האמריקנים הם העם הצרכני ביותר בעולם, והדוגמה האופיינית ביותר לתרבות הקניות של חברת השפע היא "קוסטקו", שם יותם קונה כמויות מסחריות של בשר, כי לפעמים יש לשף האישי ארוחה עם הרבה אישים רעבים. בפאתי כל עיר גדולה אתה רואה אותו מרחוק, כמו המגדלור שמסמן לך את חופי הקפיטליזם: קניון ענק ומכוער, ובעיקר קמעונאי: קונים סהרוריים חולפים בין דלפקי המזון הקפוא, רוכשים 200 תרנגולי הודו לחג ההודיה, ובהזדמנות חגיגית זאת – 500 בקבוקי שמפו נגד קשקשים ו-1,000 גלילי נייר טואלט. הם חוזרים הביתה ברכב השטח שלהם הדחוס במצרכים שהם לעולם לא יאכלו אותם או ישתמשו בהם. הם יכולים כעת לאכול תרנגולי הודו, לחפוף את הקשקשים שלהם ולחרבן כל חייהם, בלי לצאת לשלג שבחוץ ובלי לדבר עם ההודי מהמכולת.
האזרחים האוגרים האלה באמת חושבים שהם דפקו את השיטה בשעה שהם בעצם ממשיכים לשפר אותה: נכון, הם קנו מוצרים שאם הם היו קונים בחנות הקטנה שמעבר לרחוב, הם אולי היו משלמים 17 סנט יותר על כל מוצר, אבל מי באמת צריך 300 מכלי מים מינרליים וקופסה ענקית של 2,000 קסמי שיניים?
מובן שחלק נכבד מכל הכמויות הלא נתפסות האלה של מזון וציוד ביתי מושלך לפחי הזבל, ואתה יכול לזהות כל תרבות לפי תכולת צפרדעי האשפה הענקיים שלה. חסרי הבית, גם הם נאמנים לשיטה, נוברים בלילות בכל מה שנזרק מדירותיהם הבורגניות של קנייני "קוסטקו", ואם יש לי משהו טוב להגיד על בוסטון הוא זה: מעולם לא ראיתי בעיר הזאת אפילו הומלס אחד רזה!
ב"רוסו" – השוק הענק לירקות ולפירות, ערכנו את קניית המצרכים מן הצומח. האם שם התחילו אצלי געגועיי העזים לירקות מולדתי? חרא של מדינה, אבל איזה ירקות, אח שלי! המלפפון המֵימי הענק האמריקני סימל בעיני יותר מכל את ערכי האמריקנים בנושא המזון, דרך החיים, ערכי המשפחה וחיי המין – לא חשוב האיכות וחוסר הטעם, העיקר שיהיה גדול!
זה היה בערך חצי שנה אחרי שהגעתי לבוסטון, השלב שבו הארץ שאתה שונא הופכת לגן עדן, ומנהיגיה המגוחכים, שבדרך כלל תיעבת במשך כל ההיסטוריה שלך, הופכים פתאום לחכמים יותר מלינקולן ואנושיים יותר ממהטמה גנדי. זה לא סתם שרוב הליכודניקים חיים ומצליחים בארצות הברית ואין להם שום בעיה עם המלפפון. האם תאמינו שבוקר אחד מצאתי את עצמי בקיימברידג' לוחש לחנווני ערבי עוין, עם סיסמאות של חיזבאללה על קירות החנות שלו: "תגיד לי אדוני, אתה יודע איפה אפשר להשיג פה חומוס, אולי קצת לבנה?... שוכראן".
ברחוב הארוורד, בברוקליין, יש חנות יהודית־ישראלית – "בוצ'רי" – ובשעות החשכה הייתי נכנס לשם כמו גנב ורוכש בחצי לחישה קפה בוץ של עלית, גבינת עמק שפג תוקפה וכבר הרבה חודשים היא לא ראתה עמק, וקרמבו בכמות מסחרית. בחיים שלי לא סבלתי קרמבו, אבל זאת הייתה כנראה דרכו של האל להחזיר אותי למולדת, שרק בה יודעים כיצד לטפל בי – כמו חולה נפש שברח מהמוסד והוא חייב לחזור אליו משום שרק שם יודעים כיצד לטפל בו: אם הוא קצת משתגע נותנים לו חומוס, שמעון פרס, מלחמה, שלמה ארצי, עוני, ממשלה לא מתפקדת, ועדות חקירה, קרמבו, ובמקרים קשים – אלבום משולש של הגבעטרון!
בס ים תיכוני
4 מנות
למשרה:
1 צרור כוסברה קצוצה דק
8 גבעולי בצל ירוק פרוסים
1 גבעול לימונית קצוץ דק
1 כפית ג'ינג'ר מגורר
½ כוס רוטב סויה
¼ כוס שמן שומשום
1 כף דבש
1 כפית שומשום
2 כפיות פלפל שחור
4 נתחי פילה בס נקיים במשקל 190 גרם כל אחד
4 גבעולי בצל ירוק שלמים
1. מערבבים בקערה את חומרי המשרה לתערובת אחידה.
2. מוסיפים את נתחי הדג ומכסים אותם בנוזלי המשרה ובעלים הירוקים הקצוצים. מכסים בפלסטיק נצמד ומשהים במקרר לשעתיים לפחות ועד לילה שלם.
3. מחממים תנור ל־cº150. צורבים את נתחי הדג במחבת לוהטת, כדקה מכל צד. אפשר להוסיף גבעולים אחדים של בצל ירוק לקישוט ולטעם.
4. יוצקים כפות מספר מנוזלי השרייה על הדגים ומכניסים לתנור ל-15-10 דקות. מומלץ להזיז את נתחי הדג כעבור דקות מספר, כדי שלא יידבקו לתבנית.
5. מוציאים את הדגים מהתנור ומניחים לדקות אחדות. מעבירים לצלחות, יוצקים על הדגים את הרוטב מהמחבת ומגישים.
תחליפים:
דבש אפשר להחליף בסוכר חום, בסירופ מייפל טהור, במולסה (דבשה) נטולת גופרית או בסילאן תמרים * אם אין מחבת שמתאימה גם לתנור – מעבירים את הדגים והבצלים לתבנית לאחר הצריבה, מוסיפים את הרוטב וממשיכים במתכון כרגיל.
צלי כבש
6 מנות
3 עגבניות
4 גבעולי סלרי
4 גזרים
1 בצל גדול
1 ראש שום
שמן זית
מלח ופלפל שחור
ירך כבש עם העצם
4 כפות תימין ורוזמרין טריים וקצוצים
2 כוסות מים
1. מחממים תנור ל־cº160. חותכים עגבניות לקוביות גדולות.
2. פורסים סלרי לפרוסות בינוניות.
3. פורסים גזרים לפרוסות עבות.
4. פורסים בצל לפרוסות עבות. מקלפים שום וקוצצים גס. מערבבים את כל הירקות יחד.
5. משמנים בשמן זית סיר גדול שמתאים גם לתנור, ומסדרים את הירקות בשכבה אחידה בתחתית הסיר. מתבלים במלח ובפלפל שחור.
6. מנקים את ירך הכבש: מסירים את מצבורי השומן.
7. מסירים את רקמת החיבור – "סילבר סקין".
8. חורצים חתכים עמוקים באזורים שבהם הושארו שומן ורקמה מקשרת.
9. מתבלים את הבשר בעשבי תיבול, במלח ובפלפל שחור ומעסים אותו במעט שמן זית.
10. מניחים את הבשר המתובל על שכבת הירקות שבסיר ויוצקים מים לסיר.
11. צולים בתנור כשעתיים. הופכים את נתח הבשר באמצע הזמן לעשייה אחידה.
12. מוציאים את הבשר מהתנור ומניחים לדקות אחדות. מעבירים את הבשר לצלחת הגשה, מכסים בירקות ובנוזלי הבישול ומגישים.
הרקמה המקשרת, ה"סילבר סקין": רקמה בצבע אפור־כסוף. כשמסירים אותה הבשר הופך רך וקל יותר ללעיסה * אפשר לבקש מהקצב לנקות את מצבורי השומן, להסיר את רקמת החיבור ולחרוץ חתכים במקומות שנשאר שומן – כדי לאפשר לתבלינים להגיע אל הבשר ולתבל אותו ביתר קלות.
תחליפים:
ירקות אפשר להחליף בכל ירק לא עמילני, לדוגמה: כן – קישואים או פלפלים, לא – תפוחי אדמה או תירס * מים אפשר להחליף בציר ירקות, ביין אדום או בבירה.