כולנו מכינים שניצלים מחזה עוף. חלקנו ראינו בקצבייה של הסופר חזות הודו, אפילו פרוסים ומוכנים, אבל המשכנו ללכת על התרנגולת הישנה והטובה, כי ככה גדלנו: שניצלים מכינים מחזה עוף. עכשיו, זה לא שאיננו צרכנים של חזה הודו. לפחות פעמיים בשנה אנחנו מצטיידים בנתח כזה ומתחייבים בפני עצמנו שמהיום אנחנו לא קונים פסטרמה אלא רק מכינים לבד. אבל מחוץ לגבולות הפסטרמה - מודים שמעולם לא הצלחנו לשלב את ההודו בחיינו. הוא פשוט פחות טעים לנו, ואז מה אם מבחינה תזונתית הוא עדיף בהרבה - ולכן להכין ממנו שניצלים פשוט לא עמד על הפרק.
אז הסיבה שהתכנסנו כאן היום היא כדי להחזיר את הדבר הזה למודעות של כולם ולהצהיר קבל עם ועדה: בצוק העיתים יצא שנאלצנו להכין שניצלים מחזה הודו - והם יצאו ממש אחלה. ממש! העבודה עם הבשר הייתה קלילה (ואנחנו עוד קנינו חזה שלם ופרסנו לבד), ההכנה זהה לזו של שניצל רגיל (ביצה, חרדל, פירורי לחם, טיגון) - למעט השקעה קלה בניקוי (שניצלי ההודו הרבה פחות טולרנטיים לשאריות גידים) - והתוצאה הייתה מצוינת.
ומה עם הטעם של ההודו? אז זהו, שהוא ממש לא מורגש. מדובר הלא בפרוסות דקות, שעוד עוברות טבילה בתערובת חרדלית וטיגון - שלבים שביחד מעלימים כל זכר לטעם ההודואי. ייתכן שבהכנה רגילה, ללא חרדל, הטעם השונה יבלוט, ולכן אין לנו אלא להמליץ לכולם להכניס את החרדל לשגרת השניצלים שלהם (מקשקשים כף יפה של חרדל, הכי פשוט שיש, עם הביצה. זהו). רק טוב יכול לצאת מזה.
ולמה, בעצם, להתחיל להכין שניצלים מהודו? פשוט - כי מדובר בבשר בריא יותר, ועשיר בהרבה בברזל, מה שמאפשר לרגשות האשמה ההוריים לנוח קצת גם כשמגישים לילד ארוחת ערב מטוגנת. בשבילנו זה הרבה.