שם: מיכל להב
גיל: 26
מהיכן בארץ: מושב זיתן
תאריך לידה: 07.10.1990
מצב משפחתי: בזוגיות
מקצוע: מקעקעת
חשבון אינסטגרם/פייסבוק: lahav.michal
חמישה דברים שאנשים יופתעו לגלות עלייך:
1. הייתי נשואה.
2. אני משחקת פוקר ואפילו הייתי דילרית בטורנירים (חוקיים) למשך תקופה.
3. שמלות כלה ממש מרגשות אותי, כל דבר שקשור. אפילו לראות תחרה לבנה או חנות של בדים לכלות. בעבר עבדתי בעולם האופנה, התעסקתי בעיקר בשמלות כלה. עמוק בלב אני יודעת שמתישהו ארצה להתעסק בזה שוב.
4. מגיל 12 עד גיל 20 איירתי על כלי קרמיקה עבור מעצבת וגם הייתי מכינה כלים בעצמי. בשנים האחרונות אני מידי פעם חוזרת לזה, כי אין כיף כמו להגיש אוכל שהכנת בכלי שיצרת בעצמך.
5. אני רגישה ללקטוז וכמעט ולא נוגעת במוצרי חלב, אבל מאוד אוהבת לבשל חלבי ובעיקר להשתמש בחמאה בבישול שלי. לכן יוצא שהרבה פעמים אני מכינה אוכל שאני לא יכולה לאכול. אני מכינה עוגת גבינה מדהימה וזה ממש מבאס שאני לא יכולה לאכול ממנה בעצמי.
לאיזו אישיות מפורסמת היית רוצה לבשל ארוחה?
פנינה רוזנבלום.
ומה היית רוצה לשאול אותה?
את הסוד לרוטב שלה לעוף.
טיפ למטבח שאי אפשר בלעדיו:
לקלף ביצה קשה בעזרת כף. זה טיפ שראיתי בסרטון לייף האק, אלה שתמיד מראים טיפים שלא עובדים,
אבל ניסיתי וזה פשוט עובד מדהים. נותנים מכות קלות מסביב לביצה עד שהיא כולה סדוקה מסביב לחתיכות קטנות, ואז מכניסים כף עם הצד הקעור שלה בין הקליפה לביצה ומסובבים בעדינות. הביצה מתקלפת מושלם.
מה גרם לך להתחיל לבשל?
ההורים שלי היו נגד מזון מהיר, קנוי וקפוא ודאגו לרוב להשאיר לנו אוכל במקרר, אבל לא תמיד. לכן יצא
שלפעמים הייתי מכינה בעצמי את ארוחות הצהריים שלי. מפעם לפעם נהנתי מזה יותר וכלל שהתבגרתי
התעניינתי יותר ורציתי לנסות יותר דברים.
מה החוויה הראשונה שזכורה לך מהמטבח?
אני לא בטוחה שהיא הראשונה, אבל היא בהחלט זכורה לי. בערך בגיל 14 באיזה ערב שהייתי לבד
בבית הכנתי עוגיות חמאה ולימון. שרפתי אותן ממש, ברמה שהן היו פשוט עיגולים שחורים במקום עוגיות.
רציתי שיהיו להורים שלי עוגיות כשהם חוזרים הביתה וממש התאכזבתי שזה נהרס. באותה תקופה הייתי
מכינה את העוגיות האלה בלי סוף רק כדי לכפר על הפעם הראשונה.
מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך במטבח?
הזמנתי חברים לארוחה איטלקית והכנתי מראש בצק לפסטה. כשהגיע הרגע לבשל את הפסטה, הכנסתי
אותה למים, דעתי הוסחה ושכחתי מזה לגמרי. כמובן שנהיה ממנה עיסה מזעזעת שפשוט לא היה אפשר
לאכול.
מה המאכל שלא תסכים לטעום בחיים ולמה?
יצורים ימיים משונים מפחדים אותי. לא כאלה שאוכלים במיינסטרים, יותר לכיוון של אבו נפחא וכל מיני
יצורים שלא נתקלים בהם לרוב בארץ. יש לי פחד שהם יהיו רעלים או שתהיה לי תגובה אלרגית אליהם, אז
אין סיכוי שאגע.
מה נמצא אם נפתח את המקרר שלך עכשיו?
ירקות. מלא מלא מלא ירקות. בשר ודגים אני מעדיפה לקנות בסמוך לאכילה שלהם.
איזה כלי מטבח הוא חובה בעינייך?
חד משמעית לקקן. חבל על כל טיפה. בכללי אני שונאת להכניס לכיור קערות עם שאריות רוטב.
איזו ביקורת/מחמאה שקיבלת מהשופטים באודישן, זכורה לך במיוחד ולקחת איתך להמשך?
אייל שני אמר שיש דביקות כלשהי באוכל שלי (בקטע טוב). אני מבינה למה הוא התכוון, הרבה פעמים אני אוהבת ליצור מרקם שאפשר להגיד עליו שהוא דביק (בעיקר במתוקים). נראה לי שמעכשיו אני אחפש את המרקם הזה יותר.
מהי מנת הדגל שלך?
כל מה שקשור לדגים מבחינתי יכול להיות מנת הדגל שלי. אני חולה על דגים בכל הצורות וזה חומר גלם
מרכזי במטבח שלי. כמעט בכל ארוחה שלי יהיו דגים - וכמובן קציצות דגים, המנה שהכניסה אותי לנבחרת.
מה המאכל הכי מטורף שיצא לך לטעום?
האוכל הכי מטורף שאכלתי היה בטיול ליפן. כל דבר שם מיוחד וטעים מאוד. הכי זכור לי שם שהייתי
במסעדה בתוך מרכז קניות, כאשר במרכז השולחן הייתה להבה כזו כמו כיריים והגישו לנו עליה
סיר שמחולק לשניים, בכל צד שלו היה מרק בצבע אחר, אחד אדום ואחד לבן. לצד זה קיבלנו מגש עם
רצועות בקר דקיקות, היינו צריכים לקחת רצועה להכניס אותה למרק הרותח לשלוש שניות כדי שתתבשל
טיפה, ואז לאכול. זה היה מאוד טעים ומיוחד.
וידוי קטן לסוף, משהו שעשית במטבח וכדאי ששופטי מאסטר שף לא ישמעו על זה.
פעם רציתי להכין בצק ירוק ולא הצלחתי להגיע לצבע יפה מחומרים טבעיים. בסוף בחרתי להשתמש
בצבע מאכל ירוק. מבחינתי זה ממש טאבו.