לפני כשנה צפו רוני וידידיה גולדברג סנה-אור בסרט "מינימליזם" בנטפליקס וקיבלו החלטה: להפסיק לקפוץ מעל הפופיק, לצמצם חובות ולחיות ממה שיש ולא ממה שאין. "הגענו לקשר הזה עם מלוא הצרור הלוואות, משכנתא ומינוסים. החיים כמו החיים", מספרת רוני. "ידענו לא נוכל להמשיך עם גובה התשלומים החודשיים האלה והחלטנו לעשות מעשה".
בני הזוג נשואים בפעם השלישית עם חמישה ילדים. (שניים של ידידיה, בני 21 ו-13. ושלושה של רוני, בני 19, 16 ו-14). הילדים של ידידיה גרים עם אימותיהם אך הילדים של רוני גרים איתה. כשנישאו, קנו דירה על הנייר במגדל יוקרה במרכז רמת-גן.
"נכנסנו לגור בה באיחור של שנתיים ועד שזה קרה המשכנו לשלם גם שכר דירה וגם משכנתא וזה היה קשה", מספרת רוני. "פנטזנו על מחזור המשכנתא וטיוב התנאים, מה שחשבנו שיקרה כשנקבל טופס 4 אבל עומס כלכלי מצטבר כזה הפך את החיים למאוד לחוצים והציפייה הייתה גדולה".
כשהגיע טופס 4 המיוחל, ההכנסות של בני הזג היו אחרות משהיו בעת קבלת משכנתא. "אני הייתי עצמאית בתחילת הדרך וללא הכנסות, דמי מזונות שקיבלתי וחושבו בסל ההכנסות שלי נהיו לא רלוונטיים בשל גיל והאפשרות היחידה הייתה להמשיך עם המשכנתא המפלצתית הזו. כל ניסיון לתזוזה לפתרון אחר דרשה את האישור שלא יכולנו לקבל. חד משמעית - לא היה לנו כושר החזר".
בני הזוג הגיעו למסקנה שהפתרון הנכון הוא למכור את הדירה על אף שהיה עליהם לשלם מס שבח מכיוון שהיא נמכרה תוך פחות מ-18 חודש מאז נמסרה. "כל חודש בו המשכנו לגור בדירה העמיק את החובות כי חיים בבניין יוקרה מאוד יקרים (מעל 1,000 שקלים דמי ניהול חודשיים)", מספרת רוני. "כשהודענו לילדים על ההחלטה. היה להם קשה לוותר על החלום של לגור במגדל יוקרה וניפוץ התדמית הממותגת. הם התמלאו חששות שאנחנו עניים".
השלב הבא היה פרידה מהמרכז ומעבר לפרדס חנה. "החלטנו להשקיע את הכסף במה שבאמת חשוב לנו בחיים. חינוך הילדים (רשמנו אותם לבתי ספר פרטיים), חופשות משפחתיות, חוויות", מספרת רוני. "סגרנו את כל ההלוואות והחובות שהיו. כולל המשכנתא. בשלב הזה הם כבר שמחו יותר. וגם סמכו עלינו יותר".
חצי שנה בפרס חנה הספיקו לבני הזוג להבין שמשהו עדיין לא עובד. "התגוררנו בפרדס חנה במשך חצי שנה ושילמנו שכר דירה גבוה על בית בן חמישה חדרים, כשבפועל הייתה לנו חיילת שמשרתת רחוק מהבית, אחד שהיה בפנימייה והשלישי, שהבין שבית הספר בתל אביב פחות מתאים לו, חיפש אחד קרוב לבית ובאופן בלתי צפוי מצא את עצמו בוחר בפנימייה גם הוא. כך יצא שהילדים הגיעו הביתה רק בסופי שבוע וגם לסירוגין כי בחלק מסופי השבוע הם היו אצל אבא שלהם".
"ההוצאות נשארו, ההכנסות קטנו ואנחנו המשכנו להקשיב לעצמנו וגילינו שאנחנו מאושרים מההחלטה לשנות סגנון חיים אבל משהו מרכזי אחד עדיין מחפש פתרון", מספרת רוני. עשינו שינויים מקצועיים ופתחנו קליניקה לאימון אבל עדיין חיפשנו דרך לצאת מהלופ ולהפוך את החיים לשלווים יותר".
אחרי שכיסו את כל החובות ומכרו את הדירה ברמת גן, נשאר להם סכום צנוע של 350 אלף שקלים לקניית דירה. "משהו שבמרכז אפילו לא מגיעים אתו לבנק כהון עצמי מספק כשמגישים בקשה למשכנתא", מספרת רוני. "החלטנו שאנחנו למשכנתא לא חוזרים. החלטנו לקנות רק במה שיש".
השקעה בעצמנו
עם הסכום הזה הם מצאו דירה בדימונה. "מצאנו דירה מתוקה ומשופצת מהיסוד, 54 מטר ושלושה חדרים בשיכונים" היא מספרת בהתרגשות. "תכננו להשכיר אותה ולהמשיך לגור בפרדס חנה אבל בוקר אחד עתיר צירופי מקרים עם תשלום ארנונה מטורף, גג נוזל בחורף היסטרי, הבנה של שנינו שאנחנו בעצם רוב הזמן לבד בבית הענק, הוביל אותנו להחלטה לעזוב את הבית בו גרנו".
"הבנו שקנינו דירה שהיא בעצם השקעה בעצמנו", אומרת רוני. "היה נראה לנו הכי הגיוני לגור היכן שלא עולה לנו כסף לגור". בהתחלה חשבו בני הזוג שיגורו בדימונה וימשיכו להפעיל את הקליניקה בבעלותם במרכז אבל מהר מאוד גם זה השתנה.
"כל מי שסיפרנו לו על זה בהתחלה הופתע", מספרת רוני. "הכי קשה היה עם הילדים, שוב מעבר, גם שוב סטיגמות, גם דאגה של מה זה אומר על מצבנו הכלכלי. המון שאלות עלו, גם הרבה כעסים. המזל הוא שאנחנו משפחה מאוד מדברת וכולם נתנו מקום לרגשות שלהם".
"סיפרנו להם שהתקנו להם מזגן בחדר", היא צוחקת. "זה קצת המתיק את הגלולה המרה. זה נשמע כמו בדיחה אבל באמת, עמלנו על להסביר ולהראות להם שהם בראש מעייננו. שבחירות כלכליות נכונות של הורים מצילות את המשפחה ושיש דברים שכעת קשה להם לראות וזו הזדמנות לסמוך עלינו".
כשעברו בני הזוג לדירה הילדים הבינו שהם רציניים. " ההתמודדות המשיכה", היא מספרת, "בעיקר מה זה אומר עלינו שיש לנו דירה קטנה, גם מה יחשבו עלינו, מה אנחנו חושבים על עצמנו? המשכנו בשיחות ארוכות, לאט לאט זה התרכך".
"הזכרנו להם שהם בעצם או בצבא או בפנימיות או אצל אבא שלהם ומאז שעברנו טרם קרה שכולם לנו בבית יחד כך ששיטת המיטה החמה סופר מוכיחה את עצמה ואז גם נהיה קל יותר מול הילדים", היא מספרת.
לקראת המעבר נפרדו בני הזוג מהרבה חפצים אך כשהגיעו לדירה הבינו שגם זה לא הספיק ועדיין יש להם יותר מידי." עכשיו אנחנו מתייחסים לחפצים אחרת, מה שמיותר עובר הלאה. המקום בדירה מוגבל וככל שאנחנו נאמנים לו אנחנו מרגישים שהדירה מכילה יותר", מספרת רוני.
"יש לי בארון הכי מעט בגדים מאי-פעם ועדיין זה לא מעט פריטים", היא מדגימה, "יש לנו שלוש מחבתות וחמישה סירים וכמה ספרי עיון פלוס מנוי לספרייה, ופינת יוגה וריהוט מהמם שאספנו בדרך, שני חתולים ומספר מצעים ומגבות שבכולם אנחנו משתמשים ואין בבית פריט שעומד חסר תוחלת. אנחנו הולכים לקולנוע ולתאטרון ופוגשים חברים ומארחים ומטיילים ונוסעים לחו"ל ועובדים ולומדים ומטפחים את הבית וכל הזמן זוכרים שאין לנו משכנתא על הראש".
רוני וידידיה ממשיכים לנסוע הרבה למרכז, בעיקר בתחבורה ציבורית. החיים בלי חובות מאפשרים להם לגבות סכומים צנועים יחסית עבור שעת טיפול. "זה משתלב עם החזון שלנו להנגיש את הטיפול הרגשי ובכלל, לכמה שיותר אנשים", מסבירה רוני.
מאז המעבר, הקטנו בני הזוג את ההוצאות ב-6,000 שקלים לחודש (שכללו שכר דירה ותשלום ארנונה) וסגרו הלוואות בהחזר של 4000 שקלים בחודש. "יצאנו מהמטריקס, היינו יצירתיים. פרצנו את לופ ההרגלים וההתניות ובחרנו להיטיב עם עצמנו ועם משפחתנו. הילדים רואים מה קורה ואני יודעת שהם לומדים מאתנו גם עם לרגעים קשה להבין. הם גאים בנו ואנחנו גאים בהם וכשהם משתפים אותנו בהחלטות כלכליות הרות גורל לגבי המשכורת שהרוויחו בקיץ, אנחנו יודעים שגם הצלנו את המשפחה וגם לימדנו אותם שיעור אדיר לחיים".
"עשינו את הצעד הכלכלי הכי חכם ואחראי שעשינו מימינו", היא מסכמת. "הדירה היום מרגישה רחבה יותר מבתים אחרים בהם גרנו, כשנחנקנו כלכלית. המסר העיקרי שהעברנו לילדים היה שחיי נוחות יתרה עם חובות בבנק הם אשליה. וכשאתה באמת הבעלים של הרכוש שלך, גם אם מדובר בדירה קטנה בשיכונים, אתה עשיר דייך. אנחנו מאושרים".