בעולם כל כך ויזואלי, לצילום הנלווה למתכון יש חשיבות רבה כמעט כמו למתכון עצמו. כולנו אוהבים לרפרף בין דפים של מגזין אוכל או ספר בישול שווה ולהתעלף מהתמונות, וכולנו נתקלנו בצילומי אוכל יפיפיים באינטרנט, אבל לא כולנו שמים לב מי הם האנשים והשמות שעומדים מאחורי התמונות היפות. צלמי האוכל, שאחראים על הבלחות היופי האלו, הם נדבך חשוב ביותר בכל מה שקשור ליצירה קולינרית עכשווית והם פעמים רבות גם אלה שאחראים על ההתלהבות שלכם ממתכון או ממנה מפתה במסעדה.
בואו לקרוא מה עוד טעים בפייסבוק שלנו
אחד מצלמי האוכל הנחשבים והמוערכים ביותר בארץ הוא דן פרץ, שעבד עם אינספור מסעדות וצילם את ספרי הבישול של רפי כהן, מיכל אנסקי וספר הבישול הדיגיטלי והאפליקציה השף מאיר אדוני. כעת, יוצא ספר האוכל הראשון שהוא אחראי עליו, מעבר לים וכל התמונות בכתבה הזאת לקוחות ממנו.
פרץ התחיל לצלם בשנת 2008. אחרי שבע שנים במסעדת לחם יין ביהוד, בה עבד מיום הקמתה, הוא החל ללמוד בבית ספר לצילום, אליו הביא את האהבה שלו לאוכל. "עולם האוכל הוא העולם היחידי שהכרתי אז. עבדתי במסעדות כל חיי ובכל פרויקט שקיבלתי בחרתי אוטומטית לצלם דברים שקשורים לאוכל".
הספר, שיוצא בימים אלה, צולם עבור מסעדת מומו (MOMO) באמסטרדם ובמסגרת העבודה עליו נסעו פרץ והסטייליסט עמית פרבר למסע סביב המסעדה, בהולנד. "הרוח החיה מאחורי הספר הזה הוא יוסי אליהו שהוא ישראלי לשעבר שגר בלונדון ושותף בכמה מסעדות באמסטרדם", מספר פרץ כשאנחנו נפגשים בסטודיו שלו. "מומו היא מסעדה אסייתית שהביאה למהפכה של ממש באמסטרדם, כי היא הביאה איתה רוח חיה ושונה מהמסעדות הקלאסיות והמסורתיות ששולטות בעיר. זאת מסעדה שהיא בקו מודרני אחד עם כל המסעדות המובילות בעולם".
פרץ ופרבר הגיעו לאמסטרדם על מנת לצלם את כל החוויה שסביב למסעדה וליצור ספר אוכל שעוסק בתקופה בחייה המשתנים. הספר כולל גם תצלומים של אנשים, חומרי גלם, ספקים, הסרביס עצמו וכמובן מנות שמוגשות במקום. "זה לא ספר מתכונים", מבאר פרץ , "אלא ספר מסעדה פר אקסלנס שבמסגרתו אנחנו מעבירים את המסעדה כשהיא חיה ונושמת ומאגדים את כל הסיפור של המקום בין דפיו".
עוד באוכל טוב:
ההיכרות הישראלית עם ז'אנר ספרי המסעדות היא מועטה עד בלתי קיימת. בחו"ל עם זאת, מדובר בסמל סטטוס ובמנהג מקובל מאוד. בארץ כנראה רחוק היום בו מסעדות יוציאו ספרים המתעדים את תהליך החיות שלהן אך בכל זאת, תחום האוכל כאן נמצא בצמיחה אדירה ואיתו כמובן תחום צילומי האוכל. "ההתפתחות של צילומי האוכל מגיעה יד ביד עם ההתפתחות של מה שקורה בארץ ובעולם בתחום", אומר פרץ. "אני עדיין חושב שיש חוסר במדיה שמציגות אוכל בצורה מסוימת כמו סיפורי אוכל ולא רק מתכונים, אבל אני חושב שגם זה יגיע. בסך הכל הרמה פה של הצילומים גבוהה מאוד יחסית לעולם".
הפטיש של אנשים בישראל לצילומי אוכל באינסטגרם פוגע לעתים בעבודה של צלם אוכל מקצועי?
"לא ממש. כי זה לא על אותו משקל. אנשים לפעמים אומרים לי על צילומי אוכל שזאת אמנות. אבל אני רואה את העבודה של צלמי אוכל כבעלי מלאכה. זה שונה מצלמים שמצלמים למען הצגה במוזיאון. כמו שהמקצוע שלי שונה מזה של אנשים שמצלמים את המנות שלהם באינסטגרם ורוצים להראות לעולם את מה שהם עושים. אין הקבלה בדברים שאני עושה ביום יום לעומת מישהו שמצלם מהאינסטגרם ואנשים לוקחים אותי לפרויקט כדי שיספקו להם קונספט ושפה צילומית. אלה כישורים שצבתי עם הזמן וזה משהו אני מציע. ניסיון, עין ושפה".
צילום אוכל תמיד חייב ליצור תמונה מגרה?
"לא תמיד. אני מאמין בצילום איקוני. משהו שעומד בפני עצמו. דברים מינימליסטים שהם לא בטוח מגרים אבל הם מעניינים מבחינת קומפוזיציה ואסתטיקה. דברים מגרים נכונים יותר למתכונים, אז חשוב שהמנה תהיה מגרה ופשוטה למראה. בספר הזה למשל, לא תמיד דברים הם מגרים אלא לפעמים הם פשוט יפים או חשובים. המטרה היא ליהנות מהצילומים בלי יומרה גדולה להמציא מחדש את העולם הזה".