מיכל אנסקי ואייל שני מוכנים לגמר "מאסטר שף": "זה מטורף. אנחנו לא בני האדם שהיינו"
רגע לפני שחיים, גל ואליהב יעמדו במטבח בפעם האחרונה וינסו לזכות בתואר, מיכל אנסקי ואייל שני מסכמים עונה שהשאירה בהם חותם, מסבירים מה השתנה בכל אחד מהפיינליסטים בדרך, מדברים על הזדמנויות שניות ועל המחיר שגובה עולם המסעדנות. ואייל, כמו אייל, מסכם את חיים בדרכו: "הוא מפרש ענק, ואנחנו רוח ים סוערת"
רגע השיא של העונה ב"מאסטר שף" מגיע כשחיים, גל ואליהב נותרו האחרונים בדרך להגשים את החלום שלא הצליחו בפעם הקודמת כשהיו במטבח הכי חם במדינה: לזכות ולהפוך ל"מאסטר שף הבא של ישראל" (אירוע הגמר ברביעי, אחרי החדשות בערוץ 12).
רגע לפני סיכמו השופטים מיכל אנסקי ואייל שני את העונה בריאיון ל-mako, התייחסו לחוזקות של הפיינליסטים – ואפילו חשפו אם היו ממליצים להם להשתקע בעולם המסעדנות. "הייתה לנו עונה מטורפת, אני לא אותו בן אדם. אני חמישה קילו יותר, ואני מרגישה ממש נוח עם זה, כי לא רק טעמנו אלא אכלנו מנות שלמות, סיימנו אותן עד הסוף והראינו את צלחת", סיפרה אנסקי. "לא מדובר בטבחים שמגיל 16 במטבח, יש פה כישרון, מתת-אל יסודית שנמצאת בארסנל היכולות שלהם".
השף אייל שני תיאר, בצורה הציורית השמורה רק לו, איך נראית חווית "מאסטר שף". "זה כמו שבר בחיים שלך, כשאתה נכנס לתוכה. גם אם אתה מנצח וזוכה בתואר 'המאסטר שף של ישראל', מכיוון שזה כל כך מטלטל. אתה צריך להתערטל לגמרי, אתה חשוף נורא. אין לך איך להסתיר את מה שמתרחש בך ואת מה שנוצר ממך", הסביר.
"אז זה נגמר פתאום, והפולס החשמלי הזה לא מפסיק לפעום בתוך עצמך ומייצר משהו באוכל ובחיים שגם אם אתה לא עובד כדי לייצר, הוא נוצר, ממשיך להיווצר בתוך עצמך", המשיך שני. "ההגעה לפה בפעם השנייה היא כמו סגירת מעגל".
פרסומת
הרצון להזדמנות שנייה פוגש גם אתכם?
אייל שני: "איפה עומד שף? ליד פח הזבל. זאת אומרת, זו אחת משתי האפשרויות. או שהמנה הולכת קדימה, או שהיא נזרקת לזבל. הזריקה של הצלחת לתוך הזבל, כששומעים את המכה, זה הרגע שבו נוצרת ההזדמנות הבאה".
מיכל אנסקי: "השנה, אחרי שהרבה שנים נמנעתי, עשיתי אודישן לסדרת טלוויזיה מאוד מצליחה. אני חשבתי שהייתי נהדרת, וכל כך אהבתי את הדמות הזאת. אני הלכתי ולמדתי בעל פה, התכוננתי ופגשתי במאי. צילמנו סרטון, ואני ראיתי את זה והייתי גאה במה שיצא, ולא קיבלתי את התפקיד. יותר מזה, לא הצלחתי להבין מדוע. כל כך רציתי הזדמנות שנייה, עמוק בתוכי, אני חושבת שזה אולי בגלל שאני מזוהה מדי, או אולי בגלל שאין לי סימטריה בפנים. אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה תחושת פספוס".
השופטים התייחסו אל מתמודדי הגמר ועל הכוח שלהם לקראת אירוע השיא. "אפשר להמציא את עצמך כל פעם מחדש ואפשר להישען על איזושהי תשוקה, יכולת או רצון להבעה עצמית. גל כל הזמן מצאה את עצמה בתוך המרחבים האיטלקיים האלה", התייחסה אנסקי למנות שהכינה גל לאורך העונה. "אבל, הם לא היו איטלקי הלכה למעשה, זה היה מרוקאי-איטלקי, היא עשתה פיוז'ן מאוד מאוד מעניין. פסטה זו מנה שכיף ואפשר לחקות אותה, להוריד מ-mako את המתכון או לאלתר לבד ולעשות אותה אחר כך בבית".
פרסומת
איך הייתם מגדירים את השינוי של חיים כהן מהעונה הקודמת?
אנסקי: "חיים הגיע מוכשר. אין ספק שהוא יודע מה הוא עושה, יש לו יכולות בישול נהדרות. גם בעונה הראשונה אנחנו זוכרים אותו ככזה. משהו בעונה הזו נפתח לו".
שני: "אני חושב שבזמן שכולם התעסקו איך להיות מגניבים בחיים שלהם, חיים היה מוכן להישאר חנון ולשבת במטבחים, באין-סוף מקומות בעולם, ולהתאמן עשרות פעמים עד שהוא הגיע לתוצאה. הוא הגיע אלינו ואנחנו פתאום התחלנו לתת לו רוח בתוך המפרשים. הרוח הזאת הוציאה לו את כל הדברים מבפנים ועשתה את הצורה החדשה שלו. זאת אומרת, חיים, זה מפרש ענק, ואנחנו רוח ים סוערת".
למי מהשופטים מגיע הקרדיט הכי גדול על השינוי?
אנסקי: "אבי אמר לו, 'אתה צריך להתחיל לאחר, אתה צריך להיות פחות סטרוקטורלי'. הוא פרם אותו".
אתם חושבים שהנועזות של אליהב באה לטובתו או לרעתו?
שני: "כל הטבחים הגדולים, הכישרון שלהם, פועל לרעתם גם. הם עולים ויורדים, יש עליות ויש נפילות. אז ככזה גם אליהב, אני חושב שהוא עם פוטנציאל של טבח ענק. הוא יוצר גדול ויודע לתרגם את זה".
פרסומת
המסעדנים התייחסו גם לשאלה אם ימליצו לפיינליסטים להשתקע בעולם המסעדנות. "כדי להיות טבח את מוותרת על הכל בחיים, על הכל. את מוצאת את החיים שלך מאיזון, את נהפכת למשוגעת, את מוכרת את הכל בשביל הזכות הזאת שכל פעם חוזרת לגעת במישהו, ללפות לו את הלב", אמר שני. "המחיר הוא בלתי נסבל. שף בעל אחריות לא יבוא וימליץ למישהו צעיר להיכנס למטבח. זה כמו להמליץ להיכנס למלחמה. אני לא הייתי ממליץ את זה לאף אחד. מה שכן, אם הייתי רואה מישהו שאין לו ברירה אחרת אלא להיות שף בחיים שלו, הייתי אומר לו את זה. יש בני אדם שזה כל, כל דבר הם מתרגמים לתחושה ולגוף של אוכל. ואז את מבינה שאין להם לאן ללכת אלא לתוך מטבח".
אנסקי הצטרפה לדברים של שני ואמרה: "אני לא חושבת שלהמליץ זה הפועל הנכון. השאלה היא אם נמנע בגופנו מלעשות את זה. אמא שלי, שרי אנסקי, היא טבחית מדהימה. היא לא מסוגלת להאכיל אנשים שהיא לא מכירה לאורך זמן. באיזשהו שלב היא מכרה את העסק והעבירה אותו לבעלי, כי היא לא יכלה יותר שיאכלו אותה. זו איזושהי יכולת של הבעה עצמית. האנשים שבאים לאכול במסעדות של אייל, הם לא אוכלים את האוכל של אייל, הם אוכלים את אייל. הוא כמו גבינה שווייצרית עם חורים. מי שלא היה שם, מי שלא נכנס למרחב הזה, לא מבין עד כמה זה דורשני, עד כמה זה מחייב, עד כמה זה מתיש".
מצאתם טעות לשון?