יעקב אלגרנטי הוא אחד המתמודדים הכי צבעוניים שהיו העונה ב"מאסטר שף". הוא אופטימי מאוד, רוקיסט בנשמה, יש לו תשוקה אמיתית לאוכל ובכלל נראה שהחוויה הזו של רחבת המטבח של ריאליטי בישול התלבשה לו כמו כפפה ליד. אתמול לאחר שהיה מנהיג קבוצה במשימת הטלפון השבור, הוא נכשל ביחד עם שאר חברי קבוצתו ובסוף גם סיים את דרכו בתכנית.

פגשנו אותו בביתו החדש ברמת השרון ונראה שמבחינתו העסקים ממשיכים כרגיל. הוא מתעורר מאוחר, שותה את הקפה של הבוקר ("בלי קפה אני לא יכול להתחיל את היום שלי"), שם מוזיקה של סטיבי וונדר בסלון ונכנס למטבח לאפות לנו לחמניות. גם כשהוא מארח אותנו, הוא נראה כמו אותו ה'יעקוביקו' מהתכנית, זה שהתאהב באוכל בגיל 6 ומאז לא מפסיק לבשל.

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
התחיל לבשל בגיל 6. יקי במטבח ברמת השרון | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור

>>בואו להציץ לשאר המטבחים של המודחים

אתה יודע, משהו בדמות הרוקיסט שבך לא מתיישב לי עם "מאסטר שף"
"תשמע, רוק אנד רול זה גם סוג של מזון. זה סטייט אוף מיינד. גדלתי עם אמא בשלנית ביהוד ועם משפחה טורקית שמבשלת כל היום, וזה משהו שליווה אותי. זה מסורת מבחינתי. אוכל ומוזיקה זה מאותה המשפחה – משפחת הרגש".

מתי הבנת שאתה גם ממש טוב בזה?
"זה לקח לי זמן. בהתחלה באמת לא הבנתי. בערך בגיל 20 זה התחיל להשתרש אצלי ועד היום אני לא מפסיק לחקור: על אוכל סיני, על חומוס, על מאפים. כל אחד יודע להכין חומוס, אבל אותי עניין להכין את החומוס הכי טוב. לגלות מה הסוד".

ומתי החלטת שאתה הולך לתחרות?
"הגעתי לרמה מאוד גבוהה והבנות שלי מאוד אהבו את הבישולים שיצאו לי מהידיים, אז הן רקמו תכנית מאחורי גבי - לשלוח אותי לתכנית. בהתחלה מאוד נרתעתי, אבל בסוף החלטתי שאני הולך על זה וגיליתי שהשד לא נורא, אפילו להיפך".

באה לך טוב החוויה?
"מאוד. מרגע שנכנסתי לתכנית התחלתי לעוף. כאילו חזרתי לגיל 17. אני כל היום עם גיטרות, כבר מעל ל-20 שנה ופתאום זרם לי דם חדש בורידים. נכסתי לסחרור. התחלתי ללמוד ולהשתפר במטרה לנצח בתחרות. יום אחד בא אליי קונדיטור לעשות סשן של 14 שעות ברצף וכל נסיעה לחו"ל הפכה פתאום להרפתקה של אוכל. גיליתי שהדברים עובדים אחרת ממה שהייתי רגיל אליהם. כמו בנגינה, גם כאן הבנתי שיש לי עוד המון איך להתפתח . פתאום חשבתי שבא לי לעזוב את הגיטרות ולפתוח מסעדה בלונדון".

ובאמת אין שום אכזבה על הסיום המוקדם?
"לא. זה לא משנה מבחינתי. גם אם היית אומר לי עכשיו: 'יקי, אתה מתחיל הכל מההתחלה ומגיע בדיוק לאותה הנקודה', לא הייתי חושב פעמיים ועושה הכל שוב. למי איכפת שלא הגעתי לגמר. ביני לבין עצמי, אני יודע שהייתי יותר טוב מרוב המתמודדים בתכנית".

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
"החוויה הזאת הטריפה אותי" | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור
 

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
"אני רוצה לעשות את החומוס הכי טוב" | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור

אתה עדיין בתוך הטריפ הזה?
"בטח. מבחינתי להיות מודח זה שטויות. הדבר הזה שלקחתי איתי מהתכנית זה משהו לכל החיים. לקחתי משהו מטורף".

לא הפריע לך שאתה יותר מבוגר מרוב האנשים שם?
"בכלל לא. אני מסתדר עם הגילאים האלה. רוב התלמידים שלי היום הם בני עשרים פלוס, אז זה לא זר לי".

ובכל זאת, כשהובלת את המשימה בפרק האחרון זה לא נגמר טוב מבחינתך
"אני לא חושב שאני הייתי הבעיה, זה המשחק וכולם לקחו בו חלק. חוץ מזה שאם תשאל אותי, הייתה לנו מנה טובה במשימה הזו. אם השופטים היו מקבלים אותה במסעדה הם היו עפים עליה. גם כמות ההל לא היתה מוגזמת. אולי הטעות שלי הייתה שהתנדבתי למשימת ההדחה. אולי הייתי צריך להיות יותר שחקן בסיטואציה הזו".

"אחרי האסון הרגשתי שאני לבד בעולם"

יקי גדל ביהוד אבל אף פעם לא הרגיש שייך באמת למקום. כשהיה בן 10 נאלצה משפחתו להתמודד עם השכול, אחרי שאחיו הגדול נהרג בתאונת אימונים בצבא. "אח שלי היה האח המוצלח, כולם אהבו אותו", הוא נזכר. "במהלך קורס קצינים, בתרגיל לילה, אחד מהחברים שלו למחלקה ירה צרור ללא הבחנה ופגע בו שישה כדורים. זה מוטט את המשפחה שלי. מאותו הרגע הרגשתי שאני לבד בעולם. ההורים שלי קרסו, אח שלי עזב ללונדון ואני נשארתי ילד ביישן ורגיש, כזה שלא משחק עם בנים אחרים. ביהוד ילד כזה לא מוצא את עצמו. מה שהציל אותי זו הגיטרה. זה רומן שהתחיל אצלי בערך שנה אחרי המקרה. יום אחרי שהגעתי לגיל 18 עזבתי את הבית והתחלתי להופיע עם אמנים כמו קורין אלאל".

אתה קצת פיטר פן נכון?
"יש משהו. אני יודע שאני לא רגיל. אני רואה יעדים כל הזמן, גם בגיל 53. אם יש לי יעד ואני מטורף עליו אז אני אהיה כל כולי בתוכו וזה מה שקורה לי עכשיו. זה לא כיף שאתה עושה דברים שאתה לא אוהב. חוץ מזה שאני גם רוחני כזה, אז זה בכלל מסתדר עם ההגדרה". 

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
יקי "פיטר פן" אלגרנטי | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור

>>בואו להיות חברים בעמוד הפייסבוק של "מאסטר שף"

איפה תהיה עוד 10 שנים מהיום?
"נראה לי שבלונדון. יש המון לחץ בארץ והלחץ הזה הורג אותי. יש לי שם אח שעובד עם קלפטון ופול מקרטני ואני רק מחכה לרגע שאני אצטרף אליו לשם. אולי אפילו לפתוח איזה חומוס טוב, כזה עם שמונה שולחנות, קילומטר תור ולגמור את היום בשתיים. ללכת לראות הופעות ולטייל ביער. זה החלום".

למה אתה לא אורז עכשיו?
"כי יש לי התחייבות. תלמידים, פרנסה, ואמא שלי שאני צריך לדאוג לה. היא נשארה לבד. זה משהו שצריך להיערך אליו, אני לא יכול סתם לקום ולעזוב, אבל זה יקרה".

"הבנתי שאני צריך לשנות כיוון"

בגיל 24, שש שנים אחרי שעזב את הבית, יקי הבין שאם הוא רוצה להתפרנס הוא צריך לעשות עוד משהו חוץ מלנגן. "הייתי נגן גיטרה מאוד נישתי והבנתי שאני צריך לשנות כיוון", הוא מספר. הוא נסע לאחיו בלונדון ולמד תיקון גיטרות. כשחזר לארץ הקים את הסדנה הראשונה בישראל לתיקון גיטרות.

לפני 10 שנים החליט יקי להתפתח עוד ופתח בי"ס לתיקון גיטרות. "הפכתי להיות ד"ר גיטרות", הוא מתגאה. "היום אני יוצא מהבית בעשר בבוקר, מתקן גיטרות בעצמי ובשעות הערב מעביר שיעורים למתקני הגיטרות של העתיד. זה קורס שנמשך שנה. כל שנה יש בין 15-20 בוגרים שעברו תחתיי".

אז איך אוכל נכנס בסדר היום הזה?
"אני עובד בסדנה כמה שעות וחוזר הביתה להכין ארוחת צהריים. אני מאוד מודע לעצמי ובשבילי אוכל זה בריאות. אני לא לוקח תרופות, אני רק אוכל טוב ומקפיד על ירקות, שמן זית וקטניות. כל הזמן צוחקים עליי שאני קורא את המרכיבים של המזון כמו שקוראים ספר. אני מאוד ער לזה".

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
"הפכתי למאסטר הגיטרות" | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור

מה הקולגות שלך לתחום אמרו על ההשתתפות שלך בתכנית?
"הם נגנבו עליי. כולם מאוד פירגנו. מאוד רציתי שברי סחרוף, שהוא כמו בן בית, יבוא להצטלם איתי בזמן התכנית אבל זה לא הסתדר. הוא היה מאוד מפרגן".

מזהים אותך ברחוב?
"וואו, זה מטורף. איזה מישהו מקריית שמונה התקשר ואמר לי שכל קריית שמונה מדברת עליי. אתה יודע מה לשמוע שכל קריית שמונה מדבר עליך? כל מקום שאני הולך אנשים מרעיפים עליי אהבה. אפילו מישהו התקשר מלאס וגאס".

עברת מאחורי הקלעים לקדמת הבמה
"ממש. בגיטרות אני מאסטר, אבל פתאום חטפתי סיבוב, והיום האוכל הפך להיות המהות שלי. אני מוכן לשים את כל העבודה שלי בצד ולנהל מסעדה עכשיו. פתאום החיים נפתחו בפני".

יקי אלגרנטי (צילום: אבישי פינקלשטיין,  יחסי ציבור )
"אני כל היום עובד עם קמח" | צילום: אבישי פינקלשטיין, יחסי ציבור

איפה תעדיף להיות סגור מעכשיו עד סוף החיים, בסדנת הגיטרות שלך או במטבח מאובזר?
"במטבח מאובזר. אני חושב שזו מחשבה שמלווה אותי כבר הרבה זמן. די נמאס לי מהגיטרות, אני עושה את זה כבר המון שנים ואני מודה שאני לאט לאט משחרר מזה. נגמר לי הריגוש מהגיטרות. אוכל זה גם מיידי וגיטרות זה תהליך יותר מתמשך ודי בא לי ריגושים רגעיים".

מה מרגש אותך?
"אנשים. כל אינטרקציה עם בנאדם זה ריגוש בפני עצמו ואוכל זו הדרך הכי מדהימה ליצור את זה".

4 קטנות לסיום:

מה המטבח הזה בשבילך?
"ממלכה. ממלכה קטנה אולי, אבל היא בול בשבילי".

איך נראה מטבח החלומות שלך?
"תשמע, אני לא צריך כלום. כל מה שיש לי פה מתאים לי בול".

מי היית שמח שיבשל איתך כאן?
"הייתי שמח אם אייל שני היה מגיע לבשל איתי. אני חושב שקורצנו מאותו החומר. הייתי רוצה להיות במחיצתו וללמוד ממנו עוד".

מה הדבר הכי חשוב במטבח שלך?
"קמח. אני כל היום עובד עם חומר הגלם הזה".

>> לעמוד המתמודד המלא של יעקב אלגרנטי

 "מאסטר שף": ראשון ושלישי ב-21:00, ערוץ 2, קשת