עצור וגאווה
זהירות, קורס נהיגה מונעת לפניך | צילום: NLshop, Istock

רק כאשר החבל כבר נכרך על צווארי ואחרי דחיות חוזרות ונשנות, החלטתי שאת הקורס הזה אעשה ביום שישי הקרוב ויהי מה. ובגלל שביום שישי יש קורס מזורז בטבריה, הפור נפל על עיר הבזלת והמושטים. ליד מושב אלמגור פתחתי את חלונות המכונית וניסיתי להריח ריח מנגו בשלים. לצערי, שום ארומה של הפרי המופלא לא נכנסה לנחיריי, אבל גל חום אדיר גלש לתוך המכונית וגרם לי לכוויות מדרגה שלוש. כשכבר הגעתי להיכל התרבות הטברייני, אחרי סיבובים רבים בעיר, פגשתי שם כמה עשרות מסכנים, שכמוני נתפסו במכמונות מהירות או נעצרו על עוול בכפם או על לא עוול בכפם, כשדיברו בטלפון הסלולרי תוך כדי נהיגה. אנשים עם נקודות, אזרחים לא ממושמעים, שעברו על חוקי התנועה וזומנו לקורס נהיגה מונעת.

מי שעבר את החוויה, יודע שהקורס מעצבן באופן יוצא מגדר הרגיל. לוקחים לך 12 שעות מהחיים, מכניסים אותך למקלט ציבורי או לכיתת בית ספר ומרביצים בך את תורת התמרורים. אני דווקא נהג די זהיר. רבים מחבריי מקניטים אותי שאני נוהג כמו צילייגר בדרכים, לאט ובבטיחות מרבית. ובכל זאת, זו הפעם השלישית שאני עובר את הקורס הזה בשני העשורים האחרונים. פעם שלישית! עבריין צמרת אמיתי.

הקורס כלל מופע מולטימדיה זוועתי של תאונות דרכים ממינים שונים ומשונים: תאונות שרשרת, פגע וברח, חזיתיות ומיני סיפורי אימה מרחבי העולם הגדול וגם מישראל שלנו. אוסף מקאברי של מכוניות מרוסקות ואנשים מתים. המורה דיבר על תמרור ב'-28 ותמרור ג'-50, הטיף לנו על פסי הרעדה, מעברי חציה וצמתים לא מרומזרים - שעמום גדול מזה קשה למצוא אפילו בערוץ 1.

הקורס הזדחל לו שעה אחרי שעה. העיניים נעצמות, הראש מנקר. אני כועס על עצמי יותר ויותר בגלל שדיברתי בטלפון בלי דיבורית, למרות שיש לי אחת במכונית. בהפסקות, אנחנו הפושעים חסרי האחריות, עומדים ומפטפטים, בעוד שהשמש הטבריינית מרביצה בנו בחום נוראי. בין התלמידים הרבים בכיתתי פגשתי קונדיטור צעיר מטבריה, שעזר לי קצת להתגבר על טמטמת החושים. חקרתי אותו על האוצרות הקולינריים המקומיים, שאלתי שוב ושוב על הבורים שאני כל כך אוהב, ובסוף הקורס, אחרי המבחן המפחיד שגרם לכולנו, גדולים כקטנים, להישאר ערים פחות או יותר, הוא צלצל לחבר שלו בשוק הדגים והזמין לי שלושה בורים גדולים ורציניים.

דגי בורי
דגי בורי. מנפלאות הכנרת | צילום: Belgin Karakurt, Istock

כאן המקום להגיד, שבורי של הכנרת הוא דבר טעים ויוצא מגדר הרגיל. דגים גדולים שמגיעים למשקל של שניים עד שלושה קילוגרמים - מפלצות אגמים. הבורי מוכיח שמים מתוקים יכולים להיות מקור בלתי נדלה לחלבונים דגיים, במיוחד אם דייגים מתחרים לא מרעילים אותם.

עד שהגעתי לשוק הדגים כמעט התאיידתי בשמש היוקדת, אבל אני לא מאלה שמשתפנים מחום של 40 מעלות ו-100% לחות, אז צעדתי במרץ ברחוב הראשי של העיר, בין דוכני הפלאפל והפיצ'פקעס הזולים. כשהגעתי לשוק הדגים, נוטף זיעה כמו עשרה סמרטוטים ישנים, גיליתי שמדובר בעצם במדרחוב עם שווארמה וחנויות בגדים, שביניהם חבויים דוכני דגים. אספתי את הדגים הענקים, לא לפני שיחה קצרה שהעידה כי הקיטורים של דייגי טבריה זהים לאלה של דייגי פראדיס - יש מעט מאוד דגים, כמעט אין בכלל.

אין תמונה
הדרך לצפת. שווה לנהוג לאט

צעדתי מאושר כמו תינוק עם השקיות המטפטפות עם הבורי ונזכרתי בסרט תוניסאי מופלא, "הגרגר והדג", ובקוסקוס הדגים שמופיע בו. כדאי לראות אותו, כדי להבין מה בורי יכול לעשות לצרפתים. ולא רק בגרגר והדג נזכרתי, פתאום קפצה לי ארוחה של קציצות בורי אצל בינו מד"ר שקשוקה ביפו, שאכלתי רק לפני יומיים ושעדיין נמסה על לשוני. קציצות הדגים הטובות ביותר שאכלתי מעודי, חריפות ומלאות טעמים. מי אמר שרק לוקוס או מוסר ים יכולים? מי אמר שצריך לקנות רק דגים יקרים? הבורי הזה עלה לי 30 שקלים לקילוגרם. הייתם מאמינים?

בעליות לצפת נסעתי כמו ילד טוב ירושלים, ולא עברתי אפילו לא פעם אחת את הקווים הלבנים. לא עקפתי בעלייה, נתתי זכות קדימה למי שבא מימין, עקבתי אחרי כל התמרורים. בבית התמוטטתי כמו תיכוניסט אחרי מבחן בגרות, שמכין אותך לחיים ארוכים של אתגרים סוציאליים אמיתיים. שילמתי את חובי לחברה ולמשרד התחבורה. אני צח ונקי, מוכן לבישולים.

כשהתעוררתי, לא התחשק לי לעשות קוסקוס דגים תוניסאי או קציצות דגים טריפוליטאיות. החלטתי להשתמש בערמת העגבניות הבשלות שחיכתה לי, ולהכין תבשיל בורי אדום וחריף, כזה שיעודד אותי ויוכיח שגם בחמסין אפשר ליהנות מהחיים. לא פילטתי את הדגים, חתכתי מהם פרוסות עבות והשארתי את העצמות בפנים. רוטב העגבניות החריף העלה חיוך גדול על הפרצוף והשכיח ממני את הקורס הטברייני האכזרי. סעו בזהירות.

בורי בעגבניות שרי תמר בשלות

חומרים:
2 קילוגרמים דגי בורי טריים, חתוכים לפרוסות רוחב עבות (בקשו מהדייג להוריד את הסנפירים)
1.5 קילוגרמים עגבניות שרי תמר חצויות
3-2 פלפלים אדומים חריפים, מנוקים מגרעינים וקצוצים גס
4-3 כוכבי אניס
חופן עלי כפיר ליים (אפשר להשיג בחנויות למוצרים מהמזרח, למשל "מזרח ומערב")
חצי עד שלושת רבעי כוס שמן זית עדין (מומלץ שמן מזן קורנייקי)
1 כף זרעי כוסברה כתושים
1 כף שטוחה זרעי חרדל
7-5 סנטימטרים ג'ינג'ר קלוף וחתוך לחתיכות קטנות
8 שיני שום פרוסות דק
חופן עלי בזיליקום צעירים
מלח ים גס לפי הטעם

ההכנה:
קולים את זרעי הכוסברה והחרדל. כותשים היטב במכתש ועלי יחד עם כוכבי האניס.
מחממים מחבת ברזל גדולה ועבה על הלהבה הראשית. יוצקים לתוך המחבת את שמן הזית ומחכים עד שיתחמם. מטגנים למשך כמה שניות את הג'ינג'ר, השום והתבלינים הכתושים יחד עם הפלפלים החריפים הקצוצים.

כדורי דגים עם ירקות מוקפצים
קציצות דגים - עוד משהו שעובד פיקס עם בורי | צילום: איתמר צוקרמן, בישול ביתי דל כולסטרול
מוסיפים מיד את העגבניות החצויות וממשיכים לבשל כ-30 דקות או עד שמתקבל רוטב סמיך ועשיר.
מוסיפים את עלי הכפיר ליים ואת פרוסות הדג ומבשלים במחבת לא מכוסה על אש נמוכה במשך 10 עד 15 דקות, עד שהדג מתבשל.
מפזרים למעלה עלי בזיליקום ומלח ים גס ומגישים עם אורז קישואים ירוק.

אורז קישואים

חומרים:
4 כוסות אורז בסמטי
2 עד 2.5 כוסות קישואים טריים, מגוררים על הצד הדק של הפומפייה
1 כוס עלי שמיר קצוצים גס
4 שורשי פטרוזיליה קלופים וחתוכים לקוביות בינוניות
2 בצלים בינוניים קלופים וחתוכים גס
1 כוס שמן זית עדין
פלפל לבן גרוס טרי לפי הטעם
קורט הל טחון טרי
מלח ים גס

קישוא
הקישואים מחכים לאורז | צילום: Barry Wong, GettyImages IL

ההכנה:
שוטפים את האורז ומשרים בקערה עם מים במשך כחצי שעה.
בסיר גדול מרתיחים הרבה מים, ממליחים קלות וחולטים את האורז במים הרותחים למשך כארבע דקות. מסננים מיד.
מערבבים את האורז עם הקישואים המגורדים, עלי השמיר, ההל, מחצית מכמות שמן הזית (חצי כוס), המלח והפלפל הלבן. בינתיים, בסיר עם תחתית עבה שמתאים לאורז, מאדים את שורש הפטרוזיליה והבצל בחצי כוס שמן זית, עד שהירקות מתרככים ומזהיבים קלות.
מוסיפים את תערובת האורז והקישואים אל תוך הסיר, שבו נותרו שורשי הפטרוזיליה והבצלים. מוסיפים כחצי כוס מים רותחים, ומבשלים על אש קטנה במשך כשעה.
יש להקפיד שמכסה הסיר יהיה סגור היטב, ולהניח עליו מגבת. מגישים עם הבורי ונהנים.