טעמנו את ביסלי ובמבה החדשים ביותר

ביסלי ובמבה הם באמת הבסיס לכל מה שכיף בנשנוש חסר רסן: הביסלי הוא קראנצ'י, בעל טעמים עזים וממכרים, צורות ומרקמים כיפיים. הבמבה היא אחת הנחמות הגדולות שיש לאדם וטעמה הבוטני כשהיא נמסה בפה מוכר כמעט לכל אחד שגדל בארץ. קלאסיקות ישראליות בלתי ניתנות לערעור.

מדי פעם, אם לרגל חגי ישראל, נסיבות חגיגיות אחרות או סתם גיוון וזריקת עניין, המוחות היצירתיים באסם מכינים לנו הפתעות - חלקן מוזרות והזויות וחלקן יציאות מדהימות - שזוכות להיכנס לפנתיאון החטיפים האהובים ומצליחות להפוך למוצר חובה לכל מי שמחשיב את עצמו זללן (ואנחנו כמובן מדברים על עצמנו).

הפעם בגזרת הבמבה חוזרת אלינו "הבמבה הקניבלית": במבה במילוי קרם בוטנים, שזה במבה עם קרם במבה. הבמבה החדשה מגיעה כמיקס – חצי שקית היא במבה במילוי קרם נוגט וחצי שקית במילוי קרם בוטנים. אין כאן הרבה חוכמות, מדובר בחטיף טעים, מה יכול להיות לא טעים בבמבה עם במבה? כמו בבמבה במילוי במבה, יש כאן שילוב מושלם של מליחות ומתיקות, ואת הבמבה נוגט כבר אימצנו מזמן. מה שכן – לקרוא לזה מילוי זה היסחפות פרועה. במבחן המציאות הבמבה כמעט חלולה וביחס לתמונה של המילוי הנדיב על השקית - זה די מבאס.

למשפחת ביסלי נולדו שלושה אחים חדשים: ביסלי מאנץ' ישראלי, שמציע מיקס בין ביסלי לפיצוחים; ביסלי הוט חריף בקטנה עם שקית תיבול בטעם צ'יפוטלה וביסלי הוט חריף בטירוף עם שקית תיבול בטעם פלפל חבנרו (שאנחנו מכירים כפלפל הבנרו).

נתחיל במה שהכי אהבנו: ביסלי מאנץ' ישראלי. אנחנו כנראה אנשים מאוד פשוטים, אבל החטיף, שמזכיר טעמי פלאפל רק פחות עזים, היה לנו הטעים ביותר מהשלושה. הביסלי עצמו מאוד דק ופציח, ומדובר בנשנוש עם פוטננציאל התמכרות. הוא אומנם לא מגיע לרמות של הביסלי האהוב והמוכר או לאח של ביסלי, אבל זאת אחלה יציאה בעינינו.

למקום השני הגיע הביסלי בטעם צ'יפוטלה, כלומר בדרגת חריפות קלה. משהו שחשוב להסביר לגבי שני חטיפי הביסלי החריפים: הם מגיעים עם שקית תיבול. מה זה אומר? שאם לא שופכים את תוכן השקית לתוך חפיסת הביסלי, מפזרים וכו' - הביסלי לא חריף בכלל. ובכן, טעמנו את הביסלי ללא התיבול, והוא היה סביר למדי, אבל אחרי התיבול הוא אכן החריף מעט ובעיקר קיבל טעם לוואי לא מזמין. הצורה של הביסלי, לעומת זאת, כיפית מאוד.

למקום השלישי הגיע הפלפל חבנרו. גם פה הצורה של הביסלי הייתה מהדברים החיוביים שאפשר לומר עליו וגם פה כל העניין הוא שקית התיבול. מה שקרה עם הביסלי החריף הוא שלא היה אדם שטעם אותו ולא נחנק או נכנס למתקפת שיעולים. כשפתחנו את השקית וטעמנו את הביסלי לפני פיזור שקית התבלין, לא חשדנו בכלום. אבל אז, כשפיזרנו את השקית, שקשקנו את הכל ביחד וטעמנו – פשוט נחנקנו. האבקה שמכילה פלפל טחון מתעופפת בחלל הפה וזה ברמה של בלתי אכיל. אי אפשר לאכול בלי להשתעל. היה עדיף שאסם היו מכינים את הביסלי הזה חריף מראש ואז אולי אפשר היה לאכול את זה. זה אולי גימיק נחמד כמשחק אומץ מאתגר, אבל לא משהו שנחזור עליו.