mako
פרסומת

תגידו הרבה צ'יז: טעמנו את הפיצה האוטומטית שכולם מדברים עליה

בתור בוגרי ניינטיז וחובבי צבי הנינג'ה, החלום על מכונות פיצה אוטומטיות הוא משהו שעוד לא הצלחנו באמת להתגבר עליו. כמעט 30 שנה אחרי נחתה הפנטזיה שלנו ברחוב אלנבי בתל אביב, והשמחה רבה. אז קפצנו לבדוק מה מסתתר (תרתי משמע) מאחורי ההבטחות לפיצה אמיתית בדקה וחצי

יעל קישיק
mako אוכל
פורסם:
פיצה אוטומטית
ברוכים הבאים לאלנבי. הפיצומט | צילום: יחסי ציבור
הקישור הועתק

המילה שהכי נהניתי להגיד בשבוע האחרון היא פיצומט.

מה זה, אתם שואלים? ובכן, מדובר בהמצאה גאונית של מכונה אוטומטית שמחממת (ואופה?) פיצות. וכן, לא ברור כרגע לאן עוד יגיע העולם המדהים הזה. איכשהו יש לי תחושה שמתישהו בניינטיז היה דיבור על מכונות כאלה, אבל הקסם הגיע אלינו לישראל רק ביום חמישי האחרון, אז נפתח הפיצומט הציוני הראשון במיקום הכי מתאים לפיצומט - הצד המפחיד יותר של רחוב אלנבי בתל אביב.

אחרי אימון אינטנסיבי הבנתי שרק הפיצומט יוכל להחזיר לי את החשק לחיות, אז רכבתי את דרכי לאלנבי. פגשתי שם את המכונה המדוברת והקלה מאוד לתפעול, ובעודי מתחילה את תהליך ההזמנה, עוברי אורח התגודדו סביבי כדי להבין במה מדובר. מביך, ללא ספק.

נכון לעכשיו יש שתי אופציות לבחירה, שהן אותה האופציה - פיצה מרגריטה ב-25 שקלים. בחרתי באופציה 2 וחיכיתי בקוצר רוח (הכיתוב על המכונה הבטיח פיצה חמה תוך דקה וחצי). למרבה האכזבה, אחרי כמה שניות נפתחה הדלת ליד המכונה ויצא ממנה בחור חביב ששאל אותי אם הזמנתי פיצה. מתברר שהמכונה בדיוק הייתה באתחול (או משהו בסגנון) ולכן בעלי הפיצומט היו צריכים להזמין אותה ידנית. כל הסיפור לקח בסוף 5 דקות, במהלכן זכיתי לראות מה מסתתר מאחורי המכונה. האם היו אלה לאונרדו, דונטלו ומיכאלנג'לו? לא. היה שם משרד ובו הבעלים שהסבירו לי בזמן ההמתנה איך כל הקסם הזה קורה.

פיצומט - המכונה
מממממ... במה נבחר? כנראה בפיצה | צילום: יעל קישיק, mako אוכל

אז למקרה שתהיתם - הפיצות מגיעות חצי קפואות, עם רוטב איטלקי מיוחד ו-100 אחוז מוצרלה, כך לדבריהם. כל הפיצות נשמרות בשני מקררים בתוך המכונה (אלו הן למעשה שתי האופציות). אחרי ביצוע ההזמנה, הפיצה עוברת לתנור שבמרכז המכונה ומתחממת עד להכנתה. אם המכונה לא הייתה פעילה בדקות שקדמו להזמנה, זה ייקח קצת יותר מדקה וחצי. הם גם הבטיחו שבהמשך יהיה אפשר להזמין פיצה עם תוספות, אבל זה רק אחרי שהם יחליטו מה תהיה התוספת המנצחת.

5 דקות עברו והפיצה יצאה מהמכונה. לצערי כל זה קרה כשאני עוד מאחורי הקלעים, ולכן תחושת הקסם קצת פגה, כי ממש קיוויתי שארוחת הערב שלי תצא מהקיר. אז מה קיבלתי? מדובר בפיצה בגודל אישי, קצת עצובה, שיוצאת בקופסת פיצה שניתן לסגור ואפילו מצורפת מפית. המכונה מבטיחה שהפיצה מחולקת, אבל כמו בכל פיצרייה שמכבדת את עצמה, זה לא באמת עובד.

פרסומת

ואשר לפיצה עצמה: בואו נודה על האמת, לא ציפיתי להרבה. הנחתי שמדובר בגרסה מסוימת לפיצה מקפיצה - בכל זאת, פיצומט - ואחרי הנמכת הציפיות: זו ממש לא הייתה פיצה נוראית! מדובר בפיצה מהזן הדק (הבצק היה קשה למדי), הרוטב הרגיש כאילו הגיע מקופסה והגבינה (מומלץ 9% של מחלבות גד במבצע) הרגישה אולי אמיתית והיה לא מעט ממנה, אך היא לא איכותית במיוחד. הייתה תחושה שמדובר בפיצה שהוצאתי מהמקרר וחיממתי יום אחרי המשלוח - אבל היי, יש כאלה שזה הקטע שלהם.

לסיכום: בהתחשב בעובדה שמדובר בפיצה ממכונה ב-25 שקלים, אני לגמרי יכולה לראות את האנשים שמסתובבים שם בסביבה מזמינים אותה, ואפילו נהנים.

ועכשיו? מה עכשיו? בורגרמט. תודה.

פיצומט - הפיצה
בלי פוטושופ או פילטרים. ככה היא נראית באמת (אחרי נסיעה קצרה באופניים) | צילום: יעל קישיק, mako אוכל