40 אלף שקל על ריח באוויר, טוסט נקניק ב-3 לפנות בוקר: מאחורי הקלעים של אירועי האלפיון העליון

אם תגיעו במקרה לאחת החתונות ששון בלאיש מפיק עבור האלפיון העליון, קיים סיכוי סביר שלא תורשו להעלות על כך סטורי. זו גם הסיבה שכמעט אין תמונות מאושרות לשימוש. בכניסה יחכו לכם דיילות חייכניות במדים מוקפדים, ילוו אתכם לעמדת הפקדה סטרילית וינעלו את מכשירי הטלפון שלכם בכספות אישיות. מסביב יעמדו מאבטחים חמושים, האוויר בחלל יהיה מבושם בתמצית שנרקחה במיוחד ב-40 אלף שקל, וסביב השולחנות יסתובבו האנשים החזקים במשק – אנשי עסקים, סלבס ופוליטיקאים – בלי שום תיעוד דיגיטלי.

"אנחנו נדרשים לא מעט להצניע את העבודה שלנו, לא לתעד ולא לשתף את היצירה מתוך האירוע", מודה בלאיש, מי שהפך בשנים האחרונות למעצב והמפיק המבוקש ביותר בקרב האליטה המקומית, מעצב הבית של מתחם "גאמוס" ומי שחתום על תצוגות אופנה יוקרתיות במילאנו ובדובאי. "זה שובר את הלב מחדש כל פעם. תמיד בא לנו שכולם יראו מה עשינו, אבל למדתי שלא חייבים להוציא הכל לרשתות. שיווק מפה לאוזן עדיין מנצח".

לדבריו, מעטה החשאיות אינו נובע רק מפרנויה. "יש אנשים שרוצים שליטה מוחלטת בתוכן שיוצא החוצה, יש כאלה שפשוט רוצים לחגוג באמת בלי להתעסק בצילומים, ויש כאלה שמעדיפים אירוע מפוצץ שמיועד רק להם – בלי לנקר עיניים לאנשים זרים".

בטריטוריה של בלאיש, הגבולות בין מציאות לפנטזיה מטושטשים לחלוטין. כשהתקציב אינו מהווה מגבלה, הרצונות של החוגגים מקבלים צורות ייחודיות – לעתים מפוארות, ולעתים ביזאריות למדי. "רוב הבקשות ההזויות מגיעות דווקא מהעולם הקולינרי", הוא משתף בחיוך. "יש זוגות שמפנטזים על יוקרה בכל מחיר ובונים תפריטים יקרים בטירוף, שמורכבים ממנות מיקרוסקופיות. פעם הפקתי אירוע שבו הגשנו סורבה בכמה טעמים על כפית בודדת. זו הייתה חגיגת טעמים מטורפת מחומרי גלם טבעיים וסופר-איכותיים, אבל בגודל של ביס אחד קטנטן. בסוף, אורחים צריכים לאכול כדי לשמוח. אורח שבע הוא אורח שמפרגן לחתן ולכלה".

ומה קורה כשהאורחים המיליארדרים נשארים רעבים?

"זה קורה המון. לקראת 3 לפנות בוקר, כשהאלכוהול זורם וכולם משוחררים, פתאום כל היוקרה והפוזה נעלמות ורוצים אוכל מנחם. ההעדפה הבולטת היא כמעט תמיד הכי פשוטה שיש: טוסט נקניק חם. זה הפך לחלק בלתי נפרד מהאירוע".

המחיר של ריח מושלם: 40 אלף שקל

אחד הטרנדים הבולטים שבלאיש ייבא לישראל בשנה האחרונה מקורו באיחוד האמירויות – מיתוג ריחני של האירוע. כבר לא מספיק סידורי פרחים נדירים, תאורת אווירה ומוזיקה חיה; כעת גם חוש הריח מקבל חשבונית ייעודית.

"בישום החלל הפך אצלנו לעניין שגרתי", הוא מסביר. "העלויות מתחילות ב-5,000 שקלים לריחות יוקרתיים קיימים, ומגיעות עד 40 אלף שקלים כשאנחנו רוקחים ריח מקורי בהתאמה אישית לחוגגים. אין לזה אלטרנטיבות זולות. רוב הקהל הישראלי עדיין מסורתי ומעדיף ריחות של בשמים מוכרים או ניחוחות ספא, ורק לעתים נדירות מבקשים ניחוחות נישה כמו טבק וויסקי".

לצד הניחוחות, גם גחמות פיזיות גובות מחיר כבד. "הקמנו פעם בר סיגרים בלייב בעלות של מעל 100 אלף שקלים לשעה-שעתיים. בהתחלה זה היה נראה לי כמו גחמה חסרת היגיון, אבל ברגע שהאירוע התחיל הבנתי שזה כל העניין עבורם - סגנון חיים מובהק שהם היו חייבים לצקת פנימה".

כששואלים את בלאיש איך מתחלקת עוגת התקציב של אירוע בעלות מיליוני שקלים, המדרג ברור: "הסכומים הגדולים ביותר הולכים תמיד לעיצוב, ומיד אחר כך לאומנים, לקולינריה וללוקיישן – עוד לפני שדיברנו על שמלות כלה שמגיעות למאות אלפי שקלים".

חלק מהפרויקטים המורכבים ביותר נולדים דווקא מהתנגשות בין קצוות: זוגות שבהם צד אחד דורש אירוע דתי ומסורתי, והצד השני חולם על פאר בין-לאומי. "מצאנו בית כנסת ענק והסבנו אותו לחלוטין לאולם אירועים יוקרתי בליווי רב צמוד", הוא נזכר. "השכרת מבנה כזה עולה סביב 25 אלף שקלים, אבל עיצוב המעטפת המלאה כדי לייצר מראה של ארמון נע סביב רבע מיליון שקלים ומעלה".

באירוע אחר, משפחה מניו יורק חכרה צי של מטוסים פרטיים בעלות שנאמדת ב-150 אלף דולר ומעלה כדי להטיס את כל האורחים לירושלים. "האירוע נמשך ימים והתחיל מול הכותל", מספר בלאיש. "האם הייתה מעורבת בכל פרט, החל מסידורי המטוסים ועד צבע המפיות, הכל בחיוך יוצא דופן. רק רגע לפני תחילת השמחה התברר לי שהיא חולה במחלה סופנית, ושהאירוע המפואר הזה היה למעשה אירוע הפרידה שלה ממשפחתה. היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן. זה היה רגע מצמרר שמזכיר שמאחורי כל הכסף וההפקה יש בני אדם".

המינימליזם ההוליוודי שהציל את הכלה

לצד התקציבים, המקצוע של בלאיש דורש כישורים של קב"ן, פסיכולוג ומנהל משברים בזמן אמת. באחד מאירועי היוקרה שהפיק, הזוג שכח לחלוטין לשלוח אישורי הגעה (RSVP). "סיימנו לעצב אולם ענק, דקות ספורות לפני שהדלתות נפתחות, ופתאום אנחנו מגלים שאישרו הגעה בערך 40 איש", הוא משחזר. "הכלה נעלה את עצמה בחדר ההתארגנות בהתקף חרדה מטורף, בטוחה שהאירוע נהרס".

במקום להיכנע ללחץ, הצוות פעל במהירות: "בתוך דקות תפסנו את החלל, צמצמנו מחיצות, הזזנו ריהוט והפכנו את המקום למתחם בוטיק צפוף, חם ואינטימי. הראיתי לכלה תמונות של חתונות הוליוודיות מפורסמות שנערכות מול 30 אורחים בלבד ושכנעתי אותה שזה הדבר הכי קלאסי שיש. האירוע היה הצלחה מטורפת. חלק גדול מהעבודה שלנו קורה כאילו במקרה, תוך כדי תנועה".

אף שהוא מצהיר כי "אין דבר כזה בקשה חריגה ואפשר ליצור הכל", גם לבלאיש יש קו אדום – והוא עובר ביכולת לשמור על איזון מקצועי. לאחרונה סירב להצעת ענק שרוב אנשי המקצוע היו קופצים עליה בעיניים עצומות.

"הגיע אליי זוג מפורסם מאוד עם תקציב דמיוני של כמעט 90 מיליון שקל להפקת ענק בשטח פתוח", הוא חושף. "זה היה מפתה, אבל הפרויקט דרש שנת עבודה שלמה שבה הייתי צריך להקפיא את כל שאר הפעילות של המשרד. הבנתי שאני אוהב את הקצב, את הדינמיות ואת הגיוון של מספר אירועים במקביל, ולא רציתי לשעבד שנה שלמה לפרויקט אחד, רווחי ככל שיהיה".

וכשמשווים את האלפיון המקומי לעולם הרחב? בלאיש מזהה הבדל תרבותי עמוק. "במילאנו או בדובאי, אירוע יוקרתי של מיליארדרים נסגר בדלתיים סגורות. אף אחד מחוץ לאולם לא יידע עליו. בישראל, לעומת זאת, החוגגים רוצים הכרה לאומית. הם מעמידים צוותי דיגיטל שיתעדו כל פסיק וידבררו את האירוע החוצה. כולם רוצים שכולם יידעו כמה מושלם זה היה – לפחות עד שמגיע הרגע להפקיד את הטלפון בכניסה".