לא כל המבעבע שמפניה

המבעבע המוזהב, שהפקק האוטם אותו מזכיר פטרייה ועושה אפקט של זיקוקי דינור, כבר מזמן התקבע כסמן חגיגות עולמי, שאף שמחה אינה שלמה בלעדיו. העניין הוא ששמפניה זה עסק יקר, ולמרות שבשנה שעברה הופחת המיסוי על יבואה לארץ והמחירים ירדו ב-35-45 אחוז, המחיר עדיין גבוה, במיוחד בהתחשב במהירות השיא שבה מתחסל בקבוק.
אז בלי לזלזל בשמפניה, שכבודה ויוקרתה במקומם מונחים, חשוב לומר שיש לה אלטרנטיבות, והן אפילו לא רעות. היום אפשר למצוא יינות מוגזים, כיפיים ועדינים גם ב-30 שקל, ולא, לא מדובר על "פנטזיה" או "קרנבל", שכולם קיבלו מתישהו במשלוח מנות או טעמו באירוע אזוטרי במיוחד – אלא על יינות איכותיים ומוקפדים, שלא מביישים באמת אף חגיגה.
היין המותסס משמפיין
הקדמה קצרה: ברוב העולם מתירים לקרוא "שמפניה" רק ליינות תוססים שיוצרו במחוז שמפיין שבצרפת, מזני ענבים מסוימים ובשיטת ההתססה המסורתית. הבעבוע העדין של השמפניה (וגם של שאר המבעבעים) הוא למעשה תוצאה של התססה שנייה, שניתנת לביצוע בשתי שיטות; בשיטה המסורתית (שנקראת גם classic, traditional, Metodo Classico, Méthode Champenoise) מתסיסים את המשקה בתוך הבקבוק. התססה כזו אורכת זמן רב ועולה יותר, ולכן יינות שמותססים כך הם לרוב יקרים יותר. אבל מה לעשות שזו השיטה שמייצרת את הבעבוע העדין ביותר ובעל אורך החיים הרב ביותר – כלומר יינות שממשיכים לבעבע זמן רב אחרי שנפתחו.