסה, שולחנות עץ שנראים כמו קוביות, מטבח פתוח ודלפק אחד שבו אוספים את ההזמנה. האוכל יוצא במהירות, מוגש בקופסאות חד פעמיות. על הווק תמצאו את טל וונג (דוד של שחר מזוג משפיעני האוכל האהוב שחר ואורן), אחד האנשים שהיו שם כשהאוכל הסיני התחיל לתפוס בארץ. הוא הגיע לישראל מווייטנאם ב-1979, גדל במסעדה הסינית של ההורים בחיפה, בישל והקים לאורך השנים לא מעט מסעדות סיניות (בין היתר סיאם בחמת גדר), והיום הוא גם בעלים של מפעל שמספק בשר לרשתות אוכל אסייתי. עכשיו הוא חוזר לווק, במטרה להוריד את המחירים חזרה לקרקע.

התפריט של HIYO: מחירי רטרו

וונג רוצה ש-HIYO תהיה "המקדונלד'ס של האוכל הסיני", עם מחירים נמוכים ותפריט קצר וברור. תמצאו שם מנות ראשונות שמזכירות את הסיניות של פעם, במחירים שנשמעים כמעט לא מעודכנים. סלט סיני או סלט קימצ'י ב-22 שקלים, סלט מלפפונים ב-28 שקלים וסלט פפאיה או סלט פרגית ב-38 שקלים. בגזרת המרקים יש מרק תירס ב-18 שקלים, מרק קוקוס ומרק טום יאם ב-22 שקלים. אגרול הירקות שמכינים במקום (ולא מגיע קפוא ממפעל) עולה 22 שקלים לזוג, שני נאמס עולים 38 שקלים ושש כנפיים בטמפורה - 32 שקלים.

העיקריות יקרצו מאוד לכל מי שגדל על מסעדות סיניות בשנות ה-80 וה-90, עם מנות כמו מוקפץ צמחוני (50 שקלים), מוקפץ טופו (55 שקלים), מוקפץ בקר (66 שקלים) ומוקפץ סלמון (71 שקלים); פאד תאי משלושה סוגים (עם עוף, בקר או טופו) בטווח של 55-64 שקלים, מנה אייקונית של במבוק ופטריות ב-64 שקלים ומוקפץ סצ'ואן חריף ב-61 שקלים. בספיישלים תמצאו מרק פו נהדר עם ציר שבושל שעות ארוכות, מוגש בקערה ענקית עם שני סוגי בשר (69 שקלים), ועוף בשומשום ב-62 שקלים.

אם המנות והמחירים מעוררים בכם נוסטלגיה, זה לגמרי בצדק. אין כאן ראמני פיין דיינינג או "פיוז'ן קוריאני-יפני", אלא בדיוק מה שהיה כאן לפני עידן הטרנדים: ווק חם, מנות גדולות, אוכל שלא צריך למשכן בשבילו כליה.

"מה שעובד לסינים - לא עובר אותי"

כמו כל מסעדן בישראל, גם וונג נלחם במחסור בידיים עובדות. כדי לפתור את זה החליטו הוא ושותפו רפי חזן, חבר כבר שלושה עשורים, ללכת עד הסוף על פתרון טכנולוגי: הם ייבאו מסין ארבעה ווקים רובוטיים, חיכו חודשים עד שיגיעו, עברו את כל מסלול האישורים - ואז אחרי שבוע אחד של עבודה קיפלו את העסק. "המכשור הרובוטי הזה עובד מצוין בסין, אבל הוא לא עשה את החריכה שאני רוצה לירקות", מסביר וונג. "זה לא הטעמים שאני רוצה להגיש. מה שעובד לסינים - לא עובר אותי".

לדבריו, הבעיה היא לא רק הרומנטיקה של העבודה עם מחבת, אלא פשוט הטעם: "הווקים מגושמים, ומבשלים בלי צריבה. ראיתי את הפרסומות ואמרתי וואו, אבל בפועל זה לא זה. חייבים את הצריבה. בקייטרינג בכמויות גדולות זה עוד יכול לעבוד, במסעדה לא". בכלל, אומר וונג, בשלב הזה "הישראלים כבר עברו את הסינים. אני יודע את זה כי אני מסתובב בין הרבה מסעדות. הניהול הישראלי עובד טוב יותר".

אז איך הוא יסתדר בלי הרובוטים? וונג לא מודאג: "היום אתה אוכל שלושה אנשים במסעדה אסייתית ויוצא עם מעל 1,000 שקל, אני רוצה שיאכלו אצלי שישה אנשים ב-400. אני צורך רק את הבשר שלי מהמפעל, ואני יודע ללמד אנשים, אז נסתדר ונצליח גם בלי הווק הרובוטי מסין".

בחזרה לבייסיק

בשנים האחרונות התמלאה ישראל במסעדות אסייתיות מסוגים שונים - מאיזקאיות ועד גרילי רובאטה, מסושי ברים ועד מסעדות קוריאניות שמייבאות לארץ כל מכשיר אפשרי מיפן ומדרום קוריאה. אבל לצד השפע הזה מגיע גם רצון במשהו פשוט יותר: אוכל אסייתי מהיר, זול ונגיש. בדיוק כמו שקורה בשוק ההמבורגרים, שעובר לאחרונה מהפרזות מושחתות להמבורגרים קטנים, מינימליסטיים וברורים יותר - נראה שגם האוכל האסייתי מתחיל לחפש את הדרך חזרה לבייסיק.

"בסוף זה יעבוד", אומר וונג, "אני יודע להביא את וייטנאם, תאילנד וכל מה שטעים בטיול באסיה, כי אני עובד 40 שנה במסעדות. פעם כל מי שהיה צובע קיר באדום היה עושה ארגזים של כסף, היום צריך גם לחשוב על הטעם". מבט אחד בארון התבלינים שלו, שמורכב משמונה מדפים מלאים בקופסאות פלסטיק מסודרות בשורות, מוכיח שהוא מתכוון לכל מילה.

אחי אילת 10, קרית חיים. 04-6565600. ראשון-חמישי 12:00-21:30. כשר