"אני לא רוצה לחזור למסעדנות רק בגלל העובד הישראלי"

להאזנה

1. אתה אחד מבלוגרי האוכל הכי מקצועיים בעיניי, דווקא בגלל שאתה מגיע מענף המסעדנות. אני לא בטוחה שכולם יודעים את זה, אבל אתה באמת מסעדן?

   "מסעדן פול טיים, לפני הקורונה".

2. מה יותר קשה?

   "מסעדנות זה המקצוע הקשה ביותר בכל העולם. בכל העולם".

3. אחד השפים אמר לי שלהיות טבח טוב זה אחד הכישורים הכי פחות נדרשים כמסעדן.

   "אין לך צורך בזה. אחרי חודשיים-שלושה כבר מישהו מחליף אותך בתפקיד הזה. אתה צריך להיות שרברב וחשמלאי ומוסכניק ויועץ שיווק. אתה בעצם עושה את הכל והאוכל הוא מאוד מינורי במסעדנות. אתה עושה בייביסיטר לכולם. והדבר הכי קשה, באמת שזה עקב אכילס בישראל, זה העובדים. מבחינתי אני לא רוצה לחזור למסעדנות רק בגלל העובד הישראלי. תמיד לוקחים אותנו כתחנת משנה: או לפני הצבא, או בזמן הצבא, או אחרי הצבא או בזמן הלימודים. אף פעם זאת לא עבודה קבועה. אם תלכי לארצות הברית או לאירופה את יכולה לראות מלצר שעבד 20 שנה כמלצר. פה אין דבר כזה. אתה תחנת ביניים, עוזבים אותך ואתה כל הזמן מוצא את עצמך צריך ללמד את הבן אדם הבא. זה מאוד מתיש, אתה לא יכול לבנות מערכת מאוד טובה. היום יש את העובדים הזרים. זה פטנט, אבל זה גם מאוד יקר. הם גם לא המלצרים אף פעם, הם לא אנשי השירות. אנשי השירות באמת מתחלפים בקצב מאוד מהיר, וגם במטבח זה מאוד מורכב".

4. כמה שנים הייתה לך מסעדה?

   "היו ארבעה מקומות. התחלתי ב-2015 בשוק מחנה יהודה עם בורגר מרקט. לאחר מכן נפתח הסניף השני בממילה, ואז גם על בר-מסעדה בשם מונקו בירושלים ובגט הקסטל במבשרת ציון. ממש לפני הקורונה הייתי כבר עם ארבעה עסקים".

5. זה ניהול של 100-120 עובדים בחודש.

   "מה שלמדתי מזה זה באמת השיעור הכי גדול בחיים שלי: שהמשפחה ובת הזוג צריכים להיות הרבה לפני העסק שלך".

6. איך למדת את זה?

   "כי אני ורייצ'ל היינו בפרק א' ופרק ב'. בפרק א' שמתי את העבודה ואת המסעדנות ואת הכל לפני רייצ'ל. וזה לא עשה טוב למערכת היחסים שלנו ובאמת נפרדנו. ובפרק השני, שעכשיו אחרי שהתחתנו והכל, אין מישהו שיכול להיות לפני רייצ'ל. אף אחד, לגמרי. זה השיעור שלמדתי".

7. זה גם מה שהביא אותך להגיד שאתה לא יכול לעסוק בזה יותר?

   "לא, זה נטו העובד הישראלי. אני מחר בבוקר פותח, אם אני נמצא במדינה אחרת. זה בוער בי. כל בוקר אני קם, אומר לרייצ'ל 'אני פותח מחר מסעדה', והיא מזכירה לי: אתה צריך לעשות בייביסיטר לכל האנשים האלה".

8. גם להתגלגל לזה זה לא טריוויאלי כמסעדן.

   "אני עובד יותר קשה מבחינת הזמנים, אבל אני עובד. אני לא צריך לדאוג שכל הזמן יעבדו בשבילי, שהמערכת תעבוד. אני לא צריך לעשות בייביסיטר. אין דבר כזה ששישי בבוקר עובד ששתה בלילה והיה באיזה מסיבה, ובבוקר הגרילמן לא הגיע, ואתה מוצא את עצמך מסיים משמרת ב-4 לפנות בוקר וקם ב-7 בבוקר עוד פעם כדי לפתוח את הגריל. אתה יודע מה אתה עושה, הלו"ז שלך מסודר. מאוד צפוף, עמוס. אתה מצלם כל היום, עורך כל הלילה, אבל אתה תלוי בעצמך".

9. איך הגעת לנושא הזה של לייצר סרטונים? גם אתה מאנשי הקורונה?

   "בטעות. בעצם מיד אחרי הקורונה והסגר אני מסעדן יושב בבית, לא עושה שום דבר".

10. כמה כסף הפסדת בתקופה הזאת עם כל כך הרבה עסקים?

    "מעל 6 מיליון".

11. הכסף הזה ירד לטמיון?

    "ירד לטמיון. אין פיצוי".

12. איך נכנסת לתחום הזה?

    "בטעות. באתי, צילמתי סרטון שאני מכין חביתה, מעלה אותו לטיקטוק - מיליון צפיות".

13. מה מיוחד בחביתה שלך?

    "כלום. הפכתי את החביתה עם היד. זה שיגע אנשים. אמרתי בוא נעשה עוד מתכון - חצי מיליון, עוד מתכון - 700 אלף. תוך חודש אני עם 20 אלף עוקבים. שלושה חודשים - 50 אלף עוקבים. חצי שנה - 100 אלף עוקבים. היום אני חצי מיליון בטיקטוק, 300 אלף באינסטגרם, 200 אלף בפייסבוק, 60 אלף ביוטיוב. ואני רק ממשיך ועובד. והכי כיף פה זה שאם במסעדנות אתה צריך לעשות חצי מיליון שקל כדי שישארו לך 50-60 אלף שקל, פה ב-3-4 סרטונים אתה מגיע לזה".

14. אבל כמה אורגני אתה עושה לפני כן? זאת העבודה.

    "העבודה היא לא לשבת ולחכות לקמפיינים, העבודה היא להעלות תוכן כל הזמן. על כל סרטון מסחרי אחד, אתה צריך לעשות חמישה לא מסחריים. לפחות. אז בסופו של דבר זה המון עבודה והיא מאוד ספציפית".

15. אתה מתאר זה קצב גדילה מטורף.

    "השילוב של קורונה ושל שפה חדשה - אני הייתי בין הבלוגרים הראשונים של אוכל בטיקטוק".

16. מה זאת השפה?

    "הבלוגר אוכל הישראלי היה יותר כזה צילום טופ, יותר יפה ואינסטגרמי ומפונפן, ואני באתי ועשיתי ברדק ושמתי מוזיקה ועשיתי את הכל במהירות ובקסמים, והייתי נותן את הביס בסוף. בתקופה ההיא בלוגר בחיים לא היה מראה את הפרצוף. בלוגרים היום מראים את המנה בסוף, פוד פורן וזהו. אני הייתי דופק ביס, ואני בין הראשונים שהראו את זה. וזה עף. זה עבד.היה משהו בלכלוך של הדבר, שהוא כמה שיותר אותנטי. ועד היום אני דוגל בזה: אותנטיות מנצחת".

17. בן שי נגיד מקפיד על כל פריים. אתה בא, נכנס למטבח ומעמיד טלפון. מה אתה חושב שמושך את הקהל הישראלי אלייך?

    "לדעתי הדמויות. בכל העניין הזה של בלוגרים - אם זה היה פעם האוכל ולכל אחד הייתה משבצת - היום זה הדמויות עצמן. אנשים מתחברים לבן אדם, לאיך שהוא מדבר ולמה שהוא אומר".

18. אתה מרגיש לפעמים שאתה נשחק בזה? יש המון תחרות

    "התחרות לא שוחקת, העבודה שוחקת. אני חושב שיש מקום מלא לאנשים. אני לא יכול לייצר יותר מסרטון אחד של 60 שניות ביום. אז גם אם יהיו 300 אנשים כמוני, זמני המסך מטורפים. אנשים יושבים באינסטגרם בין 4 ל-6 שעות ביום. איך שלא תהפכי את זה: בהפסקת האוכל, בבוקר לפני שהם קמים, בשירותים, בערב. כל הפסקת סיגריה שהייתה פעם היא היום הפסקת אינסטגרם או טיקטוק. אז יש המון זמן, וכמות הבלוגרים צריכה לגדול פי 10 ממה שיש היום כדי שתהיה תחרות אמיתית על הזמן הזה".

19. אתה יותר דידקטי בזמן האחרון. אתה עושה סרטונים יותר ארוכים ויותר מסבירים.

    "אם אני שם על הכף אחת האם הצופים שלי והקהל שלי יצליחו בבית להכין את המתכון, או שיהיו לי הרבה יותר צפיות - תמיד אני מעדיף שהקהל בבית יצליח. מבחינתי הפרסום האמיתי והאמינות זה שהם יושבים בערב שישי ואומרים: המתכון הזה של רובי מיכאל, תראו איך זה טעים, זה הצליח לי".

20. אבל הקמפיינים זה צפיות.

    "בסדר, אבל עדיין לי יותר חשוב שבן אדם בבית יצליח. אין דבר כזה שאני שולח מתכון נטו ליופי, או נטו משהו ויראלי, כמו למשל שהיה את הקטע הזה של לקחת גלידה, לעטוף את זה באיזה סוג של גומי - שאני לא יכול לסבול - ולתת בזה ביס. בחיים לא אעשה את זה, בחיים. אני מעדיף שיהיה לי קהל שמצליח להכין את המתכונים שלי. סתם דוגמה: עכשיו את רוצה לעשות עוגה, עוגת שוקולד. הלכת, קנית מצרכים ב-200 שקל. איזה באסה זה לזרוק את זה לפח. זה נורא. את בחיים לא תכיני את המתכון שלי שוב. זה לא שווה לי את זה".

21. איפה עוד עוברים הגבולות שלך?

    "נגיד פוליטיקה, אני לא מדבר בכלל. לא סובל את זה גם ביום-יום. גם אם חברים שלי יבואו אליי לשבת, אני לא מדבר פוליטיקה. אני אגיד להם: או שאתם קמים מפה, או שמעבירים נושא שיחה. זה מרגיז אותי. העם שלנו מפולג סתם. ויש קיצוני מהצד הזה וקיצוני מהצד הזה, ובאמצע יש איזה 80% אנשים שחושבים את אותו דבר בצורה שונה. אומרים לי ימין ושמאל - אין דבר כזה. זה כולם אותו גוש שחושב שצריך לעשות את אותם דברים, רק בשפה אחרת".

22. מצד שני, נגיד בזוגיות שלך אתה בוחר להיות חשוף בזמן האחרון.

    "לגמרי, זה היה רעיון של רייצ'ל. הרבה לא יודעים, אבל רייצ'ל היא בעצם המנוע של רובי מיכאל מאחורי הקלעים. היא עושה הרבה מהקריאייטיב, היא מביאה את הרעיונות, את הפינות. למשל המסע לקובה המושלמת, שבכלל התחיל את כל העניין הזה של הקובה? רייצ'ל המציאה את זה. היא אמרה לי: אתה מת על קובה. אתה כבר 15 שנה מתעסק רק בקובה. לך, תטעים קובה, תגיד מה אתה חושב על זה. באמת יצאנו למסע כזה, הולכים למסעדות, טועמים, נותנים ציונים, אני מסביר למה זה טוב ולמה זה לא טוב. והצפיות טירוף. לאט לאט במסע אני קולט שאני מייצר תוכן - אבל אין קובה. כולם קונים איזה שניים-שלושה סוגים של קובה קפואים, זורקים למרקים שהם מכינים, ויש אולי שתיים-שלוש מסעדות בכל הארץ שמכינות קובה".

23. אף אחד לא מכין? זה לא בושה?

    "בושה. ואז רייצ'ל אמרה לי: תקשיב, אני רואה שאתה עוד שנייה מדמם מהאוזניים מהדבר הזה. קודם כל, תכניס את כל הדבר הזה לתוך ספר, חוברת, קורס דיגיטלי, שהמידע הזה לא יעלם מהעולם. אז יצרנו קורס דיגיטלי של קובה. נסעתי לדודה שלי ברחביה, שהיא עולה מכורדיסטן, ולסבתא שרה, היא גם עולה מכורדיסטן. הלכתי אליה, ישבתי איתה שעות, הוצאתי את המתכונים מכל הדודות שלי: מדודה נורית, מדודה זמירה. נסעתי לכל כורדיה מבוגרת".

24. אם אתה צריך למקד את זה: מה הטיפ לקובה הביתית המושלמת?

    "בשפה המקצועית זה מייארד ובשפה הפחות מקצועית: לצרוב טוב את הבשר. זה כל הסוד לטעמים החזקים שיש בתוך הקובה, הצריבה החזקה. אנשים חושבים שזה התיבול. בקובה שלי יש מלח, פלפל. זהו".

25. אז עשית את הקורס הדיגיטלי, ומה קרה?

    "עד היום נרשמים אנשים לקורס קובה. אנשים רוצים לדעת איך מכינים, הם אומרים 'זה דברים שסבתא שלי הכינה. אין לי מושג איך הגעת אליהם'. אחר כך התגובות היו: אנחנו רוצים לאכול את הקובה שלך. לא רוצים להכין, זה קשה. ופה נכנסתי למצב שלקח לי מעל שנה וחצי להגיע לקובה הזה. המכונות בארץ לא מצליחות להכניס את המילוי שאני רוצה לתוך הקובה, ולא לעשות את המעטפת הדקה כי הקובה נקרע במכונות. זה דבר מאוד מאוד קשה למכונות, לעשות קובה".

26. אז מה עשית? פיתחת מכונה או שהבאת אנשים?

    "קנינו מכונה מיוחדת למפעל שאני עושה איתו את שיתוף הפעולה. הם היחידים שאמרו: טוב, אתה משוגע, אבל זה הקובה כמו של סבתא שלנו - בוא נעשה את זה. סילקו אותי מיותר מ-5 מפעלים. אמרו לי אתה לא נורמלי, עזוב, אי אפשר לעשות את זה, לך מפה. ובסוף, אחרי הרבה מאות אלפים שהשקענו, הצלחנו להגיע לקובה הזה. ואני מקווה שתכף תטעמי ממנו גם".

27. מה עם הביקורת על המחיר של המוצר, 100 שקלים?

    "לא מפחיד אותי. 80% מאלה שכתבו על המחיר גם חזרו בהם ואמרו לי: זה שווה כל שקל. אנשים כתבו לי באינבוקס: תקשיב, זה היה יקר, קניתי רק בגלל ההייפ, אבל זה שווה כל שקל ואני מבטיח לקנות את זה שוב. מלא הודעות כאלה. כי מי שיפתח את הקובה יראה ויבין את הכמות של הבשר לעומת הבצק. הוא יבין שיש פה הרבה כסף. אם תסתכלי על הרכיבים, בשר זה במקום הראשון".

28. זאת הסיבה למחיר 100 שקלים לשקית - כמות בשר גבוהה?

    "כן. הבשר הוא רק צלעות. אין פה משחקים: לא בריסקט, לא מכסה, לא צוואר. 100% צלעות. וזה מטוגן בשומן בקר מזוקק. זאת אומרת אין פה מרגרינה, אין פה שומן צמחי, אין פה שום דבר. זה רק שומן בקר מזוקק".

29. בבית אתה עדיין מכין קובה או משתמש בקפוא?

    "בקפוא. הבוקר אכלתי, אתמול אכלתי. אשתי מרתיחה כל פעם שהבן שלי אומר 'קובה' והוא אומר קובה עם הצבע שהוא רוצה. אם הוא אומר קובה ירוק, אז זה חמוסטה. אם זה קובה אדום, זה סלק עם מנגולד. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה".

30. איך חוויית ההורות?

    "אני פחדתי מזה פחד מוות וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים. אמיתי".

31. ממה פחדת?

    "מהאחריות, מהזמן, מהכסף, מזה שאולי אני אעשה את זה לא נכון מבחינת החינוך. אבל אני מאוהב בו. אין דבר כזה. אסף אצלי מקום ראשון".

32. מה אתם עושים ביחד?

    "הכל. קודם כל מקלחות, שינה - זה רק אני. הוא אומר גם: רק אבא. יש לו בגינה טרמפולינה וכדורסל וכדורגל, ואנחנו משתוללים ביחד והולכים לגן שעשועים. אם הוא מבקש ממני בזמן העבודה משהו, אני עוזב ועושה את זה איתו. אני מפנה את הזמן בשביל אסף. זה לא מעניין אותי, העבודה תחכה עוד קצת".

33. זו הזכות בעבודה מהסוג הזה. אתם רוצים עוד?

    "אני כן. רייצ'ל בינתיים לא. היא גם אומרת דבר שאני לא יכול להתווכח איתו: אתה לא צריך להוציא אותו, אתה לא צריך לגדל אותו בתוכך. פה אני כבר שותק. אין לי שום דבר שאני יכול להגיש נגד זה".

34. מה אנשים יותר אוהבים, את הסרטונים המשותפים שלכם או את המתכונים שלך?

    "לא נעים לי להגיד שבדיוק השבוע בדקתי את הנתונים. בטופ 5 יש שלושה סרטונים שלנו שהם לחלוטיןעל זוגיות וחיים משותפים".

35. מה המתכון הכי טוב שלך לדעתך? חוץ מהקובה.

    "אתגרת אותי. לדעתי הדבר הכי פשוט: עוגת שוקולד".

36. מה הסוד של עוגת השוקולד שלך?

    "את לא יכולה לפספס לא משנה מה תעשי. אם תכניסי את הכמויות שאמרתי לך למתכון - יצא לך עוגה מעולה. אם תייבשי את העוגה בתנור, בזכות הגנאש היא תתרטב בחזרה. אם פספסת מבחינת הגודל של התבנית והיא תהיה נמוכה או גבוהה, היא עדיין תצא טוב. מין עוגה כזאת שלא משנה מה תהרסי בה, היא תצא לך טוב".

37. מה הגילטי פלז'ר שלך באוכל?

    "אני אגיד לך קודם כל מה אני לא סובל ואנשים בהלם מזה: גומי. אני לא יכול לאכול. לא יכול לגעת בגומי. כל צבעי המאכל מזעזעים אותי. אם יש באוכל צבע מאכל, אני לא אוכל את זה. מבחינתי עוגת פרסברג פרג. אני יכול לאכול שורה שלמה ברבע שעה".

38. מה הכי טובה בארץ?

    "מה, לפרסם? רולדין. הפשוטה, 55 שקלים, הכי טובה שיש".

39. מה הדברים שאתה פחות אוהב בחשיפה ברשתות?

    "חוץ מלהראות את הילד שלי, אין לי בעיה עם משהו".

40. ולמה אתה לא מראה את הילד שלך?

    "כשהוא יחליט שהוא רוצה להיות שם, הוא יהיה שם. אני לא מחליט בשבילו. לי אין את הזכות להחליט בשביל מישהו אחר אם הוא רוצה להיות ברשתות, להיות חשוף, להראות את הפנים שלו. גם היום עם ה-AI זה כבר טירוף - אתה יכול לקחת את הפרצוף שלו ולהכניס אותו לכל מיני דברים. לא מעוניין שיראו אותו".

41. אתה חושב שעוד עשר שנים יהיו כוכבי רשת?

    "ה-AI יסיים את זה. אני היום עובד עם כלים, שאני רואה מה הם עושים. הרבה מהעבודה שלנו תסתיים. גם יצירת התוכן, גם עריכה וגם המחשבה בכלל איזה תוכן להעלות - יש להם את כל המידע ביד. את תראי, היום יש מודלים שעושים לך סרטונים שלמים, את לא תזהי שזה AI".

42. אז מה אתה מתכנן לעשות כשזה יהיה גדול יותר?

    "פיזי. אנשים עדיין צריכים לאכול. אי אפשר לאכול ב-AI. להיות יצרן. העולם הפיזי יחזור. זה נורא נורא מפחיד, אבל כשהכל יהיה AI אתה צריך לנצל את זה לטובתך. יהיו הרבה אנשים שיאבדו את העבודה שלהם".

43. אז מה הדבר הבא שאתה רוצה לייצר?

    "יש כבר משהו שאני הולך לייצר אותו, אבל אני לא יכול לחשוף אותו. זה כמובן מהמטבח הכורדי. אני רוצה כן לתת למטבח הכורדי הרבה במה".

44. מה אתה כל כך אוהב בקובה?

    "זה החיים שלי. על זה גדלתי. בבית אצלנו, לפני שהייתי ילד - גם עד היום - זה שלישי, שישי ושבת. בשלישי זה חמוסטה, שישי יש לך קובה מטפוניה שזה יכול להיות בסלק, וזה יכול להיות מרק אדום של מנגולד. ובשבת זה של חמין - זה קובות גדולות, זה קובות שנכנסות לכמה שעות בתוך הבישול".

45. מה אתה חושב שהעוקבים שלך לא יודעים עליך?

    "נראה לי שהרבה לא יודעים שמכיתה א' עד י' שיחקתי בהפועל ירושלים כדורגל".

46. אתה לא נראה כדורגלן היום.

    "היום אני נראה כמו כדור, אבל יש לי רגל".

47. בוא נדבר על משקל, בלוגרי אוכל גם עוסקים במשקל שלהם.

    "מלחמה. לי לא אכפת מהנראות, איך זה נראה מבחינת הגודל. הייתי 20 קילו יותר מעכשיו. אני עצרתי לאכול בגלל הרופאה. היא אמרה לי: תקשיב, או שאתה מתחיל כדורים של לחץ דם וכולסטרול, או שאתה יורד במשקל - תבחר. אמרתי לה שאני לא רוצה כדורים בחיים שלי".

48. לאיזה משקל הגעת?

    "הייתי בטופ 120 קילו".

49. אז מה עשית?

    "פשוט הפסקתי לאכול את הכמויות שאכלתי. הפסקתי עם השוקולדים, הפסקתי עם הרבה דברים. פשוט צריך להסתכל על האוכל ולהגיד: אוקיי, אכלתי ביס, אני לא יכול עכשיו את כל הסיר הזה".

50. מה הטיפ הכי טוב שאתה יכול לתת לבשלן ביתי?

    "בקונדיטוריה - תעבדו עם משקל. תעבדו מסודר על הגרם וייצא לכם טוב. בבישול - לא לדלג על שלבים. תאמין לי שייצא לך הרבה יותר טעים, אתה תראה שהרמה שלך תעלה לרמה של מסעדה, ולא לאוכל ביתי כזה שהוא בינוני. לא להתעצל. זה אחד הדברים הכי קשים לאנשים".

51. איזה קובה אתה הכי אוהב לאכול?

    "אני אחלק את זה לשתיים. הקובה שאני יכול לדבר עליו זה הקובה חמוסטה, שהוא מבחינתי מספר אחת. הקובה שקשה לי להגדיר, כי אני לא אצליח לייצר אותו זה קובה חיטה. אלה בעצם קובות גדולות שאוכלים רק בחורף, אי אפשר לאכול אותן בצורה אחרת".