לפני שלושה חודשים חזרה מיכל אנסקי, שופטת "מאסטר שף", מחופשה בחוץ לארץ. אחרי שירדה מהמטוס גילתה להפתעתה שחצי מפניה משותקות ושהיא מתקשה מאוד לדבר. בבית החולים התבשרה שהיא סובלת משיתוק על שם בל, ושגרת החיים האינטנסיבית שלה נעצרה בבת אחת. מאז הספיקה אנסקי להחלים, להשיב בחיוב להצעת הנישואים שקיבלה מבן זוגה ולעצב קולקציה חדשה של תיקים ונעליים בשיתוף רשת "לאפייט".

אנסקי הודתה ב"חדשות הבוקר" שאחרי התפרצות המחלה חששה שלא תוכל להמשיך לשפוט בתוכנית: "כשאיבדתי את חוש הטעם זה היה נורא קשה. אני נהנית מאוכל, אני מתעסקת עם זה, מבחינתי לאכול זה להראות לעצמי אהבה".

חוץ מאיבוד חוש הטעם, חווית גם שינויים במראה הפנים. היה רגע שעמדת מול המראה ולא הכרת את עצמך?
"כן. נמנעתי מלהביט במראה תקופה לא מבוטלת, מראות לא היו חברות שלי באותה עת. לאט לאט חזרתי להביט לעצמי בעיניים ולהסתכל על השינויים. גם היום, אני לא מדברת איתך ממקום שהוא לגמרי אחרי החלמה, יש עדיין דברים שאני צריכה לעבור כדי לחזור לאיך שהייתי קודם. אני בסדר גם עם איך שאני נראית היום, אני מרגישה נוח בעור שלי. איבדתי את ההזדהות עם הקליפה הזאת. מיכל היא לא המשקל שלה ולא הסימטריה בפנים שלה".

לפני כשבועיים בן זוגה של אנסקי, אייל אמיר, הציע לה נישואים. "הרגשתי שאני הולכת להתעלף, היו צריכים להחזיק אותי", סיפרה אנסקי. "זה היה בבית של סבתא חנה, מתחת לעץ התאנה שסבא שלי, שהרבה שנים לא איתנו, שתל לפני 60 שנה. לא האמנתי שאני אתרגש כל כך, עברתי דבר או שניים, אבל זה היה מרגש, אינטימי ושמח".

ההצעה באה לך בהפתעה?
"אני מניחה שלא. אייל חזר מניו יורק, מהעבודה שלו, מהחיים שלו, כדי לטפל בי. זה יצר בינינו אינטימיות וחיבור מאוד חזק. זה איזשהו סוף משמח, או התחלה משמחת, לתקופה מאתגרת".

רבים חושבים שהבחירה שלך לשתף את כולם במה שעבר עליך באותה תקופה, הייתה אמיצה מאוד.
"זה לא עניין של מה בכך, בלשון המעטה. ברגע שקורה דבר כזה, כשנהיים חולים, יש תהליך טבעי מאוד של הסתגרות. אני משתפת יום יום את 200 אלף העוקבים שלי ופתאום נעלמתי, התחיל איזשהו גל של שמועות. החלטתי לשתף דווקא מתוך התופת, בשבילי זה הרגיש כתופת, ולא לחכות עד שאצא מזה. הרגשתי שיש ערך לדבר על ההתמודדות עם המחלה ועם ההלם".

מתי בעצם הבנת שהחיים שלך השתנו?
"זה לקח זמן. בבית החולים נתנו לי מרשם לסטרואידים, בדיעבד זה לא הועיל לי. הסטרואידים מאוד בילבלו אותי ומנעו ממני לישון או לחשוב בצורה נורמלית. זה היה כמו סוכריות קופצות במוח. אחרי חמישה ימים שלא ישנתי, בארבע לפנות בוקר, הסתכלתי מהחלון בבית שלי החוצה ופתאום הבנתי שהחיים שלי נעצרו ושאני לא יודעת מה הולך לקרות, שאני לא יודעת מתי זה ישתפר".

איך הרגשת במצב הזה?
"הרגשתי חוסר אונים מאוד גדול, כי לרפואה הקונבנציונלית אין פתרונות. חשוב לספר לא רק על הרגע שהיה לי קשה, אלא על הרגע שהתחלתי להרגיש הקלה. זה היה הרגע שבו התמסרתי למקום הזה של האי וודאות, שהבנתי שהכל קורה לי מסיבה ושהחיים הרימו לי הנדברייק".

מאז שסיפרת בתוכנית על החלום שחלמת על חיים כהן, רבים תוהים מה בדיוק היה בחלום הזה.
"אתה לא מאמין כמה אנשים שאלו אותי את השאלה הזאת. התקשרתי לחיים והוא אמר לי, 'מיכל, אני לא יכול לצאת לרחוב, כולם שואלים אותי מה חלמת'. ללא ספק זה היה חלום קיצוני מאוד, אני לא יכולה לחבר לו ז'אנר או קטגוריה מסויימת. אני אשאיר את זה לדימיון של הצופים".

אם לא היית מתראיינת עכשיו לתוכנית בוקר אלא ללייט-נייט, היית יכולה לפרט על החלום?
"לא, אני לא חושבת שהוא קשור לעולמות האלה".