בשנה האחרונה נמכר בישראל דרך "טלגראס" וויד בשווי של יותר מרבע מיליארד שקלים. ליתר דיוק 282,212,807 שקלים, שהועברו מידי הצרכנים לסוחרים ב-505,680 עסקאות, בכמות מצטברת של 4 טון ו-128 קילו, תמורת סכום ממוצע של 70.4 ש"ח לגרם. גיל (שם בדוי), בן 25 מתל אביב שמתפרנס ממכירת וויד בטלגראס, מסכם את זה מהצד שלו במילים שאין לטעות בהן: "עשיתי מיליונים. פאקינג מיליונים".
את הנתונים שמופיעים בכתבה הזאת מספקת טלגראס עצמה, שמוסיפה הסתייגות משמעותית: הם אינם כוללים עסקאות שבהם החליף ידיים יותר מ-100 גרם במכה אחת. להערכת החברה, 3,105 עסקאות בנפח כזה נערכו בתקופת הבדיקה – אוקטובר אשתקד עד אוקטובר הנוכחי. במילים אחרות, טלגראס מאמינה שהיא גלגלה (משחק מילים לא מכוון. טוב, אז קצת מכוון) אפילו יותר מ-280 מיליון שקלים בשנה החולפת.
המספרים המוצגים כאן הם הערכות בלבד. טלגראס יושבת באפליקציית "טלגרם", המאפשרת לנהל צ'אטים חסויים שמשמידים את עצמם דיגיטלית לאחר פרק זמן שנקבע על ידי הצדדים בצ'אט. בהניתן שכך מתבצעות העסקאות, אין שום תיעוד שלהן וטלגראס לא יודעת (וגם לא יכולה לדעת, כמי שלא גוזרת קופון מהעסקאות) כמה כסף משלם צרכן X לסוחר Y. מצד שני, העסק הזה עובד קצת כמו אפליקציית מוניות, כשהסוחר הוא המקבילה של הנהג: מנעד המחירים, האמינות, האיכות – כל אלה זוכים לפידבק קבוע מצד הצרכנים, הביקורות חשופות לעין כל ואת הביזנס הגדול עושה מי שחוכמת ההמונים קובעת שהוא סבבה. לדברי אנשי טלגראס, בין ביקורות הצרכנים לכסף שמשלמים להם הסוחרים (החזקת "ערוץ" בטלגראס כרוכה בתשלום קבוע של כ-400 שקלים בחודש), ההערכות שלהם בדבר הסכומים שמחליפים ידיים הן אמנם גסות אבל בהחלט לא תלושות.
האמת היא שהסכום המדויק לא מאוד חשוב, כי מה שקורה בטלגראס הוא אירוע כלכלי-תרבותי גדול מסך עסקאותיו. זה מתחיל מ-4,659 ישראלים (נכון לאמצע אוקטובר) שמתפרנסים ברמה כזאת או אחרת ממכירת וויד דרך טלגראס; זה נמשך בצרכנים שלפני שנתיים-שלוש שילמו עד 120 שקל לגרם והיום יכולים לקנות סחורה זהה ב-42.5 ש"ח לגרם (המחיר הממוצע ברכישת 25 גרם) או אפילו 33 ש"ח (ברכישת 100 גרם); זה עובר דרך תרבות צריכה חדשה שמזכירה את עולמות הקולינריה, עם מנעד שמתחיל באוכל רחוב ומסתיים בכוכבי מישלן (או המקבילה הטלגראסית שלהם, שקיות של מריחואנה רפואית רשמית).
יותר מכל, מה שאנחנו רואים כאן הוא דוגמה מאלפת למהפך כמעט בן לילה משוק של מוכרים לשוק של קונים. הבחור שלך, הקונקשן, הדוּד שרדפת אחריו בערב שבת כדי שיהיה לך מה לעשן בשבת – הוא עכשיו זה שרודף אחריך, שמפרסם בשבילך, שמכריז על מבצעים אטרקטיביים עבורך. זאת בעיה למי שאינו איש מכירות מוצלח ("מי שלא סוגר 5,000 ש"ח בחודש, כנראה שלא נולד להיות סוחר", אומרים מקורות בטלגראס), אבל מי שיודע למכור עושה ארגזים של כסף.
"אתה יודע כמה שטרות מילאו לי פתאום את הכיסים?"
גם אם לא תרכשו אפילו גרם אחד של וויד, גלילה בפיד של טלגראס עלולה לסחרר אתכם. ההיצע פשוט בלתי נתפס, עד כדי כך שבין המשתמשים מתרוצץ טיפ נודע – שימו את זה על "השתק", אחרת תצטרכו לבדוק את הנייד כל שתי שניות. ואכן, כמות ההודעות והפושים ששולחים הסוחרים מזכירה את מה שקרה בטלפונים של כולנו ביום הבחירות המקומיות.
בעולם שהולך לכיוון של לגליזציה, טלגראס היא אנומליה. מדינות שהכשירו בחוק את הסחר בקנביס לכל מטרה עשו זאת תוך שהן מסדירות את הענף ומגבילות את מספר רישיונות המכירה; זה קרה גם בישראל כשזו התירה שימוש בקנביס רפואי, אבל טלגראס היא רק לגליזציה דה-פקטו במדינה שבה השימוש בקנביס סתם בשביל הכיף עדיין אסור בחוק, והכוחות היחידים שמנהלים אותה הם כוחות השוק. במובנים רבים זאת התגשמות של קפיטליזם טהור, כלכלת שוק מושלמת: עזבו פיקוח, עזבו ממשלה. תנו להיצע ולביקוש לנצח. וכמו בכלכלת שוק, יש מי שמתעשר בן לילה.
"בגיל 16 התחלתי למכור גראס, בשיטות של פעם", מספר גיל (שם בדוי), בן 25 מתל אביב. "היו דיבורים על חבר'ה שעושים מזה הרבה כסף ונשאבתי פנימה. אהבתי את החופש והביטחון בעבודה הזו, הרי כדי למכור קנביס לא צריך תעודת בגרות או תואר באוניברסיטה".
מה כן צריך?
"נחישות, חוכמת חיים והרבה תעוזה".
ואז נפתח טלגראס. אתה זוכר את העסקה הראשונה שלך שם?
"ברור, הייתי על גג העולם. אתה יודע כמה שטרות מילאו לי פתאום את הכיסים? זה כמובן נתן דרייב להמשיך הלאה לעוד עסקה ולעוד עסקה".
כמה כסף עשית עד היום מטלגראס?
"מיליונים, פאקינג מיליונים. צברתי המון לקוחות, התמקצעתי וזה סידר אותי לגמרי. ואני ממשיך לעשות מאות אלפי שקלים כל חודש, הכל בשחור. יש לי שפע עבודה וכסף, אני חי סבבה, שומר את הכסף ליום סגריר. אני לא טיפוס בזבזן כמו אנשים אחרים. לא ראוותני, לא נוסע במרצדס, לא מנקר עיניים. יש כאלה שאוהבים את הסטייל הזה של השופוני, אבל אני רחוק מזה. לא אוהב למשוך אש. נוסע במכונית שכורה, מבלה בבתי מלון באילת. לא טס לחו"ל. גם כי אני לא רוצה לתת שום סיבה למס הכנסה לחפש אותי. הרי אם ידעו שאני נוסע הרבה לחו"ל ונוהג במכונית יוקרתית, ישאלו ובצדק מאיפה הכסף. למה אני צריך את ההסתבכות הזו? לחטוף כתב אישום על העלמת מס, להחזיר את המיליונים שהרווחתי ועוד לשבת בכלא? אני מוותר לגמרי על התענוג. עדיף לעבוד מתחת לרדאר".
בית קנית?
"לא, למרות שאני יכול".
יש לא מעט סיכונים במקצוע שלך. זה משהו שממש מרגישים ביומיום?
"היו מקרים של פחדים, סכנות, חששות ששוטרים יעצרו אותי וכל החגיגה תיפסק. כשעוצרים אותי לבדוק רישיונות או לתת לי דו"ח על מהירות, הלב דופק. הפחד הוא שיידעו מה אני עושה, שבכלל עצרו אותי בגלל טלגראס. גם כשהיו מקרים שעשיתי תאונות דרכים קלות, חששתי שהמשטרה תתחיל לשאול שאלות ובטעות השוטרים ישיגו מידע שאני סוחר. אני חייב תמיד להיות מפוקס, שהלקוחות שלי לא ימכרו אותי. בגלל האנונימיות באפליקציה הם לא יודעים מי אני וגם לא יידעו, אבל לך תדע. בעולם הדיגיטלי צריך זהירות. גם כשאני יוצא לרחוב אני תמיד זהיר, לא נכנס לפינות. את מקום המגורים אני מקפיד לעזוב כל כמה שבועות, את הסים של הטלפון אני מחליף יותר מהמצעים של המיטה ואפילו את השם שלי שיניתי במשרד הפנים".
איך האופרציה שלך עובדת?
"אני לא מספק את הסחורה בעצמי. יש לי חמישה שליחים על קטנועים, שלושה קבועים ושניים בסטנד ביי, שעושים את זה. אני מעיר אותם בבוקר, בודק שהכל דופק וככה מתחיל היום שלי".
איך היום נגמר?
"בשתיים בלילה. עד אחרון הלקוחות".
אחד מהלקוחות האלה הוא ערן מרמת גן, שמתאר כך הוא את השינוי שיצרה טלגראס: "לפני שנה ידעתי בגדול שיש שני סוגים של גראס, סאטיבה שמעורר ואינדיקה שעושה ההפך. פתאום אני מוצא את עצמי נכנס לאפליקציה ועובר על תפריט כמו במסעדה וכזה מחליט, 'נראה לי שאבחר ב-10 גרם סאטיבה מזן 'למון הייז' עם 26% THC (חומר פעיל – ש.א). עוד שנייה אני גם אבקש שיגישו לי את זה מדיום-רייר".
"אנשים שמגדלים חמישה-עשרה עציצים עושים המון כסף"
מי אתם, מתעשרי טלגראס החדשים? התשובה המכלילה היא גברים צעירים: לפי מקורות בחברה, כ-75% מהסוחרים עוד לא חגגו 25, ורק כ-10% מהם הן סוחרות. אבל זאת כמובן הבעיה עם סטטיסטיקה, שמאפשרת לאדם לטבוע בבריכה שעומקה הממוצע 30 ס"מ. בפועל, נראה שהתשובה האמיתית היא "כולם".
"יש לנו אימהות חד הוריות, נשים הרות, קשישים, חיילים, מובטלים, פושטי רגל או כאלה שנקלעו למצוקה כלכלית", אומר בשיחת טלפון עמוס סילבר, מייסד טלגראס המתגורר בשנים האחרונות בארה"ב. "יש גם אנשים שקיבלו מרשם לקנביס רפואי ומוכרים אותו כדי לשלם חובות או להשתדרג כלכלית. יש אפילו משפחות שלמות שעוסקות בסחר בטלגראס, הורים וילדים שהפכו את העניין לעסק משפחתי לכל דבר ועניין".
אוקיי, אלה הסוחרים. אבל מי מגדל את הקנביס? מי מוכר למי שמוכר?
"גם בין המגדלים יש הכל מהכל. סטודנטים, חיילים, צעירים אקטיביסטיים שמונעים מכוח אידאולוגיה, עובדים בחברות הייטק. הרי למעשה כל אחד שמחזיק בבית חמישה עציצים נחשב למגדל, כך שבישראל יש אלפי מגדלים ביתיים שכל אחד מהם יכול גם להשתמש וגם ולמכור ולעשות כסף. אנשים שמגדלים חמישה-עשרה עציצים, ויש הרבה מאוד כאלה, עושים המון כסף".
אתה מדבר על עציצים, אבל בכמויות של טלגראס הגיוני שמדובר בחממות שלמות, לא?
"רוב המגדלים עושים את זה בבית. חלק באמת בחממות במושבים, בכרמים, אבל זה עוד דבר שהשתנה: מי ששלט בשוק הגידול עד לפני כשלוש שנים היו ארגוני הפשיעה, בעזרת 'קופים' - אנשי קש וחיילים שלהם שהקימו חממות באזורי תעשייה נידחים, בווילות גדולות. כיום הפירמידה התהפכה: רק כמה עשרות חיילים בארגוני פשיעה אחראים לגידול הקנביס. המשטרה עלתה מהר על השיטות שלהם, חשפה מאות חממות".
וכשאני נכנס לאפליקציה לקנות חמישה גרם, מי מבטיח לי שאני לא מצ'וטט עם חייל של משפחת פשע?
"יש לנו רשימה שחורה של 50 סוחרים מעוכבים, ביניהם עבריינים וחיילים בארגוני פשיעה, שלא יכולים להיכנס לטלגראס. הכוח לבדוק עם מי אתה מתעסק נמצא אצלנו, לא אצלם. גם זה שינוי עצום".
נראה שהמחירים בירידה תלולה. מה גורם לזה, פשוט עודף היצע?
"גם, אבל גם סוחרים בדואים שהציפו את השוק בחומר".
אפילו לאחר ירידת המחירים, לסוחרים המצטיינים יש צרות של עשירים - במובן המילולי ביותר של הביטוי. "זה נשמע מצחיק, אבל אם יש לסוחרים בעיה רצינית, זה שקשה מאוד לשמור בבית מיליוני שקלים במזומן", אומר הסוחר ירון (שם בדוי), 50, תושב בת ים. "אני קניתי בית ורשמתי אותו על שם בתי שעובדת כמנהלת בחנות גדולה מאוד, קניתי רכב לקסוס שרשום על שם בן אחר שלי שעובד בהייטק. דאגתי שהכל יהיה רשום על שם הילדים שלי, ככה שגם הם מסודרים בחיים וגם מס הכנסה לא ישאל שאלות וינסה להגיע אליי".
סוחרים ששוחחנו איתם מדברים על הסלקת מזומנים בסכומים עצומים. את הכסף הם מחביאים או מלבינים בכל דרך אפשרי: חלקם מסתירים בכספות ביתיות, אחרים ממירים אותו בצ'יינג'ים לדולרים או רוכשים נדל"ן בחו"ל. יש כאלה שפועלים כמו בימי הדולר השחור וממש מחביאים מזומנים מתחת למזרנים ולבלטות. "לא פשוט לחיות מתחת לרדאר עם סכומים כאלה בלי להיתפס או לעורר חשד", מסביר אחד הסוחרים. "אז מחביאים מתחת לכיור, בבתים של ההורים. הכל כדי שלא יעקצו אותנו בבתים".
"מגדל ממוצע מרוויח 34 אלף שקל לקילו"
כחלק מההיפוך המוחלט שיצרה טלגראס בשוק הסמים הקלים, אחד מהחששות של הסוחרים הוא להישדד - בידי הלקוחות שלהם. "אבל זה כמעט לא קורה", מרגיע גיל. "בקטע של חיכוך עם הלקוחות, מקרי הקיצון הם בדרך כלל דברים כמו סטלנים שאתה מגיע אליהם ופתאום הם אומרים שאין להם מספיק כסף. יש גם לקוחות שבאים לך פתאום עם יורו או אפילו כסף רוסי. אה, והייתה פעם אחת ביום האהבה שלקוח ביקש ממני לכתוב הקדשה וציור של לב על השקית שקנה לחברה שלו. אני מצייר לבבות ממש גרוע, אבל חוץ מזה יצא רומנטי".
בכל הנוגע לרמת הסיכון, אחד הדברים שאתה שומע שוב ושוב מהסוחרים הוא המנטרה "זה שווה את זה". ירון, שהחל לסחור לאחר שהתגרש: "הייתי על סף פשיטת רגל, בחובות של מאות אלפי שקלים, כולל אי תשלום משכנתא ומזונות לשלושה ילדים. ראיתי את החיים שלי רגע לפני התהום. שקלתי אפילו להתאבד. ברגע שחבר הכניס אותי לטלגראס, לא חשבתי בכלל על הסכנות או על מה יקרה אם המשטרה תתפוס אותי. זה לא היה על הפרק. מה שהיה לי חשוב זה להחזיר חובות ולהתחיל חיים חדשים בלי עיקולים והוצאת לפועל".
היום אתה כבר לא במצב הזה, ועדיין ממשיך להסתכן.
"אחרי שנתיים הצלחתי להחזיר את כל החובות, אבל כן, המשכתי לעבוד. יש לי היום יותר מ-6,000 לקוחות והעסק משגשג מאוד. בסדר, אז כשאני נוסע לחו"ל או חוזר יש לי פחדים שעוד רגע יחכה לי שוטר עם אזיקים ויעצור אותי. אבל למדתי להתמודד. אני לוקח כדורי הרגעה, לא מראה שאני לחוץ או מתוח. ואם המשטרה תעצור אותי, אז מה כבר יקרה – שנה בכלא? עבודות שירות, קנס של כמה מאות אלפי שקלים? זה עדיין עדיף על החיים הקודמים שלי".
"אני זוכר מקרה שאחד הסוחרים החדשים שהיה במצוקה כלכלית ביקש קרדיט של 30 גרם כדי להתחיל", מספר סילבר. "תוך כמה חודשים הוא כבר קנה מרצדס חדשה והתחיל לבלות בבתי מלון מסביב לעולם. יש כאלה שמגלגלים מחזור של רבע מיליון שקל בחודש, אחרים חיסלו את המשכנתאות שהיו להם על הבתים ושלחו לי הודעות שהם מודים לי". לראיה, סילבר שולח לי סדרה שלמה של כרטיסי ברכה דיגיטליים.
את הפיתוי הכספי מרגישים אלפים. "סוחר בדרך כלל מתחיל את דרכו כמעשן", אומר גיל. "המכירות הראשונות יהיו בין חברים. הרי הרוב ממילא קונים עם חברים כדי להוריד את העלות פר גרם, כלומר אתה נכנס לקנייה עם חבר שמרוויח עליך. אתה לא רואה אותו כסוחר, אבל ככה נולד סוחר. רואים כמה זה קל וכמה כסף יש בזה, משקללים את הסיכון ומתחילים למכור. במקרה שלי אני אפילו לא זוכר שהתלבטתי בעסקה הראשונה שלי כסוחר. בקטע של הסיכון לא פחדתי, ובקטע המוסרי בוא נגיד שלא הרגשתי שאני אונס אף אחד. במה שנוגע לכללי זהירות, אני מתנהל לפי העיקרון שאם אתה רוצה להרוויח כסף משוק לא חוקי, אסור לך לעבור על שום חוק בעצמך".
מה לגבי בזבוזים? הרי גם הוצאות חריגות עלולות למשוך את הרשויות.
ירון: "הילדים שלי, גרושתי וחברים קרובים באמת לא מבינים איך התעשרתי כל כך מהר, אז סיפרתי להם שאני עוסק בנדל"ן בארץ ובחו"ל והתמזל לי המזל אז הצלחתי למכור נכסים ולהרוויח עמלות. הם קנו את זה. בזבוזים? אני נוסע כמה פעמים בשנה בעיקר לרומניה לשחק בקזינו, יוצא עם צעירות מקומיות. אני לא שורף את הכסף על הרולטה, כמה אלפי יורו כל פעם זה מספיק".
אם מרבית הסוחרים מחליטים שהסיכון שווה את הרווחים, הרי שהמרוויחים הגדולים באמת הם המגדלים. פלג פסטיג, יו"ר ועורך מגזין "קאנה" העוסק בסיקור תחום הגידול והסחר בקנאביס: "לגידול קנביס יש עלויות משמעותיות, החל בחשמל שאנחנו מעריכים ב-1.16 ₪ לגרם בממוצע, וכלה במים (0.5 ₪ לגרם). מגדל מסחרי צריך גם להעסיק כוח אדם לצורך שמירה על הגידולים והגיזום שלהם. בחישוב של עלות לקילו, יוצא שמגדל משקיע סכום של 10,160 ש"ח. מנגד, על פי נתוני השוק, מחיר ממוצע לרכישת קילו – אני מתכוון לקנייה של סוחר ישירות מהמגדל - עומדת על סכום של בין 25-45 אלף שקלים. כלומר, אם מגדל מוכר קילו ב-34 אלף ₪, שולי הרווח שלו מגיעים עד 23,840 ₪". גורמים בטלגראס מוסיפים: "בכל הנוגע לשולי הרווח של הסוחר, המציאות מלמדת שלאחר הפחתת עלויות קנייה ומשלוח הם עומדים על בין 15 ל-25 אלף שקל לקילו, בהנחה שהסחורה נמכרת ביחידות של 1-20 גרם".
תחשבו רגע על הסכומים האלה. 25-45 אלף שקל לקילו אם אתה המגדל, 15-25 אלף אם אתה הסוחר. כל זה בחומר שממילא זוכה במשטרה ליחס של "בקושי סם". מהבחינה הזאת, פלא שאין כרגע בטלגראס אלפי סוחרים נוספים. אבל הנה, גם זה משתנה: "אנחנו בקושי עומדים בקצב הפניות של אנשים שרוצים לסחור ופונים אלינו כדי שנעשה להם אימות זהות", אומרים גורמים בטלגראס. "יש לנו בין 80 ל-100 ממתינים חדשים כאלה בכל יום".
"לא המשטרה תעצור אותם אלא הלגליזציה"
בהנחה ששטח ישראל או אוכלוסייתה לא יכפילו את עצמם בקרוב, מספר הסוחרים הוא סוגיה שהופכת לבעיה. סוחרים ששוחחנו איתם מתלוננים שהם מתקשים להתפרנס כמו פעם ונאלצים להוריד מחירים, וחוזר חלילה. חלקם מחליטים להתמחות בשבירת שוק ומציעים חומר ירוד במחיר שקשה לסרב לו; אחרים עושים את ההפך וממצבים את עצמם כשירות פרימיום. היצירתיים ביותר משתמשים במודעות הקידום המופיעות בפיד של האפליקציה כדי ליצור תרבות צריכה בסגנון עולמות הקולינריה והיין: "אמנזיה הייז היא סאטיבה דומיננטית מפורסמת בעלת ריח ייחודי ולימוני והשפעות פסיכדליות חזקות", כותב למשל הסוחר שמכנה את עצמו Cann. "משתמשים מדווחים על השפעה מרוממת ושמחה והקלה מיידית בכאבים ובגירודים".
השפה, המיצוב, המיתוג – טלגראס נשמעת יותר ויותר כמו מצגת של חברת הייטק.
גיל: "בסוף באמת עוד נתמקם לידכם ברמת החייל. רמת הניקיון שוברת שיאים".
גם רמת האטרקציה. בתנאים האלה, למה ללקוח שלך להישאר לקוח ולא למכור בעצמו?
"זה באמת מרגיש לי שכולם חושבים על זה. יש לקוחות שמגששים ויש כאלה שממש מנסים".
האם המשטרה תעצור את המסיבה? לא היינו מהמרים על זה. בחודש מרץ השנה נעצרו 44 סוחרי טלגראס באזור הצפון, אבל בכל הנוגע לפעילות באפליקציה, זאת לא הייתה אפילו מכה קטנה בכנף. כדי לעצור את האופרציה כולה יש צורך בפעילות שספק אם משטרת ישראל מסוגלת או מעוניינת לבצע – בוודאי בעידן שבו הוכרז על מדיניות אי-הפללת משתמשים שאמורה להיכנס לתוקף ב-2019 ובוודאי תקשה להפעיל לחץ על הקונה כדי שיסגיר את המוכר (מה גם שבמקרה הזה, זהות המוכר אינה ידועה לו כלל והקונה מכיר רק ישות דיגיטלית).
View this post on Instagram
לצד הקשיים המבצעיים, ספק אם המשטרה רואה בטלגראס – או בגראס, בלי ה"טל" – בעיה שדורשת פתרון מתחום האכיפה. ניצב משנה בדימוס ד"ר פיני יחזקאלי היטיב לנסח את התחושות במשטרה בהיבט הזה כשכתב בבלוג שלו: "לגליזציה אינה מבזבזת כסף על לכידת העבריינים, שפיטתם וכליאתם אלא מקטינה את הטריטוריות ואת הנכסים שבידיהם. טריטוריות רבות שארגוני הפשיעה כסימנו שלהם ניתן 'להלבין' ולהוציא מידיהם [...] מכאן שלגליזציה היא הכלי האפקטיבי ביותר לצמצום חלקם של ארגוני פשיעה בשחיתות". לצד הדברים האלה, במשטרה מעריכים כי שוק הסמים הקלים בישראל - רובו מריחואנה וחלקו הקטן חשיש - מגלגל בין 2 ל-4 מיליארד שקלים בשנה. לעומתו, שוק הקוקאין מגלגל כ-15 מיליארד שקל בשנה. סדרי הגודל לבדם מכתיבים לתעדף את הסמים הקשים יותר.
"בפעם הראשונה השתמשתי בטלגראס אחרי שחזרתי מטיול באורלנדו ובקליפורניה, שם יש לגליזציה מלאה והמחירים אשכרה יותר גבוהים מאשר בארץ", אומר הלקוח תומר מגבעתיים. "ואני זוכר שחשבתי, אין סרט שמדינת ישראל לא מפנימה את בוננזת המיסוי הזאת ועושה לגליזציה פשוט בשם הכנסות המדינה. האיש שלי בטלגראס אולי לא יאהב את זה, אבל נראה לי שלא המשטרה תעצור אותם אלא הלגליזציה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה רואה בתופעת הסמים המסוכנים, לרבות סמים מסוג מריחואנה המכונה 'גראס', תופעה חברתית פסולה ומסוכנת שעלולה להוביל להתנהגות פלילית ובכללה אירועי אלימות קשים. המשטרה משקיעה באכיפה ומניעה כלים ומשאבים רבים ומגוונים והיא אוכפת ביתר שאת עבירות סחר והפצת סמים, תוך ביצוע מגוון פעולות גלויות וסמויות במטרה לחשוף את מבצעי העבירה והבאתם לדין, למען בטחון הציבור ושלומו.
"במסגרת המאבק הנחוש והמתמשך של משטרת ישראל וגופים נוספים בתופעת השימוש בסמים אנו מקיימים מבצעים רחבי היקף, מיקוד אכיפה בספקי סמים לרבות מריחואנה וחומרים מסכנים, שינויי חקיקה ופעילות יזומה ברשת האינטרנט. פעילות זו הניבה הישגים משמעותיים במישור האכיפתי והחקיקתי, לרבות תפיסת חומרים בהיקף עצום, הכללת חומרים חדשים בפקודת הסמים וחשיפת סחר בסמים באינטרנט.
מתחילת השנה נפתחו והוגשו אלפי תיקים בגין עבירות סחר, ייבוא וייצוא של סמים מסוכנים. מדובר באכיפה יזומה המתמקדת בחשיפת עבירות הסמים, בין אם בוצעו בקרן רחוב, במעבר גבול, ברשת או באמצעות אפליקציה ברשת. משטרת ישראל תמשיך לפעול תוך שימוש מקיף בכל הכלים והסמכויות העומדים לרשותה, הן בציר האכיפתי והן בציר החקיקתי, בשת״פ עם כל הגורמים על מנת להיאבק בתופעת ההפצה של סמים מסכנים והשימוש בהם, המסכנת את בריאותם של בני נוער ושל הציבור כולו".