כמיטב המסורת העירקית, אני אוכלת חצילים מטוגנים בכל יום שבת מאז שאני זוכרת את עצמי, ובכל שבת אותו סיפור - אני מחסלת גליל נייר סופג בניסיון לספוח חזרה את כל השמן שמחלחל לחצילים, וברוך השם, זה הרבה שמן. בסופו של דבר, החצילים תמיד מתקררים עד שאני מסיימת עם התהליך המעצבן הזה, ומעוכים מכל הפעמים שאני לוחצת עליהם את הנייר. 

מתכונים לראש השנה

כשציפור קטנה לחשה במשרד שיש זן חדש של חצילים - "חצילי טודלה" שמגדליהם טוענים שאינם סופחים שמן בטיגון - כמובן שמיד התנדבתי לנסות. אני מודה, הייתי סקפטית לגמרי כלפי הטענה הזו, הרי חצילים הם פשוט ספוג אחד ענק וזה מה שהופך אותם למה שהם. וככה, עם ממש מעט אמונה והרבה מאוד תקווה – ניגשתי למשימה.

חציל טודלה
לוק שמזכיר אגס גדול ועגול | צילום: נילי שניר, יחסי ציבור

טיפלתי בחצילים כמו שאני תמיד עושה - משרה לילה במלח, נותנת לכל הנוזלים לצאת ואז מייבשת אותם, תהליך שעושים בדיוק בשביל למנוע ספיחת שמן מוגברת. החיתוך של החציל מאתגר ולא נוח משום שהוא עגול וגדול בהרבה מסוג החצילים שאני בדרך כלל קונה. החתיכות יצאו קצת עקומות, אבל נכנסו בכל זאת למחבת.

תוך כמה שניות, הסקפטיות שלי התחלפה בפליאה; כשהפכתי את החצילים לטיגון בצד השני (טיגון חצי עמוק בשמן קנולה), הצד המטוגן נראה שונה ממה שאני מכירה. נראה כאילו השכבה החיצונית של החציל קיבלה מרקם של קליפה ממש דקה שנהייתה קריספית מאוד. כשהוצאתי את החצילים קרעתי את השכבה הקריספית, ומתחתיה גיליתי שכבה בשרנית מאוד, כזו שיוצאת מחציל ששמו על האש, לא מחציל שטוגן.

בשורה התחתונה, החצילים עדיין סופגים הרבה שמן, זו הרי מהותו של חציל, אבל אכן מדובר בכמויות קטנות משמעותית מסוגי חצילים אחרים שאכלתי אחרי טיגון. הקליפה קצת מרה, אבל החציל עצמו לא מריר, והוא גם נטול גרעינים, שזה תמיד כיף. במבחן התוצאה, השתמשתי בהרבה פחות נייר סופג. נראה שהשכבה החיצונית הפכה בטיגון למעין קליפה דקה אטומה וגרמה לכך שפחות שמן יחדור פנימה. שאר האוכלים בבית, אגב, לא ידעו שיש חצילים מסוג אחר במטבח, אבל רובם שמו לב להבדל מבלי שאמרתי משהו ונרשמה התלהבות מהעובדה שהחציל ממש קריספי מבחוץ, אבל נימוח ובשרני מבפנים.

מה שכן, הבטיחו לי שהחציל יהיה מתוק מהרגיל, אבל לעומת חצילים שאני קונה בדרך כלל, הוא כלל לא היה מתוק יותר, ואותי באופן אישי זה די אכזב, כי אני אוהבת את החצילים שלי מתוקים. אבל למרות היעדר המתיקות, הטעם של החציל עדיין היה טוב, וזה שנחסכו לי קלוריות, ניירות סופגים והתחושה השומנית הזאת שנשארת על השפתיים? זה החלק הכי שווה.