עברו 10 ימים מאז שפרסמתי את מקרה הגזלנות המקומם במסעדת הרברט סמואל הכשרה בהרצליה. מאז קיבלתי מאות תגובות מאנשים זועמים, ובצדק, על החוצפה שיש למקום לדרוש 18 שקלים (!) על אספרסו קצר. היו גם כאלה שכתבו לי על העלויות הגבוהות במלונות יוקרה, וביקשו שאשווה את מחיר הקפה לזה שבמלון פאר בניו יורק ולא בסטארבקס במנהטן.

זו כמובן דמגוגיה מושלמת. עם כל הכבוד, ואין הרבה, המלון שממוקם במרינה מוכר עסקיות ב-98 שקלים, כלומר - כשנוח לו למשוך לקוחות הוא לוקח מחירים סבירים. הקפה הוא סוג של עוקץ שמגיע ללקוח בלי שהוא שם לב. אף אחד לא שואל בסוף הארוחה כמה עולה אספרסו. אף אחד לא מבקש תפריט כדי לבדוק את מחיר הקפה. העקיצה הזו מקוממת – ואתם צריכים לא לאכול שם עד שהמחיר ירד. 

להרברט סמואל עוד יש את התירוץ הקלוש של ארנונה יקרה, כוח אדם ענקי ועוד ועוד. איזה תירוץ יש לדוכן קפה בקניון? חוץ מגזלנות לשמה אין לי שום הסבר איך בגולדה בעזריאלי לוקחים 18 שקלים – זה ממש מספר הקסם, ח"י שקלים – על קרח, מים ותמצית אספרסו. במילים אחרות: סוג של אמריקנו קר, בלי חלב, בלי קצפת, בלי גלידה. מים וקפה. ותודה לנתי חיים ששלח לי את צילום הקפה והחשבונית. גם נתי, כמו רבים מאיתנו, לא בדק בכלל את המחיר, ורק כשהוגש לו החשבון הוא גילה את העושק.

>> לבלוג של ניב גלבוע

רק לסבר את האוזן – לדוכן שקונה בסיטונות את הקפה העלות של כוס אספרסו היא כשקל אחד, פלוס מינוס. כמה עולים המים? עובד אחד שמכין את הקפה? תשלום עבור שטח העגלה לקניון? 3 שקלים עלות אמיתית לכל קפה שנמכר. אז למה 18? למה? כי הם יכולים. והגיע הזמן שנפסיק לשלם בדוכן קפה בעזריאלי מחיר גבוה יותר מפי 2 משהיינו משלמים בבית קפה עם שירות מלא, כיסא נעים ונוף לסנטרל פארק בניו יורק. תגידו, אנחנו פראיירים?

נושא העושק בישראל נדמה לפעמים כמשהו בלתי ניתן לטיפול. זה כבר כמעט בד.נ.א שלנו. התרגלנו שחנויות סופר בפריפריה, איפה שאין תחרות, גובות מחירים גבוהים יותר מהמרכז. במסעדות עושים עלינו קופה מדהימה עם רווח של מאות אחוזים ביין ואלכוהול. רק לפני שבועיים פגשתי זוג תיירים מלונדון שנדהמו מהמחיר שהיו צריכים לשלם עבור חצי ליטר בירה בתל אביב. פי 3 ממה שהם משלמים בלונדון. יש לתל אביב יתרונות רבים, אבל הם לא יחזרו לפה - בגלל עלות הנסיעות במונית, מסעדות וברים שעשקו אותם ומלון שלדבריהם מתאים לכלבים, שגבה מהם בלי להתבלבל 350 דולר ללילה. אני באמת מרחם על תיירים שבאים לפה. אבל מה איתנו, שגרים פה ונאלצים לפתוח את הארנק כל הזמן לגזלנים? לפחות בעניין הקפה יש לי רעיון.

יש שתי דרכים לטפל בתופעה: להחרים מקומות גזלניים (יש לנו בינתיים שניים ברשימה, אבל תמשיכו לחפש ולשלוח לי) או להימנע מראש. לא להתעצל או להתבייש – ולשאול את המלצר למחיר הקפה. בדוכני קפה אפשר פשוט להביט בתפריט, שחייב על פי חוק להיות גלוי וברור. אין סיבה לשלם על אספרסו קצר ונגזרותיו יותר מ-10-11 שקל. גם ככה יש למקום רווח של מאות אחוזים. שיסתפקו בזה או שיפשטו את הרגל. גזלנים – נמאסתם.

ניב גלבוע (צילום: דני בר און)
ניב גלבוע. זה כבר כמעט בד.נ.א שלנו | צילום: דני בר און