הבופה הכי שווה בארץ? נומי בכפר מונש פיצחה את השיטה

דמיינו את הדבר הבא: משק חקלאי שהוא בעצם גינה ענקית עם שבילים מפותלים, ביניהם שזורים עשרות רבות של שולחנות בכל הגדלים, חלקם מתחת לעצים, חלקם חבויים. יש מבנה פתוח עם כמה מפלסים, השולחנות כולם מלאים עד אפס מקום. גם שולחנות ל-10, גם שולחנות פיקניק. חלק ניכר מהקהל יושב עם לפטופים ועובד, גם על אחד משני ברי הישיבה הגבוהים וגם ליד אחד השולחנות שעל המרפסת. ולכולם יש על השולחן מגש נירוסטה שעליו צלחות עם אוכל וכוסות שתייהם. המוזיקה נעימה, יש ציוץ ציפורים ועל אף כמות בלתי נתפסת של עובדים זריזים בכל מקום, הכל מרגיש שלו ונעים.

ברוכים הבאים לנומי בכפר מונש, אחד המקומות הכי מדוברים בשרון בזמן האחרון. מי שרגיל לעגלות קפה גנריות שמפוזרות ביישובי השרון ועמק חפר, יופתע מאוד מהקונספט. פה אין שום דבר גנרי.

החלל המרכזי של המבנה מוקדש כולו לבופה. כן, כמו בבתי מלון, רק כמה וכמה רמות מעל. זה מתחיל במקרר עם כוסות חד פעמיות שיש בהן מוזלי, מעדן צ'יה עם פירות או טפיוקה (32 שקלים), לצד משקאות קרים כמו מיצים וחליטות וגם סלטים ארוזים באריזות טייק אווי, סלט קפרזה (52 שקלים) וסלט עדשים שחורות (47 שקלים).

אחרי המקרר יש שולחן של פיצות-פוקצות אישיות בשם "לחם אש", עם תפוח אדמה וקרם פרש, עם פטריות ובצל מקורמל, עם עגבניות צלויות ופטה או בגרסת מרגריטה (38 שקלים). בשולחן הבופה הבא ממתינות צלוחיות עם פרוסות ענקיות של פוקצ'ה קריספית (18 שקלים); כרובית צלויה מעל קרם שקדים וגרמולטה שקדים (42 שקלים); כרוב צלוי עם מלא בצל וגרמולטה; צלחת חריפים עם יוגורט (25 שקלים); קרם פרש עם שום קונפי (18 שקלים); זיתים (10 שקלים); לאבנה מעושנת עם פלפלים קלויים (18 שקלים); צזיקי (18 שקלים) וסלסילת עגבניות (10 שקלים).

בשולחן אחרי פוגשים את הסלטים: קיסר (44 שקלים) וסלט עגבניות שרי, צנוברים ופטה (44 שקלים). ליד אלה יש צלחות עם ירקות טריים, מהיפים שראיתי, פשוט פרוסים גס (28 שקלים), עלי גפן על צזיקי (26 שקלים) ובטטה מדורה עם יוגורט, קרם פרש ופקאנים (38 שקלים). ואז מגיעים לכריכים.

יש בבופה 5 סוגי כריכים, כל אחד בלחם אחר. לחמניה עם פפרוני וגאודה (48 שקלים); בייגל עם סלט אבוקדו וסלמון (52 שקלים); לחם בריוש עם כרישה בטמפורה, איולי צ'יפוטלה, עגבניה וחסה (38 שקלים); פרצל עם סטרצ'טלה וירקות (42 שקלים); לחם שומשום עם רוסטביף, איולי סחוג וחסה לולו (54 שקלים).

במרכז החלל ניצבת עמדת בופה נוספת למתוקים, עם קרואסון עם קרם פטיסייר ופטל יפהפה; מאפים מבצק קרואסון בשלל מילויים; קרואסונים ענקיים; בריושים; פחזניות פטיסייר וניל (8 שקלים); סינבונים ענקיים עם קינמון ופקאן וגבינת שמנת (36 שקלים); בראוניז; עוגיות ענקיות ורוגלך שיש בהן יותר שוקולד מבצק.

פיצחו את השיטה

הכל גדול, יפה, טרי וטעים. כל מה שהעמסנו מהבופה עורר התפעלות, גם אצלי וגם אצל 2 הסועדים הנוספים שהצטרפו אליי. לא רק המנות עצמן היו מעולות, גם המרכיבים של כל אחת מהן היו מצוינים. מהירקות שנראו כאילו הרגע נשלפו מהערוגות, דרך הגבינות והנקניקים. הכל היה באיכות הטובה ביותר. גם השירות איכותי, זריז ונעים.

היה גם נוח. נוח לגשת לבחור את האוכל, נוח למצוא מקום נעים לשבת בו, נוח לשבת במקום ללא מיזוג כי יש מאווררים, נוח למצוא את עמדת הסכו"ם והמפיות והמים לשתייה. נוח לארוז את השאריות, כי יש גם עמדה מרכזית של אריזות טייק אווי לכל מי שחפץ. למרות החום והלחות, ועל אף העומס הרב במבקרים, היה לנו טעים וכיף ממש.

יחד עם קפה ברד גרניטה, גם הוא מהסוג הטעים ביותר, שילמנו 370 שקלים ויצאנו עם ארוחה ענקית של 10 מנות ל-3 אנשים, שחלק ממנה גם ארזנו הביתה. חזרנו לבופה פעמיים כי רצינו לטעום עוד ועוד דברים. ככה זה שהכל מוצלח. אני גרה באזור עמק חפר ועוברת ליד נומי כמעט על בסיס יומי, אני רואה את העומס ומכירה כמה המקום הזה אהוב. אבל עד הביקור הזה לא ממש הבנתי אם מדובר בהייפ או שיש סיבה מוצדקת להערצה.

נומי התחילה כמסעדת שף, הפכה לבייקרי בתחילת המלחמה ועכשיו צמחה להיות מעצמת בופה שכל מסעדן צריך לעבור בה וללמוד ממנה. כי כשלכולם קשה לגייס צוות מטבח, להכשיר צוות שירות מקצועי, להחזיק שפים, לעמוד בעלויות של חומרי גלם איכותיים ועוד ועוד רשימה ארוכה של קשיים שהמסעדנים מתמודדים איתם - יש כאלה שמוצאים פתרונות יצירתיים. צמיחת קונספט הבייקריז בשירות עצמי היא אחת התופעות שהיצירתיות הזו הולידה.

יותר ויותר מקומות מאמצים את טרנד מגשי הנירוסטה. שילוב של שולחן מאפים, סלטים, מנות קצת יותר מיוחד ושתייה עונים בדיוק על הצורך. בראנץ שישי ב"האחים" בתל אביב עושה בדיוק את זה. אבל בנומי עלו על הז'אנר הזה והעלו אותו לדרגה של אומנות - הבופה הזה הוא לב העניין ולא משהו שמוגש אחת לשבוע.

ולא ייאמן כמה זה משתלם גם ללקוחות. אחרי שחונים בחנייה הענקית הצמודה לפרדסים ורואים את נחיל האנשים שזורם בלי סוף החוצה ופנימה, מיד עולה חשש לתורי ענק. אבל ליד הבופה אין טיפה של עומס, הכל מתקתק. הצלחות מגיעות לשולחנות באופן רציף וחלק, אין חוסרים ואין המתנה, אין פקקים ואין צווארי בקבוק.

אז מה הפלא שאנשי נומי העדיפו להישאר עם הקונספט המצליח הזה, שצמח בכלל מכורח הנסיבות, ולוותר על מסעדת השף? עם הצלחה פשוט לא מתווכחים.

בווייז: נומי. כפר מונש. ראשון-שבת 08:00-15:00 (או עד גמר המלאי). לא כשר