עיסה חיוורת: קדימה
המאכל שמתאים יותר מכל לרשימת קדימה הוא פירה תפוחי אדמה. המרכיבים לא ממש אטרקטיביים, תהליך ההכנה משעמם למדי והתוצאה היא עיסה חיוורת. יד על הלב - לא דומה?

מיושן ומגלומן: העבודה
מפלגת העבודה זוכה במאכל אשר מאפיין יותר מכל את תכונותיו של העומד בראשה: עוגת נפוליאון. נפוליאון היה קיסר גמד ומגלומן שהיה בטוח בכוחו האינסופי, והובס. העוגה דווקא טובה, אבל כמו מפלגת העבודה, גם היא סובלת מתדמית מיושנת.

מנשנשי חסות: הירוקים
מפלגת הירוקים היא סוג של סלט ירוק. קחו מיש-מש של רעיונות סביבתיים, הוסיפו מועמד שנוי במחלוקת (פאר ויסנר, שכיהן כסגן ראש עיריית ת"א שמעולם לא הביע התנגדות לבניית בניינים מפלצתיים ולא ירוקים בתחומי העיר), הרבה מילים יפות על מיחזור ויש לכם מפלגה. ירוקה כמובן.

מריחואנה בביה
גינת התבלינים של מטה מפלגת עלה ירוק | צילום: רויטרס

מנצ'יז למתקדמים: עלה ירוק
כמו הצבעה למפלגת עלה ירוקה, גם ספייס קוקיז (עוגיות שעל מרכיביהן נמנה תוצר קנביס כלשהו) נשמעות  כמו רעיון טוב בהתחלה. "אפשר לחשוב", אתם אומרים לעצמכם, "מספיק עם כל הרצינות הזאת, הגיע הזמן לבלות קצת". בדרך כלל תמצאו את עצמכם שוכבים במיטה בבוקר שאחרי, אחוזי בחילה ומנסים להיזכר מי האיש הזה ששוכב לידכם ואיך מכל מי שהיה במסיבה בחרתם דווקא בו.

מדינה של מנפנפים: הליכוד
הליכוד, למרות המשפחה האליטיסטית והעשירה ממנה מגיע נתניהו, הייתה ונשארה מפלגה של מנפנפים. סביר מאוד להניח שהפעמים היחידות בהן ביבי אוכל משהו בפיתה מתרחשות במהלך סיורי בחירות בשוק, אבל בוחריו משתייכים לרוב לציבור אשר ניצב מעל המנגל, חריץ אחוריו מבצבץ מן המכנסיים ואגלי זיעה נאחזים בשערות חזהו בעוד הוא צועק לאישה שתוציא את הקבאב מהצידנית כי הגחלים כבר מוכנים. קבאב הוא מנה עממית, פשוטה ואהובה, אולם התיבול שלה, אשר נוטה להיות מוגזם, גורם לאפקט חוזר שאת מחירו משלמת בדרך כלל הסביבה הקרובה של הסועד. קוראים לזה הגרעפס שאחרי.

דרושה: אישיות: מרצ
הקינואה, במהלך מתוחכם, הפכה לכינוי גנאי לכל מה שמריח מתל אביב, שמאלנות או נטיות הומניסטיות. בעיני מדביקי התדמיות מהתקשורת והימין, מי שהתבאס מ-1300 הרוגים פלסטינים בעזה חייב להיות סמולן מניאק, אוהב ערבים ואוכל קינואה. זה עובד גם להיפך: אוכלת קינואה? סביר להניח שמתישהוא בחודש האחרון אמרת "אויש, המיליטריזם הזה גומר אותי". למפלגת מרצ, כמו לקינואה, אין שום טעם כשהיא מופיעה לבדה. כאשר מוסיפים לה תבלינים וירקות היא מקבלת אישיות, אולם זו אישיותם של המרכיבים האחרים שהשפיעו עליה. זה מסביר את הדממה המוחלטת שהפגינו ראשי מרצ בזמן המלחמה האחרונה, כמו גם את האנמיות הכללית שלהם, ג'ומס או לא ג'ומס.

נראה אתכם אומרים לא: ש"ס
קוסקוס הוא ה-המאכל המרוקאי בה"א הידיעה. הוא טוב עם ירקות, טוב עם עוף, והעיקר: כשר. כמו ש"ס, גם הזמנה לקוסקוס מתחילה בטוב: בואו, תאכלו, מ'כפת לכם, מזמינים אתכם, יש קוסקוס משגע. הכל טוב ויפה עד שמעיזים לסרב. או-אז מתחילה מסכת עלבונות ונטירת טינה, במיוחד אם המסרב, לצערו, הוא צאצא להורים ממוצא אשכנזי, רחמנא לצלן. גם ש"ס משחקת את הפאסיב אגרסיב ואומרת "מ'כפת לכם, תתחזקו קצת, בעזרת השם, כן, אנחנו יכולים, במיוחד עם תיק החינוך והפנים". ברגע שמישהו (סתם אחד, נניח...ראש ממשלה מכהן) אומר להם שהגיע הזמן להרגיע, הם נעלבים, מתקפדים ומאיימים בנטישת הקואליציה והפלת הממשלה. כמו לקוסקוס, גם לש"ס אף אחד עוד לא הצליח לומר לא.

זוג יונים
לא רק שאני מובטלת מאז 1995, עכשיו גם הליברמן הזה יאכל לי את הראש | צילום: stock_xchng

יונים על הגריל: ישראל ביתנו
כשמביטים בליברמן, קשה לפספס את העובדה שהבנאדם אוהב לאכול. על עקרונות התזונה הנכונה שלו אפשר להתווכח, כמו גם על עקרונות המוסר האנושי והפוליטי שלו, אבל מה שבטוח, אותו לא תצליחו לבלבל עם טופו בגרגיר נחל. האיש רוצה ללעוס משהו שפעם היה לו דופק, לנעוץ את שיניו בבשר ולגרוס את העצמות לאבק. סביר להניח שגם אם תקיש על חלונו היונה עם עלה הזית, ליברמן יתפוס אותה בגרון, ימרוט את נוצותיה ויצלה אותה על הגריל.

כתום, מגורש ומעוך: האיחוד הלאומי
למפלגה שכואבת יותר מכל את הפינוי מגוש קטיף, אנו מקדישים מתכון למרק כתומים. למה? כי בטרם היות המרק, כל אחד מהירקות המרכיבים אותו היו גאים, זקופים ומלאי עזוז. כמו הירקות הכתומים, גם תושבי הגוש לא שיערו כי יום יבוא ומישהו יטחן אותם לדייסה. וסיבה נוספת: כמו המרק הזה, גם על התבטאויותיו של ח"כ אריה אלדד (למשל, הצעתו לבטל את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית במדינה) תמיד אפשר לסמוך שיחממו את השטח.

שוטרים מפנים נער מבית המריבה, היום
אמא אמרה לך שאם לא תאכל יבוא שוטר, נכון? | צילום: רויטרס


קניידל מישהו?: הבית היהודי
למרות חיוך השמן-זית-זך ששפוך תמידית על פניו של אורי אורבך, המאכל המתאים ביותר למפלגת הבית היהודי הוא (איך לא) מרק עוף מכובס. הניחוחות של בית-אבא, הפלפולים מבית המדרש, ומעל הכל העוף, שהוכן לקראת השבת בידיה האמונות של אמא, אשת חיל מי ימצא.
כמו את העוף במרק, גם במפלגת הבית היהודי מכבסים לא מעט נושאים שנויים במחלוקת מאחורי מתיקות היידישקייט: הרחבת ההתנחלויות, הצהרה כי ירדן היא המדינה הפלסטינית ואליה צריכים לעבור ערביי יהודה שומרון ועזה, ולקינוח גם ביטול הסכמי אוסלו ומפת הדרכים. עוד קניידל, מישהו?

 עגמומיות יהודית: הגמלאים
נכון שלא כל הגמלאים הם קשישים, אבל כשחושבים גמלאים, מה לעשות- חושבים על סבא וסבתא. ומה יותר סבתאי מהקינוח האולטימטיבי: הקומפוט? כן, אותה מנה שזכתה בעברית לשם המשונה לפתן, אך איזה הבדל! לפתן הוא כמה חתיכות משמש או אננס, בדרך כלל מקופסה, בעוד הקומפוט מבושל בסיר גדול על הכיריים ובו משכשכים קרעי שזיפים שחורים, פרוסות תפוחים חיוורות וענבים ירוקים אשר שרועים בקרקעית ומביטים בך בעגמומיות היהודית המפורסמת. לא משנה כמה אכלת, תמיד יש מקום לקומפוט, וסירוב עלול לגרום לסבתא לזנק על השטקר הקרוב ביותר ולחשמל עצמה למוות מרוב צער. אגב, כמו לגמלאים, גם בקומפוט לא חשוב מה אתה שם בפנים- בסוף לכל המרכיבים יש את אותו טעם.
שיהיו לכם בחירות טעימות!

זוג מבוגר על ספסל
אז מה את אומרת? שנעלה אליי לאיזה קומפוט? | צילום: Spencer Gordon, Istock