חן קורן: "אומרים לי שאני מחטיאה ומקללים אותי, אבל לא אכפת לי"
מהילדות בבית מסורתי, דרך נעורים סוערים שכללה בריחות מהבית ומעבר בין 7 בתי ספר ואכילת בייקון בתל אביב, ועד השינוי הגדול שהחל בבית בלי מזוזה. בראיון חשוף במיוחד חן קורן מספרת על אימפריית הקופסאות שהקימה והסטירה מאבא שלא תשכח לעולם. mako Eats - ריטה גולדשטיין מארחת את האנשים שאחראים לכל מה שטעים בישראל
פורסם:
חן קורן (38)
בלוגרית אוכל, יוצרת תוכן ובעלת המותג "קופסא מהשוק". מתגוררת בירושלים, אמא ל-5 ומנהלת את אחד מעמודי האוכל האהובים והגדולים בישראל עם מאות אלפי עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק. היא ממושב שרשרת בדרום במקור, מגיעה מרקע מסורתי ושומרת כשרות. בן זוגה, אלון, הוא חילוני בן קיבוץ כפר עזה. השניים הכירו והתאהבו, ונשואים 12 שנה, וב-2016 הם הביאו את הזוגיות המעורבת שלהם למרקע, כשהשתתפו ב"בייק אוף ישראל", בין היתר בתור החיבור המפתיע בין חילוני ודתייה. השניים מנהלים ביחד את המותג הקולינרי שלהם, וקורן מתעדת בכנות ובאותנטיות את החיים המשותפים, ההורות, השבתות, המסעות המשפחתיים והשיחות הפתוחות שהם מנהלים עם הילדים על אמונה, כשרות והחיים שביניהם. היא מובילה גם סיורי אוכל בשוק מחנה יהודה, מעבירה הרצאות ומפגשים לזוגות מעורבים ביחד עם אלון, והפכה לחביבת הקהל של כל המגזרים.
-
את פה, מי שומר עכשיו על 5 הילדים?
"מי שעוקב אחריי יודע שאלון הוא הורה מתפקד הרבה יותר ממני. הוא אבא מתפקד כמו אמא ואני האבא בבית, בגדול. כשהילדים בוכים בלילה הם קוראים 'אבא' ולא 'אמא'". -
תספרי לי איך מגיעים למצב הזה.
"ברגע שנולד הבן הראשון זה התפרץ אצלו החוצה. יש משהו באישיות שלו, גם העיסוק שלו, הוא עובד סוציאלי, הוא מטפל בהורים וילדים. הוא עושה את כל הדברים שאני לא אוהבת לעשות, אז הוא עושה. אפילו בעסק, משכורות, בירוקרטיה, חוזים הוא עושה. והוא, את יודעת, עובד במשרה מלאה במיליון דברים אחרים, אבל הוא פשוט עושה את זה בשבילי, להקל עליי". -
ומה התפקיד שלך בבית?
"אין משהו שרק אני עושה, אין כזה דבר. אנחנו מתחלקים בהכל. הייתי רוצה להגיד לך 'אני הקרייריסטית, אני מביאה את הכסף הביתה', אבל זה גם לא נכון. אין שום דבר שהוא רק שלי. אפילו בישולים לשבת אנחנו לפעמים מתחלקים". -
כמה שנים אתם ביחד?
"אנחנו נשואים 12 שנה. אני חושבת שבגלל שהוא חילוני ואני דתייה אז מראש לא התעסקנו בשטויות. המטרה שלנו בביחד הזה, במשפחה הזאת, זה ליהנות מהזמן הזה, ליהנות מהביחד הזה ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. ואני באמת מרגישה שכיף לנו בטירוף. כל יום שעובר כיף לנו בטירוף עם הילדים, בלי הילדים, חו"ל, לא חו"ל, לא משנה מה. אני קמה בבוקר שמחה והולכת לישון שמחה, ואני אומרת תודה רבה לקדוש ברוך הוא שזה מה שהוא הביא לי. ואת יודעת, החלק הראשון של חיי לא היה כזה וואו ומדהים וכיפי". -
תרחיבי.
"היו לי חיים לא פשוטים ומורכבים בלשון המעטה. גדלתי בבית תוניסאי מאוד, במושב כזה מאוד חם, ואוכל כל הזמן. אמא שלי הייתה קמה ב-5 בבוקר להעמיד סירים כדי שכשאנחנו נחזור מבית הספר יהיה משהו לאכול. לא היה טבעול, לא הכרנו פיצה מקפיצה, לא הכרנו את כל הדברים האלה. זה כאילו היה חילול השם להביא כזה דבר הביתה. אבל המורכבות התחילה כשאני הייתי בת שנה. נולד לי אח עם שיתוק מוחין. להורים שלי לקח זמן להבין וכשהם הבינו לקח להם זמן לצאת מההלם, אבל לאורך החיים הדבר הזה היה מאוד עול על כתפיי. ברגע שההורים שלי הבינו שזה הדבר שנולד הם היו טוטאליים לגידול שלו בטירוף. אבא שלי סגר את העסק, אמא שלי עזבה את העבודה והלכה ללמוד חינוך מיוחד והם ביחד החליטו שהם מקדישים את החיים שלהם לאח שלי. והיו לזה הרבה משמעויות על הגידול שלי, על החיים שלי, על הילדות שלי. יש לי המון זיכרונות טובים אבל לא הייתה לי זהות משל עצמי, כי כל דבר הייתי צריכה שיהיה קשור אליו. לא הייתי יכולה לעשות שום דבר שקשור רק אליי, שהוא רצון רק שלי או לעשות דברים לבד. עכשיו, על פניו זה מדהים, כאילו איזה מטורפים ההורים שלי, כאילו שהם הקדישו את כל חייהם לגידול של אח שלי שהוא באמת ילד מהמם, והיום אנחנו ביחסים מאוד טובים. אבל בואי נגיד שמשם לגיל 12, 13 הייתה לי ילדות ונערות מופרעת מאוד. הייתי בורחת מהבית המון. גרתי בכנרת כמה שבועות. דברים שאת באמת לא יכולה לדמיין בכלל לילדה בגיל הזה". -
והמשפחה היא משפחה דתית?
"כשאח שלי נולד והם הבינו, אז אמא שלי מאוד התחזקה. שניהם באים מבתים דתיים, אבל את יודעת, כזה של פעם, כזה מסורתי. אמא שלי מאוד התחזקה ואבא שלי קצת התרופף". -
זה קצת מה שקורה אצלך.
"נכון, ורק שבוע שעבר נפל לי האסימון שגם הם כאילו גם וגם. פשוט אצלם זה לא מאוד בולט ולא מאוד מדובר. אלון חילוני! אמא שלי תמיד לפני יום כיפור מתקשרת לאחל כאילו צום קל, והיא שואלת אם אנחנו יודעים איפה הטלית של אלון, אם היא מוכנה כבר לבית הכנסת. ואני אומרת לה 'היא לא מוכנה כי הוא לא הולך לבית הכנסת, הוא חילוני'. אז אמא שלי היא כזאת, את מבינה? היא קצת עוצמת עיניים בהקשר הזה וממשיכה לייחל ולהתפלל שהוא יהיה דתי. הטיפ שאני נותנת לזוגות מעורבים שמתייעצים איתי וגם לאנשים בכלל בקשר של זוגיות זה לא לנסות לשנות אחד את השני. אני התחתנתי איתו כחילוני והוא מבחינתי חילוני והוא יישאר ככה כל חייו. אם זה ישתנה, זה יהיה בגללו ולא בגללי, ואותו דבר הוא מסתכל עליי. אין לי את הקטע הזה של 'איזה באסה שהוא לא מניח תפילין'. זה הבנאדם שהתחתנתי איתו וזה מושלם לי". -
כמה הקשר הזה מרתק היום אנשים.
"מאוד. פעם אנשים היו אומרים לי 'איך את נשואה לו כשאת יודעת שהוא הולך לגיהינום?'. באמת תגובות הזויות. היום יודעים שמי שיכתוב לי דבר כזה אני חוסמת אותו. אבל יש תגובות גם של 'וואו, אתם מודל לחיקוי ואיזה השראה וזה מדהים וכל ישראל צריכים ללמוד'. אני חושבת שבעיקר אנשים לא כל כך יודעים איך לאכול את זה". -
מה אתם עושים בחופשות בחו"ל?
"בשנים הראשונות, נגיד בירח דבש שלנו, כל הירח דבש אכלתי אבוקדו ובגט. לא אכלתי כלום. היינו במרוקו ואלון אכל כזה קוסקוס עם כבש ודברים ואני - בגט ואבוקדו. ממש הקפדתי על הדבר הזה. לאט לאט עם הזמן דברים התרופפו, אבל לא מהמקום של החיים לצד אלון, כי זה בכלל קרה בטיולים עם חברות וגם העובדה שנכנסתי לעולם הזה של האוכל ושל הקולינריה ופתאום את נורא רוצה לטעום. אז אמרתי לעצמי: 'אוקיי, בזה אני מחפפת'. אני אוכלת דגים ואוכל צמחוני אבל במסעדות לא כשרות בחו"ל. אני לא אוכל חומרי גלם לא כשרים, אבל אני כן אשב שם ואוכל שם". -
וכמה תגובות את מקבלת?
"המון. גם כשאני יושבת במסעדה לא כשרה בארץ אנשים כתבו לי: 'איך יכול להיות שאת יושבת שם, זה לא כשר'. אז עכשיו אני מבינה שזה עוקבים חדשים שלא מכירים אותי". -
יש לך כוח לנהל את המלחמות האלה?
"אני אגיד לך בכנות שאני מרגישה שאנשים מאוד לא סובלניים אחד כלפי השני וכל אחד בטוח שהוא בא מהעמדה הצודקת והמוצדקת ביותר. אנשים מאבדים את זה כשהם רואים מולם חיה שחיה באופן אחר מהחיים שלהם, אבל היא מגדירה את עצמה כמו שהם מגדירים את עצמם. זה משגע אותם, זה מטריף אותם וזאת הבעיה. זה לא ברמה המשפחתית, זה לא ברמה של הסטורי שלי מול העוקבים שלי, זה ברמה של עם ישראל. אנחנו לא יכולים לקבל ולשאת את זה שיש עכשיו מישהו שעומד מולנו והוא יצור אחר שמאמין באלוהים, הוא קורא לעצמו דתי, קורא לעצמו אחד שמקיים תורה ומצוות אבל הוא לא מתנהג בדיוק כמוהם". -
מה, את חושבת שיש גם היום איזה סוג של 'אל תלך איתו, זה חילוני ישפיע עלינו לרעה'?
"כשאני ואלון רצינו להתחתן ההורים שלנו לא היו בעד. 'היא תחזיר אותך בתשובה', או 'הוא יחזיר אותך בשאלה', 'הילדים שלי יהיו עם פאות', 'אנחנו לא נראה אותם בשבת' – כל הדבר הזה, את יודעת. אז כל זמן שאני רואה שזוגות נותנים צ'אנס לשילוב הזה אני מתה על זה, כי אני אומרת: 'הנה, אנחנו מערבבים את עם ישראל וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים, להתערבב באמת בלב, לא בכאילו'". -
איפה את מתפשרת במשפחה, ביחסים האלה?
"אני לא קוראת לזה מתפשרת, אבל יש הרבה דברים, למשל - הם אוהדי הפועל. כשיש משחקים של הפועל הם נוסעים בשבת. אז במקומות האלה אני אומרת אוקיי, כאילו אני באמת מכילה ומקבלת ומעבירה את זה הלאה, שהילדים שלי הם גם וגם. הם גם שומרי שבת כי הבית עושה כל מה שצריך לעשות בשבת ויש הכי אווירה ופרשת שבוע ושירים ובאמת כאילו הכי קידוש ושבת ואווירה מדהימה, אבל אם יש משחק הם ילכו למשחק". -
איפה את לא מתפשרת?
"שקד שלי, שהוא בדיוק כמוני, הוא הנהנתן הזה, עכשיו בא לו לטעום חזירים, בא לו לטעום בייקון ואני לא מסכימה. בגיל 18 שיעשה מה שהוא רוצה". -
זה דיאלוג לא פשוט. זה משהו שכנראה היה גורם להתפלצות אצל אנשים אחרים.
"מה זה אצל אנשים אחרים, אצל אמא שלי. באחד הפרקים של 'בואו לאכול איתי' אמרתי שהילדים שלי הם גם וגם והיא לקחה את זה קשה מאוד. 'איך את אומרת שהם גם וגם? הם לא גם וגם, הם רק דתיים'. ואני אומרת לה: 'אמא, הם לא רק דתיים, הם גם וגם, מה אני יכולה לעשות?'. לאנשים קשה לקבל את זה. אבל ככל שהזמן עובר ואני מדברת על זה יותר ויותר, ואני גם מראה את הצדדים היפים שבזה, אז אנשים מתאהבים". -
מה בכלל הביא אותך לאוכל?
"תראי, אני תוניסאית, אז העיסוק באוכל הוא ב-DNA. לבשל כל יום צהריים זה כזה כמו להתעורר בבוקר, את מבינה? אין דבר כזה שאתם מחממים אוכל מיום לפני. אין לנו אוכל במקרר. ככה אני גדלתי. אין אוכל במקרר. מה שלא אוכלים היום הולך לחתולים". -
אז מה כן יש במקרר?
"פירות, מלא פירות כל הזמן. בשביל ילדים שלי פירות זה החיים. במקום ארוחת ערב, במקום ארוחת בוקר, תביא להם רק פירות כל הזמן". -
יש משהו שהעוקבים שלך לא יודעים עלייך?
"ב-12 שנות לימוד עברתי 7 בתי ספר. זה כאילו שיא עולם, זה מטורף. הייתי מרדנית, הייתי חוצפנית, חייתי על הקצה, הולכת על סף תהום כשכל רגע אני יכולה ליפול ואין לי מה לאבד בחיים". -
מתוך כעס על ההורים, מתוך מה?
"לא, פשוט לא מצאתי את עצמי בעולם. הרגשתי שאין לי מקום בעולם. כל בית ספר שהייתי לא מצאתי את עצמי, כל חבורה שהייתי לא מצאתי את עצמי, לא הייתי מרוצה לא מזה ולא מזה, וכולם היו נראים לי סתם אנשים. תחושה תמידית שלא ראו אותי, לא הקשיבו לי". -
מרדת בהרבה מאוד דברים, ובדת לא היה לך מרד?
"גם בדת, בטח. מגיל 15 עד אחרי הצבא לא הייתי דתייה. בכיתה י"ב גרתי אצל חברה ואמא שלה הזמינה פסטה והיה בזה בייקון. הם ידעו שאני מבית דתי והיא לא אמרה לי, ואכלתי. ואז היא אמרה לי: 'אה, ווי, יש בזה בייקון'. ואפילו לא הזדעזעתי. המצב הנפשי שלי כאילו היה של 'מה אכפת לי, אוקיי, אז אכלתי בייקון, וווטאבר'. היום זה נשמע לי הזוי, היום אם אני אוכל במקרה בייקון בחו"ל אני מקיאה במקום". -
אז מתי הגיע השינוי?
"אחרי הצבא יצאתי עם בחור, באתי אליו הביתה ולא הייתה לו מזוזה בבית. ואז זה הכה בי. לא שמרתי שבת ולא שמרתי כשרות, אבל תמיד נישקתי מזוזות מתוך הרגל ופתאום באתי לנשק את המזוזה ולא הייתה מזוזה. ואז זה תפס אותי ומשם התחילה החזרה בתשובה. אחרי שיצאתי ממנו כבר לא חזרתי לשם יותר והתחלתי להתקרב לדת". -
היום את שלמה עם המקום שלך?
"מאוד מאוד. אני מרגישה שאני בבית בכל המובנים". -
איפה המקומות שמאתגרים אותך ברשת?
"וואלה באיזה יום חמישי אחד בערב או ביום שישי בבוקר העליתי סטורי עם לינק ואמרתי 'תשתדלו להזמין לפני שבת כי מי שמזמין בשבת אין לו ברכה בפרנסה'. אז עוקבת כתבה לי: 'עד עכשיו היית דתיית המחמד שלי ועכשיו אני ממש מאוכזבת ממך שאמרת את זה, וחשבתי שיש דתיים נורמליים ועכשיו אני מבינה שאין'. היא לקחה את זה למקום נורא. עד עכשיו בא לה בסדר שאני דתייה, שנשואה לחילוני וגם מדברת על הגם וגם הזה, ואז פתאום אמרתי משהו דתי אז היא מסירה עוקב. זה מבאס אותי הדברים האלה". -
אין לך איזה יום שאת רוצה לסגור את כל החשבונות שלך?
"לא. כי אני רוצה להמשיך להעביר את המסר הזה, את מבינה? אני מרגישה שהדיבור הזה, ככל שהוא חוזר על עצמו, הוא שוקע, הוא מחלחל, הוא נכנס לאנשים. זו השליחות". -
את רוצה עוד ילדים?
"אני רוצה עשרה". -
את רוצה עוד חמישה ילדים?
"כן, אני בת 38, יש לי, אני חושבת, איזה 4, 5 שנים רק שחמי לא ישמע אותי...". -
זה לא מפחיד אותך.
"אני מרגישה שאני יכולה להכיל את זה. יש עניינים, יש קטעים, יש טנטרומים, ברור, אבל, אבל בסך הכל החוויה הזאת זה חלום. אני מסתכלת על הילדים שלי ואני אומרת: 'מה הדבר שאני יכולה לעשות בעולם יותר טוב מזה?'. אין, לא קיים". -
מה הדבר שאולי את הכי רוצה להגיד בתור אמא שישפיע על אימהות אחרות?
"להקליל, לנשום, להירגע. גם אם הוא מתפלש בבוץ זה לא נורא, גם אם הוא שפך את כל הקמח זה לא נורא, פשוט להסתכל על זה, לצחוק על זה ולהמשיך הלאה. לא לצבור רגעים של מתח, חרדה, דרמה". -
יש גם עסק לנהל בין הילדים. איך התחיל כל מיזם "קופסה מהשוק"?
"הייתי עושה סדנאות וסיורים בירושלים בשוק מחנה יהודה ולאט לאט התחילו לשאול אותי אם אני שולחת את כל האוכל שאני מעלה לסטורי. ואז דמיינתי את זה כזה נורא פרשי ורענן בארגז מעץ פתוח. הלכתי לנגרים, ביקשתי הצעות מחיר וכל אחד אמר 'טוב, זה עבודת יד, זה 80 שקלים רק הקופסה'. ואז היינו בג'מבו ביוון וראיתי שם ארגזים בדיוק כמו שדמיינתי. אז קניתי מזוודה ועשרה ארגזים ושמתי במזוודה, ופרסמתי בסטורי - בגלל זה גם קוראים לזה 'קופסה מהשוק', כי זה היה כאילו שם זמני שפשוט נתקע. אמרתי: 'אני עושה קופסאות מהשוק עם כל הרוגלעך והגבינות וזה וזה וזה, ותזמינו, והנה לינק'. היו לי רק עשרה ארגזים אבל אנשים הזמינו 32 הזמנות לסוף שבוע אחד, ואז כשחזרתי לארץ ראיתי 32 הזמנות - אוקיי, מה אני עושה, מאיפה אני מביאה עוד ארגזים? אז התחלתי לאלתר וככה זה התחיל. משבוע לשבוע זה הלך ועלה. חודשיים אחר כך התחילה הקורונה ואז זה התפוצץ". -
המון אנשים אומרים, ובצדק, שזה דבר מאוד יקר.
"באמת של הדברים, העלויות הן נורא נורא נורא יקרות. ואני לא סופר, אוקיי? אני לא סופר שאת נכנסת הביתה ולוקחת שמן זית, וקקאו, ומלח. אני לא. אמנם יש לי שמן זית, קקאו ומלח, אבל אני אתר מתנות. זה לארוז את הכל בצורה מוקפדת ושהכל יוצא ומגיע באותו יום. יום שישי זה יוצא ממני מירושלים ב-6 בבוקר ויכול באותו יום להגיע למצפה רמון, לאילת, לרמת הגולן, לאיזה בסיס על גבול לבנון. זה עלויות מטורפות. אני לא מייצרת כלום, אין לי מטבח, אני לא יצרנית, אני קונה, אורזת יפה ומוכרת. כשאנשים נגיד באים ומבקרים את הקטע של 'לקחת עוגיות עבאדי ומיתגת אותן יפה ועשית אותן פנסי', אז בגדול הם גם שוכחים את העובדה שיש יצרנים קטנים אחרים שאת מצילה להם את התחת. אני לא עובדת עם התאגידים". -
לא מעניין אותך למכור את האוכל של עצמך?
"לא. אני לא האחת שמעניין אותה מה אומרים או מה חושבים, את מבינה? אז למה אני צריכה. מה, שיגידו לי 'וואי, מדהים, את מבשלת מדהים'?". -
מה הבאת לי לאכול?
חמאה. -
חמאה.
כן. כי חמאה בבית שבו אני גדלתי זה כמו להגיד גפילטע פיש. זו קללה. אסור להגיד את המילה הזאת. תוניסאים לא אוכלים חלבי, מעולם לא אכלו, לא יאכלו, אולי יום אחד. כשאלון בא אליי בפעם ראשונה להורים רציתי להרשים אותו אז עשיתי איזה עוגה עם חמאה ושוקולד. אנחנו כילדים אהבנו לאכול חלבי, אבל כל עוגה שהיא חלבית הייתה צריך לשים עליה דגל גדול 'חלבי', שההורים שלי לא ייגעו ולא יאכלו בטעות. ואז אבא שלי ראה את העוגה ועוד לא הספקתי לשים עליה 'חלבי' והוא אכל ואמר: 'וואי, זה נורא טעים'. התלבטתי אם להגיד לו כי הם בעיקרון מקיאים את זה, הם לא מעכלים את זה, תוניסאים, זה משהו בראש. והוא לא הקיא, הוא אכל וזה היה לו נורא טעים. אז אמרתי לו. ולא רק שאמרתי לו, גם עקצתי: 'אה, אהבת? כי יש בזה חמאה'. ואז רבנו את הריב הכי גדול שלנו בחיים והוא אפילו נתן לי סטירה. סטירה ראשונה ואחרונה שהוא נתן לי. הוא לא אבא מכה או משהו, פשוט מתוך ההלם. וזה סיפור שהולך איתי מאז. רוב הזמן הראש שלנו פשוט מלא בדברים שצריך לאוורר. זה הכל בראש. גם בהקשר קולינרי, גם בהקשר חברתי, גם בהקשר של הילדים הרבה פעמים אני מרגישה שיש לי בראש כל מיני תבניות על כל מיני דברים שאני צריכה לשחרר אותם והחמאה הזאת הולכת איתי".
מצאתם טעות לשון?