לא עובר חודש בלי שניתקף בקנאה יוקדת באמריקאים על עוד גרסת חטיפים מגניבה, מיוחדת או מוזרה שהם מקבלים - ואז במרמור על כך שכמעט אף פעם הגרסאות האלה לא מגיעות אלינו. בדיוק כך הרגשנו לפני כמה שבועות כשקראנו שחטיף הסניקרס, האהוב עלינו במיוחד, זוכה למהדורה מיוחדת עם שלושה טעמים חדשים. הרי איך אפשר שלא להתלהב מהרעיון של סניקרס בטעמי קפה, צ'ילי חריף וקרמל מתוק-מלוח?
בסניקרס גם החליטו לשנות את השמות של החטיף על פני האריזה כדי לסמל את מצבי הרוח שבהם, לדעתם, כדאי לצרוך את החטיפים האלה. מרגישים עצבניים (irrittable)? החטיף בטעם קפה הוא עבורכם. מרגישים פחדנים (winpy)? החטיף עם הצ'ילי החריף הוא בשבילכם. ואם אתם מרגישים חוסר החלטיות (indecisive), החטיף המתוק-מלוח הוא האחד שלכם. סוג של הפוך על הפוך משעשע, הבנתם?
אז קראנו על הטעמים האלה, התבאסנו שהם לא קיימים פה אצלנו ואז, באחד מהביקורים התכופים מדי שלנו בחנות "שוויצריה הקטנה" - הצלחנו לאתר טעם אחד מבין השלושה, ומיד רכשנו אותו בהתרגשות.
אז איך החטיף? דבר ראשון, קצת מוזר לנו כל עניין החלפת השמות. בשום מקום על האריזה לא כתובה המילה סניקרס, ואם כבר באמת מתקטננים, אז איזה פחדנים יסכימו לאכול חטיף עם פלפל חריף? ולמה לתת לבן אדם עצבני קפה? זה לא יהפוך אותו לעוד יותר עצבני? אבל מילא. גם ככה מדובר בסך הכל בחטיפי שוקולד.
החטיף עם הצ'ילי מרגיש ונראה כמו סניקרס רגיל לגמרי, וגם אין לו ריח מיוחד. גם כשטועמים אותו, הטעם מאוד דומה לחטיף המקורי. ציפוי שוקולד, שכבת נוגט עם בוטנים ושכבת קרמל רך. ייתכן שיש בו מעט פחות בוטנים מהרגיל, אבל אנחנו לא לגמרי בטוחים. הטעם של הצ'ילי, למרבה האכזבה, כמעט ולא מורגש. רק אחרי שמסיימים את הביס מרגישים עקצוצון קל בגרון, שמזכיר שמדובר בחטיף שאמור להיות חריף.
גרוע? ממש לא. אבל גם לא מספיק מעניין כדי שנתעקש לנסות אותו שוב. יש משהו נחמד בחריפות העדינה הזו, אבל למען האמת, כל החוויה עוברת יותר כמו גימיק מאשר כמו טעם הגיוני לחטיף שוקולד. האם זה אומר שאנחנו עכשיו פחות רוצים לנסות את טעמי הקפה או הקרמל מתוק/מלוח? ממש ממש לא. נמשיך לחפש אותם בנרות.