מסעדת מיס וי החזירה אותי לימי הקורונה, אבל בקטע טוב. מדובר במטבח אסייתי טבעוני שנפתח לפני מספר שבועות, הושק בדוכן מסקרן בפסטיבל תל אביב EAT, ומאז הספיק להיות גם נושא השיחה החם של פסטיבל הטבעונות בשרונה. אז מה הקשר לתקופת הקורונה? למיס וי אי אפשר להזמין שולחן באתר וגם לא תוכלו להמתין בחוץ עד שיתפנה מקום, פשוט כי אין להם אחד כזה. המסעדה פועלת במתכונת "מטבח רפאים" ואפשר להגיע ולאסוף טייק אווי או להזמין משלוח עד פתח הדלת, ממש כמו בימי הסגר הנוסטלגיים.

מודה שכשפתחתי את תפריט המשלוחים באפליקציה הייתי סקפטית, בעיקר כי משלוח אסייתי מבחינתי זה מזון מהיר וזול. ספויילר: מיס וי היא בדיוק ההפך. המנות לא ממש זולות, 62-74 שקלים למנה עיקרית, אבל הן גם ממש לא הפד תאי או הנודלס הפשוט שאני נוהגת להזמין כשאין לי כוח לגשת למטבח.

נראה שבחירת המנות לתפריט המצומצם הזה נעשתה בקפידה: אין דמיון בין האחת לשנייה, וכל מנה מייצגת מטבח שונה מרחבי העולם - מאגרול ויאטנמי, סלט פפאיה תאילנדי, דים סאם שמזוהה עם סין, ועד עלי גפן שמקורם שנוי במחלוקת ומבחינתי הם תמיד ייצגו את דליית אל כרמל בשבת בבוקר.

מתוך 12 המנות המוצעות בתפריט, הזמנתי 2 מנות פתיחה ו-2 מנות עיקריות, אותן בחרתי על פי התנ"ך הקדוש, כלומר, המלצות בפייסבוק. המנה הראשונה הייתה אגרול וייטנאמי (44 שקל לשתי יחידות) המורכב מדפי אורז, פטריות אוזן, שורשים ואטריות שעועית, שמוגש לצד רוטב נאם קלאסי (רק טבעוני) ורוטב בוטנים מנקאי בכמות נדיבה. אולי נדיבה מידי, כי אחרי שסיימתי עם זוג האגרולים במספר ביסים בודדים, קצת התבאסתי שנשארתי עם כל-כך הרבה רוטב מעולה שאין לי מה לטבול בו. כחלק מהמשלוח הגיעה גם כוס פלסטיק עם עלי חסה ונענע, ניחשתי שהם מיועדים למנה הזו אבל לא היו שום הנחיות ואני פחות בעניין של משחק הניחושים בכל הנוגע לאוכל שלי. בכל אופן, את האגרול הראשון אכלתי עירום כפי שהוא, אבל כן נתתי צ'אנס לתכולת כוס הפלסטיק באגרול שני, וזה אכן שידרג אותו בכמה רמות והפך כל ביס לתענוג אמיתי ומיוחד. כנראה שכל מה שדפי האורז המטוגנים הללו היו זקוקים לו זה רק מעטפת מרעננת של עלים ירוקים כדי להפוך מאגרול חביב למנה שהיא וואו. בחייאת, שימו מדבקה, הוראות הרכבה, משהו. 

אגרולים וייטנאמיים (צילום: נעה צימר הוקר)
אגרולים וייטנאמיים. בבקשה לצרף הוראות | צילום: נעה צימר הוקר

חייבת להודות שהאגרול לא השביע אותי במיוחד, ולפני שסיימתי את הביס האחרון כבר פתחתי את הקופסה של המנה הבאה, וי באן (54 שקל לשתי יחידות) -  זוג לחמניות מאודות מלאות בתחליף בשר, עשבים ומעט רוטב איולי ירוק. אחד החסרונות במשלוח הביתה הוא שאין אפשרות לשאול את המלצר שאלות על המנה, למשל, ממה לעזאזל עשוי תחליף הבשר האלוהי הזה שמעולם לא טעמי משהו שאפילו דומה לו בקצת. המרקם הרגיש ממש בשרי, כמו בשר בקר מפורק בתצורת חוטים דקים, כזה שמגישים בבאנים בעמדות הבופה באירועים, רק ממש טעים, ממש טרי וממש רך. עברו יום או יומיים מאז שטעמתי אותו, ותוך כדי כתיבת שורות אלו אני כבר מרגישה געגועים אליו. מבירור קצר באחת מקבוצות הפייסבוק הטבעוניות, מתברר שמדובר בתחליף בשם "more food" שעשוי מתערובת זרעי חמנייה ודלעת, ואני תוהה איך לא הכרתי אותו עד היום. הדבר היחיד שהפריע לי במנה הזו הוא שמדובר במנה חריפה, אף על פי שלא מצוין בתפריט שהיא כזאת, ולמרות שהוספתי בהערות ההזמנה בקשה שהכל יהיה כמה שפחות חריף, כך שממש אין צורך להכניס בכל זאת עשר פרוסות צ'ילי לתוך הבאן. אגב, ניסיתי לשחזר כאן את ההצלחה של הרטבים מהמנה הראשונה. זה לא הצליח. הם זקוקים לאגרולים שלהם כמו שאני זקוקה לכוס מים קרים אחרי כמות הפלפל החריף במנה הזו.

באנים עם "בשר"  (צילום: נעה צימר הוקר)
באנים עם "בשר". וואו | צילום: נעה צימר הוקר

לשמחתי הרבה תחליף הבשר המהולל הגיח להופעה שנייה במנה העיקרית של קארי מסמאן (72 שקל). התבשיל מכיל גם פטריות, תפוח אדמה, תבלינים וייטנאמיים, קרם קוקוס ובעיקר הרבה מאוד שמן. כל-כך הרבה שמן, שלדעתי הם בכלל שכחו את קרם הקוקוס שמופיע בתיאור המנה והחליפו אותו בכמויות עצומות של שמן. בעיניי אין כאן שום דימיון לקארי מסמאן, אבל זו כן הייתה מנה טעימה ומיוחדת מאוד, שבעיקר הזכירה לי את ארוחות השישי שהייתי אוכלת בבית סבתי המרוקאית בעברי הלא-טבעוני. נקודת זכות נוספת למנה הזו היא כמות נדיבה במיוחד. התבשיל מגיע בקופסת נייר לא קטנה לצד קופסה נוספת עם אורז לבן, ולדעתי לגמרי אפשר להזמין עוד תוספת אורז ולהפוך אותה למנה זוגית.

קארי מסמאן (צילום: נעה צימר הוקר)
קארי מסמאן. מנה עצומה | צילום: נעה צימר הוקר

מנה עיקרית הנוספת הייתה פאד קפאו (74 שקלים): ראגו "בשר" ביונד עם אטריות אורז, מעט פלפל חריף, בוטנים, באקצ'וי, ברוקולי ועשבים. ניגשתי אליה עם המון ציפיות לאחר שאחד המגיבים בפייסבוק תיאר אותה כ"חוויה חוץ גופית". לא יודעת, במשלוח שלי לפחות, לא הרגשתי חוויה כזאת. ובכלל, פאד קפאו ללא ביצת עין זה לא פאד קפאו, והרי אנחנו כבר יודעים שקיים תחליף מעולה לביצת עין טבעונית, אז תירוצים לא יתקבלו כאן. כן ייאמר לזכותה שמנות אסייתיות נוטות "לשחות" בהמון רוטב, אבל כאן זה ממש לא הסיפור ואולי זה מה שהופך אותה לכזאת מיוחדת ביחס למה שמכירים. מנה קלילה ופרשית, לא מתובלת מידי ולא מורכבת מידי. אמנם אפשר לתאר אותה כמשביעה לחלוטין, אבל המנה העיקרית של קארי מסמאן הייתה כפולה בגודלה, ולדעתי זה יכול להיות קצת מבאס להזמין משלוח עם חבר ולקבל כחצי מהכמות שהוא קיבל עבור מחיר זהה.

עיקרית - פד קפאו (צילום: נעה צימר הוקר)
עיקרית - פד קפאו. טעימה וקצת פחות עצומה | צילום: נעה צימר הוקר

אף על פי שהמשלוח הגיע בזמן והכל תקתק כמו שעון, להפתעתי צורף למשלוח קינוח על חשבון הבית, וזה תמיד משמח. אני לא מאלה שזקוקים למשהו מתוק אחרי הארוחה, אבל מודה שנהניתי לסגור את מגוון הטעמים הרחב הזה עם בננה לוטי (כמעט) כמו בתאילנד: קרפ ממולא בבננה עם חלב קוקוס מרוכז, בוטנים ושברי קוקוס. אולי רק מעט תוספת שוקולד למעלה, והייתי מצליחה לדמיין את עצמי על חופי הטורקיז של קופנגן.

בננה לוטי עם קרם קוקוס (צילום: נעה צימר הוקר)
בננה לוטי עם קרם קוקוס על חשבו ןהבית | צילום: נעה צימר הוקר

Miss V. אבא הלל סילבר 7, רמת גן (משלוחים ואיסוף טייק אווי בלבד). 054-7787809. טבעוני