מתמודדת הריאליטי: "אבא שלי רב, בגיל 14 הבנתי שזה לא המקום שלי"

היום הדס בנדל היא מנהלת מוצר בהייטק, אבל מעניין אם בתור ילדה שגדלה בבית דתי היא חלמה להגיע לאיפה שהיא היום. מעבר למקצוע הנחשק של חברת הנבחרת של "מאסטר שף" (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12), היא גם הפכה לבשלנית הרפתקנית שלא מפחדת לצאת מהגבולות המוכרים. בריאיון ל-mako היא סיפרה למה עזבה את הדת, איך היא מגדירה את עצמה היום ולמה היא עשויה לגרום לאנשים להרים גבה.

"אבא שלי רב, אני ממש לא בעולם של הדת, בערך בגיל 14 הבנתי שזה לא המקום שלי", סיפרה בנדל, אך סייגה: "אני לא מגדירה את עצמי חילונית, כי אני פשוט לא רוצה לשים הגדרות כאלה, מאוד חשובה לי המסורת, אני מכבדת את הבית שממנו הגעתי, אבל אני לחלוטין לא דתייה גם. חשוב להגיד שאבא שלי הוא רב קונסרבטיבי, זה אומר שגדלתי בבית מאוד שוויוני וביהדות מאוד ליברלית, מקבלת, מחבקת ומכילה. אז הטון שאני ראיתי ביהדות הוא מאוד חיובי וזה משהו שכן נשאר איתי".

מה סיפור האהבה שלך עם אוכל?
"אצלי הבישול התחיל בגיל מאוד צעיר כמקום להתנסות בו, אני מאוד אוהבת לחקור את המקורות של האוכל, להבין תהליכים, להבין איך דברים נעשים טעימים ואיך לא. גדלתי בבית שבו היו המון ארוחות, בעיקר בימי שישי, בית שומר מסורת ומאוד מארח, אימא שלי הייתה ממלאת שולחן וכל טוב. תמיד הייתי אומרת לה 'למה לך לעשות מיליון מנות בסדר כשאת יכולה לעשות שלוש מנות וואו?'. מאוד הפריע לי שהיא תמיד רוצה לעשות מהר והרבה במקום להתפקס על הפרטים הקטנים. זה המקום שבו אני נכנסתי והיה לי מאוד חשוב להביא את האיכויות והדיוקים לתוך האוכל, ככה אני ממשיכה עד היום".

איפה את מרגישה את ההבדלים בין המטבח של פעם והיום?
"אני מרגישה שהיום המטבחים שלנו הם הרבה יותר רחבים מבחינת סגנונות בישול. יש חשיפה להמון מקורות באינטרנט שאנחנו יכולים לאמץ אלינו טכניקות, מטבחים, טעמים שפעם לא היו קיימים בכלל ומבחינתנו היו זרים לחלוטין. היום העולם נורא פתוח, רחב ואנחנו יכולים לגשת ולפתוח את הטיקטוק, לגלול, למצוא משהו שמעניין אותנו ולאמץ את זה למטבח שלנו, זה משהו שאני עושה באופן קבוע".

מה היתרון שלך בנבחרת?
אני חושבת שאני טובה מאוד גם במתוק וגם במלוח והטעמים שלי מאוד נועזים. אני מאוד אוהבת שילובי טעמים לא קונבנציונליים שאולי אנשים ירימו עליהם גבה, אבל אני חושבת שהשופטים דווקא יקבלו אותם ויראו אותם בעין יפה. השאיפה שלי למצוינות ולשלמות במנה שאני מגישה, זה מה שיבדל אותי. עוד לא הבאתי את זה לכאן, אבל לאחרונה ניסיתי להכין גלידה עם מיסו, אבקת חלב קלויה, רוטב דגים וצ'ילי וזה יצא היסטרי, אני לחלוטין עומדת לנסות את זה גם כאן בתוכנית".

את בן אדם תחרותי?
"אני מאוד תחרותית, לרמה שזה אפילו קצת לא בריא, מאוד חשוב לי לנצח ולהיות הכי טובה שיש בלמעלה של הלמעלה. זה משהו שיכול גם להשפיע עליי בצורה שלילית ולייצר אצלי המון חרדות ותסכול, אבל אני גם יודעת לנתב את זה למקומות מאוד בריאים".

אם במהלך משימה תתפקשש לך מנה?
"אני מאוד אלקה את עצמי, יהיה לי מאוד קשה, אתנצל בפני השופטים, אני באמת הבן אדם הכי ביקורתי כלפי עצמי, אפילו השופטים לדעתי לא נותנים ביקורות קשות כמו שאני נותנת לעצמי. אז אם משהו לא טוב אני יודעת ואני אבוא ואגיד, אין ברירה, אני אשתדל שזה יהיה מספיק טוב כדי להמשיך הלאה".

יש מתמודד שמהווה עלייך איום?
"ענת (אגמון) איום, חד משמעית, היא מבריקה בשילובי הטעמים, ביכולות שלה, בטכניקות, היא חוותה וראתה הרבה יותר מכולנו כאן, אז זה משהו שלחלוטין מהווה איום. בנוסף צחי (מסאס), שהוא גם חבר מאוד טוב שלי, לדעתי הוא אחד מהאנשים היותר מוכשרים כאן, יש לו יכולות מאוד גבוהות וכמה שאני אוהבת אותו, הוא מהווה עליי איום".

יש שופט שפחדת או חיכית לקבל ביקורת ממנו?
"אהרוני, לשתי התשובות, אני מאוד אוהבת אותו, כל החיים, מעריכה אותו, ההיכרות שלו עם אוכל ומטבחים עולמיים והמחקר שהוא עושה הוא מעורר השראה בעיניי. זה משהו שאני שואפת אליו, להגיע למקום הזה בחיים של להכיר כל כך הרבה מטבחים, לחוות, לטייל בעולם ולטעום כמו שהוא הצליח לעשות. זה גם נתן לי רצון לקבל ממנו את הביקורת, אבל גם הביקורת מאוד מפחידה כשהיא מגיעה מאדם עם כל כך הרבה ידע".