בילדותו עמוס גואטה, היה מבלה שעות על גבי שעות עם אימו במטבח. היא סמכה עליו, ועל החושים שלו ולאט לאט החדירה בו את האהבה למטבח, שפרצה בגיל 14. אז במהלך ההכנות לארוחת השישי, אימו נפצעה מסיר לחץ והוא נותר לבד עם הסירים. הוא הכין ארוחה למשפחה שלמה, עליה הוא קיבל אינספור מחמאות.
שנים קדימה, גואטה יצא למסע ששמו "מאסטר שף", אשר התחיל ממנת קאצ'ו א פפה אחת והסתיים אמש (שבת) בהדחה מפתיעה אחרי משימת הארטישוק הירושלמי. "תמיד היינו מבשלים אותו כמו תפוח אדמה בתוך תבשיל", אמר גואטה, "ופתאום הוא הופיע לי כשחקן ראשי".
יש בך אכזבה שהודחת?
"אין בי אכזבה כי זכיתי להכיר עשרים אנשים עם אישיות חזקה ויפה, כל אחד יכול לכתוב ספר על עצמו. הייתי האדם הכי מבוגר בקבוצה, והם כולם התייחסו אליי יפה זה היה יוצא מן הכלל. זכיתי לחברות איתם".
במהלך האודישן שלו לתוכנית, גואטה אמר כי האוכל מהווה עבורו כלי דרכו הוא מספר סיפור. גם במהלך השיחה הוא העלה זאת לא פעם, והסביר מדוע. "דרך האוכל אני מסביר על ההיסטוריה של יהודי לוב, יש לי בראש 147 מתכונים שאספתי במחקר היסטורי שבמהלכו ראיינתי נשים וליקטתי מתכונים שעמדו ללכת לאיבוד", אמר, "מדי פעם אני מארגן אירועים, ומראה לרומאים את האוכל הצפון האפריקאי של היהודים. אני מסביר להם כי יום אחד אחרי שהגענו כפליטים לרומא ההורים שלי הפשילו שרוולים והחלו להסתדר מחדש".
בשנת 1967, כשהיה בן 12 בלבד, גואטה ומשפחתו ברחו מלוב אחרי חודש של סגר. "הרגו כמה משפחות, ונאלצנו לברוח", סיפר, "הכנתי את מנת האודישן שלי כדי להודות לרומא שקיבלה אותנו והעניקה לנו את החופש. זה דבר שאני לא אשכח".
תספר לי על המנה.
"זו מנה שנולדה ברומא, וכולם מעתיקים אותה בצורה שאינה תואמת למקור. בהמשך התחרות הכנתי מנות יצירתיות, שאני המצאתי. גם הקדשתי את המפרום לקהילה הלובית. אחד המסרים שקיבלתי אחרי השידור הוא שעשיתי אקזיט, כי הכנתי מנה שאישה טריפוליטאית עובדת עליה שמונה שעות, כולם רוצים לקבל את המתכון המדויק".
מה עבר לך בראש במהלך משימת הארטישוק הירושלמי?
"שאני לא יודע את זמני הבישול שלו, השתדלתי להשאיר אותו במים כדי שיתרכך ובזמן הזה הכנתי את המפרום".
אתה חושב שההדחה הייתה מוצדקת?
"לדעתי לא, טעמתי את המנה שלי ואמרתי לעצמי 'ואו, איזה טעים יצא לי' – לא ציפיתי".
איך אתה מסכם את החוויה?
"אני מאחל לכל אדם לעבור את הדרך הזאת, לחוות את הקושי, הלחץ והחברות שיש פה, זאת זכות".
אתה תמשיך לבשל?
"המטבח זה התרפיה שלי, לעבוד עם הידיים זאת התרפיה הכי יפה בעולם יש לי ידיים שאפשר לשים בכל מקום, אם יש בעיה תבואו אלי, אני מיד אמצא פתרון".
ואיפה נראה אותך עוד חמש שנים?
"מלמד ילדים את המטבח האיטלקי והטריפוליטאי, מלמד אותם לבשל היסטוריה. מי שלומד לבשל הופך להיות אדם מאושר יותר, שמסוגל להעניק אושר לאחרים, ממש כמו אמא שמבשלת. אני זוכר את אמא שלי מחכה לי עם סינר וסיר על הגז, זה היה כל העולם".