בימים בהם העולם כולו וישראל בפרט מתמודדים עם המשבר הכי חמור במאה הנוכחית, כולנו זקוקים לקצת נחמה ואם נהיה כנים – אין דבר יותר מנחם מאוכל. כבר עשר שנים הם הולכים במסדרונות נווה אילן, טועמים אינספור מנות ועד כה הכתירו כבר שמונה מאסטר שפים בישראל. עכשיו, שופטי מאסטר שף מכניסים אותנו אל סט הצילומים שבתקופות מסויימות משמש להם כבית. ובשפתו הציורית והמשעשעת של השף אייל שני, הוא וחבריו לשולחן השופטים הם בעצם "מערכות עיכול להשכרה". נו אתם יודעים, כאלה שגם מחלקות סינרי זהב וטיפים לארוחת הערב הבאה שלכם.
מי שמנצחת מאחורי הקלעים על מה שקורה באולפן היא העורכת הראשית, דורית גבירצמן, שבימי הצילום שנמשכים עד לשעות הלילה דואגת גם שהשופטים יישארו בפוקוס לפני שמתחיל האקשן. בכל זאת, בין הטייקים אייל שני צולל לחשבונות אינסטגרם של צבים, בזמן שמיכל אנסקי שולפת את נעלי הבית הסודיות ונוטשת בשמחה את העקבים הגבוהים.
ואם חשבתם שלעבוד על הסט של מאסטר שף זה אומר ליהנות ממנות מעולות של השפים הבאים בעולם הקולינריה הישראלית - הגיע הזמן לנפץ לכם את החלום. מנהלת האולפן רותי רון חושפת שלאורך השנים בהן היא מלווה נאמנה את התוכנית, לא נגעה בשום מנה שהכינו המתמודדים, אף פעם.
השופטים לעומת זאת אוכלים כל היום, בכל זאת התפקיד מחייב. לא מפתיע שאת ארוחת הצהריים הם מעדיפים להעביר עם משהו קליל, שלא לומר בסיסי. פריכיות מאורז מלא, לבן וכוס תה זה הדיבור פה אצל המומחים. אבל רגע לפני שאתם מתחילים לרחם עליהם, תדעו שבזמן ששאר אנשי הצוות אוכלים אחרי שהתבוננו מהצד על המנות המגרות במשך כל היום, השופטים מנצלים את הזמן לתפוס תנומה קלה בחדר מנוחה מיוחד. ומה עם הנחירות? חיים כהן טען ששני הוא הנוחר המוביל בצוות, אבל אנסקי חשפה את מה שרובנו מפחדים להודות בו - כולם נוחרים.
אבל הגיע הזמן לתגלית המרעישה באמת. מי לא מכיר את הדלתות האייקוניות של מאסטר שף, אלו שנפתחות בדרמטיות כשחברי הנבחרת נכנסים למשימה באולפן או יוצאים ממנו בהדחה שהגיעה מבחינתם מהר מדי. עד היום היינו מספיק תמימים לחשוב שמדובר בדלתות סטנדרטיות שנפתחות בצורה אוטומטית, והופתענו לגלות ששני עוזרי הפקה חרוצים הם אלו שאחראים לקסם במו ידיהם. וכשאנחנו אומרים במו ידיהם זאת באמת הכוונה, חברים לא מדובר פה במטפורה. עם הישמע האות ובעזרת חוטים ארוכים, עוזרי ההפקה מושכים את הדלתות ומדמים פתיחה אוטומטית. אמרנו תגלית מרעישה או לא?
צילום, בימוי ועריכה: אור סיט