"במלחמה לא התפניתי מהבית בצפון. בתל אביב היה יותר מפחיד"
לפני 20 שנה ארז קומרובסקי סגר את לחם ארז ועבר למתת. בפודקאסט makoEats הוא מספר לריטה גולדשטיין איך נראו החיים ביישוב תחת מלחמה כשכמעט כולם עזבו, מה הסוד ל-40 שנות זוגיות, מה הוא לומד מטבחים צעירים ולמה חלות לשבת הן המתכון הכי מוצלח שלו

פורסם:
ארז קומרובסקי (64)
בן זוג של מיקי 40 שנים. שף ואופה, מחבר ספרי בישול ואחד מעמודי התווך של תרבות הקולינריה הישראלית. מתגורר במתת ובתל אביב. קומרובסקי הקים את רשת לחם ארז ולפני 20 שנה עזב אותה ועבר מתל אביב למתת שבגליל. בביתו הצפוני הוא מארח סדנאות בישול שהפכו לשם, ובמקביל מוביל את הקייטרינג היוקרתי ארז וחנן עם שותפו חנן עזרן, שמאכיל עשרות אלפי ישראלים בשנה.
-
אתה מציין 20 שנה במתת. איך החיים בצפון בשנים האחרונות?
"תראי, הצפון חטף מכה לא נורמלית, באמת. הוא בטראומה, הוא עדיין לא בפוסט-טראומה. אנשים לא מדברים על זה. כן, אבל בצפון אנשים מגיעים פחות לצימרים, אנשים מגיעים פחות למלונות, אנשים באים פחות לפעילויות, יוצאים פחות לטבע בצפון. יש עדיין איזו עננה כזאת שיושבת". -
למה לא התפנית?
"כי אני קצת כמו הדרוזים - אני לא עוזב את הבית שלי. לא פחדתי. לא היה לי שום פחד". -
קח אותי לסיטואציה שזכורה לך במיוחד משנות המלחמה.
"זה באמת היה הזוי. את יודעת, כל הכניסות של מתת היו עם בטונדות כאלה גבוהות. אתה היית צריך לנסוע מהר בכביש הצפון כזה, בפנייה, כדי שלא יטבחו אותך. כאילו, זה היה באמת הזוי, היה מלחמה. ואני עם הזיכרון הזה של מלחמת לבנון הראשונה, שאני הייתי חייל בה... וואו". -
למה אתה נשאר שם היום? מה משאיר אותך בצפון?
"תראי, הטבע, הערוגות שלי, העובדה שאתה יכול ללכת וללקט פטריות ביער כשיורד גשם, העובדה שאתה יכול לגדל את הצנוניות שלך, את הלפתות שלך, שיש לך תרנגולות. זה גן עדן מבחינת איכות חיים". -
מה זה היום מטבח ישראלי? הדעה שלך השתנתה?
"זה עד מעסיק אותי, ההגדרה הזאת. לא ההגדרה, אלא המהות של מה זה בישול ישראלי. במיוחד היום, כשיש כל כך, לא נגיד שנאה, אבל אנטי. אנטי מאוד גדול לניכוס שלנו, של הבישול הפלסטיני. ואני כל הזמן מתעסק עם זה. זה מעסיק אותי כל הזמן. לא, אני חושב שהדעה שלי היא דעה אבולוציונית, כמו המטבח - שזה פלואידי. כל הזמן נכנסות השפעות חדשות, והמטבח הוא דבר חי. כל הזמן הוא משתנה". -
מה אתה ובני דורך הבאתם למטבח הישראלי?
"תראי, אנחנו באנו לסוג של טאבולה ראסה. את יודעת שישראל אהרוני - אני זוכר, בספר שלו של בישול סיני - תיאר איך משמרים ג'ינג'ר, כי לא היה ג'ינג'ר כל הזמן. היה צריך להביא ג'ינג'ר. לא היה בזיליקום. לא היה וסאבי. אני נסעתי ללמוד בישול ביפן, ולא היו את חומרי הגלם האלה בארץ. זה מדהים. הטבחים הצעירים, שסף הכניסה שלהם הוא כל כך גבוה, לא מבינים שבאמת אנחנו חפרנו - כמו את הבורות לעצים האלה שעכשיו גדלים. והשפים הצעירים שעושים דברים מהממים - זה לא משהו שאני יכול להגיד: אני המצאתי, אני המצאתי, אני עשיתי. זה היה קולקטיב של כמה שפים שעשו את זה במקביל. כל אחד הלך לכיוון אחר קצת". -
לחם ארז עשה מהפכה בתחום. היה אז קל יותר לפרוץ דרך?
"אבל דרך אגב, לא רק בלחמים. אני למשל הכנסתי אז, בזמנו, אפייה אנגלו-סקסית. כאילו, כל עוגות הגזר, כל העוגות הבחושות. כי כשפתחתי את המסעדה - בגלל שהערצתי את אליס ווטרס מברקלי, שבעלה גידל לה בייבי גרינס, אז אני פניתי לבני, שהיה חקלאי מהמם בעמק חפר, וביקשתי ממנו לייצר בייבי גרינס. And the rest is history, גם. זה המון דברים, זה לא דבר אחד. זה גם לא מעניין מי עשה את זה ראשון, זה לא מעניין, כי כל אחד מאיתנו עשה את זה אחרת. אני חושב שזה היה קל לפרוץ דרך אז, כי לא היו דרכים". -
מחירי הקייטרינג הגיעו ל-800 שקל לראש?
"כל המחירים בארץ הם מטורפים. את יודעת מה הכי יפה? אני אפילו לא יודע כמה אנחנו לוקחים". -
אתה לא יודע כמה זה לראש?
"לא, אני ממש לא מתעסק בזה". -
600 שקל? 800 שקל? 1,000 שקל?
"אני לא מתעסק בזה. זה יקר, זה יקר. כי חומרי הגלם מאוד יקרים, והלייבור: אנשים היום, טבחים של קייטרינג, מקבלים המון כסף. זו אחת הבעיות של המסעדות, דרך אגב: כי אנחנו בקייטרינג משלמים יותר למטבח ובעצם אנחנו שואבים את הטבחים שהיו תמיד הולכים למסעדות. שואבים אותם אלינו לקייטרינג. כי בקייטרינג, למשל, שיש לנו נניח שני אירועים בערב גדולים, אנחנו צריכים נניח 45 טבחים בבת אחת. וזה שואב מהמסעדות את הטבחים. יוקר המחיה בארץ הוא מפלצתי. החל מהכוס פלסטיק הזאת, דרך המים, דרך הקפה. כל דבר. כשאתה הולך באיטליה לשתות אספרסו, אתה מגלה שאתה משלם 5 שקל". -
אתה מטפח את הדור הצעיר. מה האג'נדה?
"יש לי אג'נדה מאוד ברורה, שאני ממש מקפיד עליה. אני זוכר טוב מאוד את דליה פן-לרנר ואת דוקטור לנדאו, והרבה אנשים שטיפחו אותי, שכתבו עליי, שפרגנו לי ושעשו לי את הקריירה. ואני ממש במודע רוצה לפרגן לדור הצעיר, רוצה לעזור לו". -
יש ותיקים שאומרים שהדור הצעיר רוצה תהילה מהר ולא עובד מספיק קשה.
"אני חושב שהדור הצעיר של הטבחים, השפים פה בישראל הוא מדהים. זה מדהים מה שעושים היום. זה כאילו, וואו, איזה כיף. וזה מעניין אותי. זה מעניין אותי וגם מפרה אותי. תחשבי, סף הכניסה שלהם הוא כמעט סף היציאה שלי. וזה מדהים החיבורים שיכולים לקרות, והזיקוקים הקולינריים שקורים בגלל החיבור הזה". -
אתה בזוגיות ארוכת שנים. אף פעם לא רציתם ילדים?
"אני בזוגיות עם מיקי, בינואר יהיו 40 שנה. אני לא רציתי אף פעם ילדים. אני ממש לא רציתי ילדים. כל כך לא רציתי ילדים שאין לך מושג. וגם להיות גיי, לפחות בתקופה שאני גדלתי בה, היה אלטרנטיבה למשפחה הבורגנית הרגילה. אני שמח שאין לי". -
ומה הסוד שלכם לזוגיות של עשרות שנים?
"אהבה, היכולת לתת ספייס, היכולת לתמוך. היכולת לפרגן אחד לשני, להעריץ אחד את השני. הוא פרופסור מן המניין, והוא מתגאה בזה שאני שף. כאילו, יש בינינו חברות גדולה". -
אני רוצה גם שנדבר על השנים האחרונות שלך. התפרסם ריאיון עם גל אוחובסקי, לאחרונה והוא דיבר שם על זה שהוא היה צריך לעבור לחו"ל כשביטלו אותו. אתה עברת משהו לא זהה, אבל די דומה.
"לא, ממש לא דומה. אותי לא ביטלו, לשמחתי הרבה. אני חושב שמה שעשו לגל הוא נוראי. ומה שהיה שם? אני לא יודע. אבל לא הייתי שם. לא הייתי בסיטואציה הזאת. והתחום מאוד תמך בי. הבינו את המציאות. אני גדלתי בתקופה שבה הייתה אלימות מטורפת במטבחים. מטורפת. גם ורבלית. גם נגד גייז. וגם נגד נשים. וזה טוב שהעולם השתנה". -
ואתה השתנית?
"כן, אני השתנתי. במאה אחוז אני השתנתי. כן, אני יותר שומר על גבולות. אני מבין שהעולם השתנה, ושאנשים צריכים דברים אחרים, ומאפשרים דברים אחרים. וזה לגיטימי". -
מה הטיפ הכי טוב שלך לטבח צעיר, שף צעיר?
"לחקור, לחקור, לחקור. להוריד את האגו וללמוד. כל הזמן ללמוד. אתה לא יכול ללמוד אם יש לך אגו גדול. וכשאתה צעיר, גם אני, כשהייתי צעיר, היה לי אגו נורא גדול. עכשיו האגו שלי מסופק אז אני יכול להוריד אותו. ויותר קשה להגיד לצעירים. ולחקור: ללמוד שרקוטרי וללמוד אפייה, ללמוד קונדיטוריה וללמוד דגים, ללמוד קצבות וללמוד גידול ירקות. להיות שף היום זה משהו יותר אינטר-דיסציפלינארי". -
אתה איש עסקים טוב כמו שאתה טבח?
"תמיד היו לי שותפים. תמיד השותפים היו אחראים על הדברים הפיננסיים. כמו שאמרתי לך, אני לא יודע מחירים. אני מקפיד על זה מאוד. אני פה שומר על הגבול שלי, כדי להיות מסוגל ליהנות ממה שאני באמת אוהב, שזה להתעסק באוכל". -
מתכון שלך שאופה ביתי כדאי לו להכיר?
"אני חושב שהמתכונים שלי לחלות הם בונקרים מארץ הבונקרים". -
מה הסוד לחלות שלך?
"הרבה שומן. ואיטיות. כן, איטיות בהתפחה. ולא הרבה סוכר. לא הרבה סוכר". -
עצה שלך, ארז, לאופה ביתי מתחיל?
"להתחיל באפייה עם שמרים, לאט לאט: ללמוד את התנור, ללמוד את הקמחים, ללמוד את הטכניקות הבסיסיות. ואז לעבור ללחמי שאור וזה. וגם לא לפחד מלחמים שטוחים. ואני חושב שיש סנוביזם באפייה, כמו שיש סנוביזם בכל תחום. ואני חושב שצריך להוריד את הסנוביזם הזה, כי הוא מפריע לנו, הוא מונע מאיתנו ליהנות לפעמים מדברים נהדרים. איזה כיף לעשות פיתה בבית? הכי טעים שיש".
מצאתם טעות לשון?