אפשר להתחיל מהסוף: The Coal Office, המסעדה החדשה של אסף גרניט בלונדון (בשיתוף פעולה עם המעצב טום דיקסון), היא מסעדה טובה מאוד, שמשדכת בצורה מוצלחת בין אווירה לונדונית, עדכנית ומעוצבת, לבין אוכל מזרח תיכוני שמגיע מסבתות שיודעות לבשל, דרך ידיים מיומנות שיודעות להכניס את החידושים המתאימים. השילוב בין ישן וחדש ובין כאן ושם מוגש לסועד בעיצוב מושלם, שמבטיח שהארוחה תיחרט בזיכרון כחוויה שיש לחזור עליה.
ואפשר להתחיל מהתחלה. וההתחלה היא מה שנמצא בדרך למסעדה. שכונת קינגס קרוס בלונדון היא שכונה מלאת הוד והדר: תחנת רכבת ענקית שמביאה אנשים מכל מקום לכל מקום; בנייני זכוכית רבי קומות, שמשקיפים מלמעלה על תעלה ציורית; מוסדות תרבותיים שמושכים אליהם את הטיפוסים הנכונים, כמו האוניברסיטה לאומנות של לונדון וה-British Library; המוני מסעדות, פאבים ובתי קפה, שבבוקר מלאים בעובדי המשרדים ובערב מלאים באנשים שמבלים היטב. ובתוך כל זה, בתוך בניין ששימש פעם סוחרי פחם, ניצבת The Coal Office, מסעדה גדולה למדי, עם שתי קומות ישיבה ומרפסת, שמתאימה לסביבה שלה כמו פטה לאבטיח.
עוד לפני שהזמנו קיבלו את פנינו טעימת קוקטייל ערק ורימונים, שהיה טעים ומרענן לאוהבי הערק שבינינו, ושתי כפות עמוסות בסלט חצילים קלויים עם פטה ואנשובי. כבר בטעימות הפתיחה האלו אפשר היה לזהות את הגישה שבאה לידי ביטוי לאורך כל המנות: אוכל טעים שמזכיר לך משהו שכבר אכלת, אבל עושה את זה בצורה שגורמת לך להיות נוסטלגי לעבר, ומוגש לך בכלים יפים מאוד שגורמים לך להרגיש טוב עם עצמך גם בהווה. זה לא עניין של מה בכך, לגרום לבנאדם להרגיש טוב עם עצמו בגלל שהגשת לו חציל קלוי. אפילו לא בלונדון.
התפריט מחולק לחמישה חלקים: פחם ועץ, צלחות קטנות, ביניים, צלחות גדולות וקינוחים. הפחם והעץ הם שם מתחכם לתנור אש, שממנו יוצאות הרבה חלות והרבה מנות, כך אני משערת, של פרעצל על מקל. כל הישראלים בלונדון מכירים את הפרעצל על מקל ממקומות אחרים של גרניט בעיר, וזו מנה אהובה ומדוברת שאין צורך להרחיב עליה את הדיבור, ולכן גם לא הזמנו אותה.
התחלנו במנות הפתיחה עם צ'יגה (8 ליש"ט), מנה שאני אוהבת מאוד להזמין אצל הסבתא האמיתית, וכוללת בורגול מבושל ביחד עם רסק עגבניות ורכז רימונים, שמהודקים יחד לצורת קבב רופף. הגיעו ארבעה קבבים טעימים, שבהם הוחלף רכז הרימונים בגרגירים אמיתיים של רימונים, ומעליהם פלפל קלוי בטמפורה, שהיווה תוספת מרקמית מוצלחת, שבה מתיקות הפלפל שיחקה בחן ובנועם עם חמיצות הרימונים. המשכנו, בהמלצת המלצר המקצועי והחביב, לשיבקיה (11 ליש"ט) : טונה אדומה צרובה עם טחינה ירוקה ורכז תמרים, על מצע של יוגורט עם לימון כבוש, שמוגשת עם מאפה מתקתק פציח. מנת גובה משחקית, שדורשת מהסועד קליק של פיצוח, ומעניקה לו בתמורה ביסים מענגים בשילובים שונים של טעמים, שהייתה לטעמי המנה המוצלחת ביותר בארוחה.
במנות הביניים בחרנו את השישברק (12 ליש"ט), מנה שמוכרת היטב לכל צופה מתחיל של "מאסטר שף", המוצגת כאן באופן חביב ונטול חיכוכים פוליטיים כמנה ממזרח ירושלים, ומגיעה ביחד עם גירוד רב רושם וגימיקי של כמה פירורים של יוגורט עיזים מיובש א-לה-העיר העתיקה בשולחנו של הסועד. הכופתאות היו רכות ומזמינות, התיבול של בשר הכבש מצוין, והיוגורט עשה את מה שהוא תמיד עושה וגרם לכל העניין להחליק בגרון. ההסתייגות היחידה היא התרד והצנוברים, שהיה בהם רמז למרירות, לא בטוח שמחויבת המציאות.
המשכנו למנות העיקריות, ולאחר כמה התלבטויות בחרנו בשווארמה. הגיעו נתחי בשר משווארמה, ביחד עם עצם ענקית ובה מח עצם נימוח ופרוסות חלה קלויה, מהחלק של הפחם והעץ. השווארמה הייתה יבשה וצמיגית ללעיסה, וגרמה לנו להחזיר את המנה. לא אמור לקרות במסעדה, אבל מסעדה נמדדת גם בטעויות שלה. הטיפול שקיבלנו בעניין במשרד הפחם היה לעילא ולעילא: המלצר התנצל מיד והציע לנו לבחור מנה אחרת, והמנהלת באה לבדוק איתנו מה קרה, ותוך כמה דקות הונחה על שולחננו מנה חלופית: סטייק אנגוס בבט (18 ליש"ט), שמוגש עם קרם פרסניפ, זעפרן, ברוקולי מאודה ושקדים. זו מנה בשרית פשוטה וישירה, שנועדה כנראה למקומיים שהחליטו לנוח מההרפתקה המזרח תיכונית שלהם. הבשר היה עשוי היטב, וכל המרכיבים האחרים היו טעימים במידה שווה, אבל לא הציעו שום חידוש ייחודי.
תפריט המנות האחרונות נראה מצוין, והמלצר המליץ על גלידה, אבל אנחנו באנו לטעום ישראל אז בחרנו במלבי. רעיון לא כל כך טוב. המלבי עצמו היה טעים ברגילותו, אבל מעליו היו תועפות של מי ורדים, ושבבי קוקוס ופיסטוקים גסים במיוחד, שהפכו את המנה ממנה שעוצרת בלחיים למנה שעוצרת בשיניים.
יש הרבה מסעדות מזרח תיכוניות בלונדון, והרבה מהן גורמות לך להיזכר בנוסטלגיה במקום ההוא שאתה קורא לו בית ויודעים להכין בו טחינה כמו שצריך. משרד הפחם היא לא אחת מהן, והיא בהחלט הולכת להיות מסעדת הבית שלי, בכל פעם שאצטרך להסביר למי מחבריי מהו אוכל ישראלי ראוי ומודרני.
Coal Office Restaurant. 2 Bagley Walk, London N1C 4PQ