סוגיית הפסטה נידונה בהרחבה במדינת ישראל בשבועות האחרונים. עליית המחירים, שנבלמה לעת עתה עד פסח לפחות, הייתה הטריגר ההגיוני. במשך ימים ארוכים כל המדינה סערה בגלל מוצר צריכה שהפך לבן בית אצל מרבית המשפחות בישראל, הפסטה, והייתה גם תהיית המשנה, שעלתה גם אצלנו וביתר שאת - האם יש הצדקה קולינרית להבדלי תמחור תהומיים בין מוצרים מקבילים של חברות שונות?
מאחר שהשאלה לא נתנה לנו מנוח החלטנו למצוא לה תשובה בצורה ההוגנת ביותר לטעמנו: מבחן טעימה עיוור. בלי שאלות של מותגים, בלי סחרור של תג מחיר, רק הטעם (והמרקם) יקבעו. הטעימה המלאה, וגם ההפתעה בעקבותיה, בסרטון המצורף.
כך נערכה הטעימה
הזמנו מהסופרמרקט משלוח של פסטה פנה מ-4 סוגים שונים, בטווח תמחור רחב (הפסטה היקרה ביותר עלתה כמעט כפליים מהפסטה הזולה ביותר): פסטה מותג פרטי של שופרסל (4.90 שקלים), פסטה אסם, שככל הנראה ספגה הכי הרבה אש בחודש האחרון (5.90 שקלים); פסטה ברילה האיטלקית הפופולרית (6.90 שקלים), ופסטה רומו היוקרתית יותר (8.90 שקלים).
הכנו מבעוד מועד רוטב עגבניות פשוט וקלאסי, כי לאף פסטה לא מגיע להיאכל יבשה, בישלנו את הפסטות לפי הוראות היצרן, הוספנו פרמזן בשפע, והעברנו את הצלחות (הזהות גם הן) לשולחן. מתחת לכל צלחת הוטמן פתק עם סוג הפסטה, לחשיפה רק אחרי הטעימה.
קודם כל חשוב לומר שמלבד הבדלים זניחים בעובי הפסטה וקוטר החור של הפנה, בנראות של הפסטות השונות לא היו הבדלים מהותיים. חלק היו מעט יותר בהירות וחלק פחות, שום דבר לכתוב עליו הביתה. למעשה גם בטעימה עצמה לא ניכרו הבדלים תהומיים בין הפסטות, חרף שינויים מרקמיים מסוימים, ובצקיות שאפיינה פסטות מסוימות יותר מאחרות.
ובכל זאת, היו הבדלים מינוריים שהובילו לכך שחלק מהפסטות היו יותר טעימות לנו מאחרות, וגרמו לנו לרוקן ביתר מהירות את הצלחת, בעוד שהצלחות של המתחרים נותרו מלאות למדי. אילו פסטות התבררו כחביבות עלינו ביותר? ובכן, באופן שהפתיע גם אותנו, מסתבר שהפסטות הזולות יותר טעמו לנו יותר מהאיטלקיות היוקרתיות.
תוצאות מבחן הטעימה - מהפך!
אל המקום הראשון הגיעה - תחזיקו חזק! - דווקא הפסטה של אסם, פסטה שממש לא הייתה בת בית אצלנו בשנים האחרונות. המרקם שלה היה מצוין, וגודל הפנה הכי מדויק מבין כל אלה שטעמנו. פסטה שופרסל הגיעה אל המקום השני והייתה גדולה יותר והכילה באופן מצוין את הרוטב. היא הייתה קשיחה פחות ויותר מתמסרת מחברתה מאסם, וזכתה להתלהבות בקרב טועמים נוספים.
הפסטה שזכתה להכי פחות תשואות הייתה דווקא הפסטה היקרה ביותר, הפסטה של רומו, שגם מבחינת טעם וגם מבחינת מרקם נפלה מהמתחרות. התברר לנו שלא רק שאין הבדל משמעותי בין מותגי הפסטות היוקרתיים לזולים, אלא גם שכשמזיזים הצידה את השיקולים של המיתוג הנוצץ, האריזה המהודרת והשמות האיטלקיים, בסופו של דבר האיכות היא לא בהכרח בצד של המוצרים היקרים. להזכירכם, הפסטות הזולות עולות בערך חצי. אז בפעם הבאה שלכם בסופר, אל תחששו ללכת דווקא לכיוון הפחות איטלקי של מדף הפסטה, כי דווקא שם מסתתרות יופי של הפתעות.
הכתבה אינה ממומנת בידי שום גוף, והטעימה נערכה באופן עיוור לחלוטין.