"כשאתה נמצא רחוק, אתה רואה את כל הדברים היפים במדינה הזו"

בזמן שיריב לוין נועל את הדלת ליועמ"שית, טלי גוטליב צורחת "יודנראט" על מאבטח שמשרת במילואים ומדינה שלמה נקרעת בצל המלחמה, יש מי שבוחרים דווקא עכשיו לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולעלות לישראל.

225 מהם עשו את דרכם השבוע בטיסת צ'רטר מיוחדת של ארגון "נפש בנפש", בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק״ל ו"ג'ואיש נשיונל פאנד" ארה"ב לישראל. הצטרפתי אליהם כדי לנסות להבין מה גורם להם לעשות את הצעד הזה דווקא בימים אלו ואיך ניתן לראות את ישראל בעיניים אופטימיות ותמימות יותר, כמו המדינה שהיינו רוצים לחיות בה.

"מאז שפרצה המלחמה הבנו שאנחנו מצפים לנפילה דרמטית בעלייה. חשבנו שאנחנו הולכים לתקופה כמו בקורונה שהכל נעצר", מספר זאב גרשינסקי, סמנכ"ל ארגון "נפש בנפש". אבל אז קרה דבר שונה לחלוטין: "יומיים אחרי, ב-9 באוקטובר, התחלנו לראות התעניינות הולכת וגדלה. הייתה עלייה של פי 2 במספר הפניות לעומת שנה לפני. תגובת הבטן של היהודים הייתה לעלות עכשיו".

ואכן, בניגוד לכל הציפיות המספרים עלו משמעותית. במשרד העלייה והקליטה ו"נפש בנפש" מדווחים שאוגוסט שבר שיא של כל הזמנים עם יותר מ-1,000 עולים שעלו ארצה. נוסעי הטיסה מצטרפים ל-2,358 יהודים מצפון אמריקה שעלו לישראל מתחילת 2025 מעל ל-7,000 עולים חדשים מארה"ב וקנדה מאז ה-7 באוקטובר 2023.

"אחרי 7 באוקטובר וזה היה הרגע שלנו להגיע"

בזמן שאנחנו מוצפים בכאוס הבלתי נגמר שמתחולל מבחוץ ומבפנים, העולים האלו, שרובם חשבו על עלייה שנים קודם לכן אבל החליטו לממש אותה כעת, רואים את ישראל בדרך אחרת לחלוטין ומושפעים הן מגלי האנטישמיות אבל יותר מכל מציונות ומהרגשה שזה המקום להיות בו כעת. "יותר אנשים אמרו שלא נוח להם איפה שהם נמצאים היום. המילה אנטישמיות קשה להם להגיד כי הם לא רוצים להיתפס כמי שבורחים. יש רצון להתחבר, אנשים שתמיד רצו והבינו שעכשיו זה הזמן. הם היו בתחושה שבמדינה קורה משהו ושצריך להיות בה עכשיו", מסביר גרשינסקי.

"יש חלק של אם לא עכשיו אז אימתי, בשלב מסוים אתה אומר 'יאללה, אנחנו צריכים לעשות את זה'", מסכימה טליה בורנשטיין בת 34 מפלורידה – שעולה עם בעלה יעקב ושלושת ילדיהם (אסף בן 7, רמי בן 3 ומתן בן שנתיים) לישראל בעקבות אחיה של טליה, שעלה עם משפחתו בקיץ 2023. "עם כל הדברים שקורים בקמפוסים הבנו שזה הזמן ללכת, יש לי תואר מאוניברסיטת קולומביה וכשראיתי מה קורה שם הבנתי שזה סימן. היה מאוד קשה לראות את כל מה שקרה בארה"ב אחרי 7 באוקטובר וזה היה הרגע שלנו להגיע", מוסיף בעלה יעקב.

לשניים תהיה נחיתה קלה לאחר שקרקע חקלאית שרכש הסבא-רבא של טליה ברעננה בשנות ה-40, הפכה לקומפלקס מגורים שבו יקבלו דירה בחינם, סמוך לאחיה של טליה. "מה יכול להיות טוב יותר? זה נס, זה מילולית השם", אומרת טליה.

אתם לא חוששים מהקרע הפנימי שיש בעם?

טליה: "זה גורם לי להרגיש שאני מעדיפה להיות עם המשפחה שלי ולהתמודד עם הבעיות שיש מאשר להיות עם אנשים בארה"ב, שבסופו של דבר הם לא משפחה. אפילו שנולדתי בארה"ב אני מרגישה שהבית שלי זה ישראל".

יעקב: "יש תחושה של קהילה, של עם. אחים ואחיות ביחד. אנחנו עוקבים אחרי החדשות ויודעים מה קורה, יש הרבה מחלוקת אבל אנחנו מקווים שכשאנחנו נגיע לישראל נהיה חלק מהפתרון. מגוון דעות זה דבר טוב, אבל צריך לזכור שאנחנו משפחה וללבן את העניינים בינינו".

גם טל בן ה-22 עולה לישראל בעקבות קרובת משפחה - אחותו הצעירה שעלתה בקיץ 2023 והתגייסה לקרבי כחיילת בודדה, כאשר כעת גם הוא יתגייס לתפקיד קרבי. טל נולד בארץ אך עבר לארה"ב בגיל שנה וחצי וגדל בבית ציוני, עם קשר חזק לישראל. בשל העובדה שלא נולד בארה"ב לא הייתה לו אזרחות והוא לא יכול לעבוד בה באופן חוקי או לצאת ולחזור אליה.

"הבנתי שאני לא אוכל לעבוד באמריקה אחריה הקולג' ולקחתי את זה כסימן שאני חייב לעבור לישראל, כל מה שעברתי הראה לי שאני לא צריך להיות בארה"ב", הוא מסביר. "בזמן שחשבתי אם לעבור לפה התקשרתי אל אחותי והיא אמרה לי 'אתה חייב, זה הרבה יותר מלא חיים מאשר באמריקה'. לא שמעתי אותה אומרת משהו רע על ישראל, רק דברים טובים"

ה-7 באוקטובר חיזק את התחושה שלך?

"בהחלט. למרות שגדלתי כיהודי וחגגתי חגים, התרחקתי מיהדות אבל אחרי 7 באוקטובר התקרבתי ליהדות והלכתי לבית חב"ד מספר פעמים בשבוע. מאוד רציתי ללכת לצבא באותו זמן אבל החלטתי לסיים את התואר הכפול בהנדסת מכונות והנדסת ייצור קודם כל. לא הרגשתי פחד מההפגנות הפרו-פלסטיניות. הלכתי ישירות אליהן, עם הרב, הראיתי להם שיש לי אמונה".

דווקא עכשיו: שיא בעלייה מארצות הברית

זוהי טיסת הצ'רטר ה-65 שמוציא ארגון "נפש בנפש" מאז היווסדו בשנת 2002 והראשונה מאז 7 באוקטובר. ב-23 שנים אלו סייע הארגון למעל ל-90 אלף עולים מצפון אמריקה לעלות ארצה, בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קרן קימת לישראל ו"ג'ואיש נשיונל פאנד" ארה"ב, תוך שמירה על שיעור הישארות מרשים של 90%. "הקיץ הזה הוא הכי טוב של 'נפש בנפש' מאז הקמתו. מעל 2,000 עולם בקיץ אחד, הכי הרבה שהיה אי פעם", מציין סמנכ"ל הארגון.

"בסוף, מטוס של עולים שנוחת בבת אחת בתקופה הזו מעביר מסר - שהעלייה נמשכת ואפילו גדלה", מוסיף שר העלייה והקליטה אופיר סופר ממפלגת הציונות הדתית. עם זאת הוא מודה: "אני לא חושב שיש לנו השפעה אמיתית על גלי עלייה. זה אנטישמיות, מלחמה, סולידריות וציונות. אנחנו מרגישים את זה לאורך כל המלחמה מאז 7 באוקטובר. המשפחות ששוחחתי איתן אמרו 'אנחנו חושבות על עלייה שנים והרגשנו שזה הזמן לעשות את זה'".

עולים שדיברתי איתם מדברים על סולידריות ואחדות והחשיבות שלהן. זה לא בדיוק המסר שאנחנו מקבלים מהממשלה כשהקרע הפנימי בעם מחריף.

"אין לי ספק שבסוף המחלוקת והקיטוב זה לא משהו שתורם לעלייה וגם לא תורם לנו כישראלים, וזו מילה עדינה. אחד הדברים שהציבור בישראל צריך לדרוש מהנבחרים שלו כשאנחנו נכנסים לשנת בחירות, ויש נטייה יותר למהלכים פופוליסטיים, זה סגנון אחר ושיח מכבד ולנו כנבחרים יש תפקיד ומשמעות לממלכתיות".

"הדבר שהכי כואב לאנשים זה הקרע, אבל זה לא נמצא במרחב ההחלטה אם לעלות או לא. הם יודעים לאן הם באים ואומרים לעצמם שזו המשימה שלהם, הם מרגישים שהם יכולים להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. זו עוד גלולת ריפוי לחברה כי זה נותן אנשים שרואים במדינת ישראל נס ולא דבר מובן מאליו", מוסיף גרשינסקי.

קשה שלא להיסחף באופטימיות של העולים ובמבט הנאיבי ומלא תקווה שלהם על הישראליות, אפילו כשהוא מנותק מהמציאות עצמה כמו שאחד מהם אומר לי: "בישראל יש קבלה מוחלטת של כולם לא משנה מי אתה – נוצרי, מוסלמי או יהודי, וזה יוצא דופן לראות את זה".

ממבט שני, על אף שהעולים מגיעים ממגוון מקצועות, כולל 5 רופאים ו-19 ממקצועות הבריאות (אחיות, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים וכד'), נעים בין גיל 9 חודשים ל-72 (יותר ממחצית מהעולים על המטוס הם ילדים ובני נוער מפעוטות ועד גיל 17), משורת מדינות בארה"ב ובחלוקה שווה כמעט בין גברים לנשים (111 מול 114), קשה שלא להבחין שרובם ככולם קרובים לדת במידה כזו או אחרת, מה שמעלה את השאלה היכן היהודים הליברלים והחילוניים יותר שחלקם התרחקו מישראל ומלאים בביקורת כלפיה לאור פעולות הממשלה בעזה.

מלקולם הונליין, ראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, מסביר בשיחה איתו שמה שאנחנו רואים מכאן זה לא מה שרואים משם. "יש ביקורת על ישראל, גם בקרב יהודים, אבל הם רואים את ישראל כנס. זה הזמן מבחינתם לחזור הביתה, ולא רק יהודים מאמינים". הונליין, שבמסגרת תפקידו פוגש את כל מנהיגי מדינות ערב אומר שבשיחות פרטיות רבים מהם מצדיקים את מלחמתה של ישראל בחמאס ואומרים בסתר שעלינו "לסיים את העבודה".

"אנחנו מרגישים חד-משמעית שהקשר של יהדות התפוצות וישראל התחזק. מעולם יהדות העולם לא הייתה מאוחדת כל כך סביב ישראל. זה נכון שאנחנו בתקופה לא פשוטה ויש אנטישמיות ואנו מכירים את המורכבות של המלחמה בעזה, אבל פה בדיוק מגיע הביטוי הגדול של הסולידריות. המספרים של העלייה הם מטורפים", מוסיף ומחזק שר העלייה והקליטה אופיר סופר.

"כשאתה מקרוב, אתה רואה את כל כאב הראש במדינה ומרחוק אתה רואה את הדברים הטובים. אתה רואה עד כמה היא מדינה נהדרת ואיזה אנשים נפלאים יש פה. האנשים הם יוצאי דופן, זה מרגיש כמו בית", מסביר ביל בינגהם מאיווה שעולה עם אשתו לינדה וארבעת כלביהם בעקבות בנם ג'וזף, שעלה בקיץ 2023 וכיום הוא רב ופרופסור בטכניון.

"אני אחת מהיהודים שהתקרבה ליהדות אחרי 7 באוקטובר. זה גרם לי לרצות להיות יותר מעורבת. זה לא זמן קל להיות בכל מקום אחר", מוסיפה אשתו לינדה, יהודייה רפורמית שגדלה בסביבה חילונית בשיקגו, התרחקה מהזהות היהודית במשך שנים ואף חששה לחשוף אותה. "אני מרגישה יותר מודאגת מהאנטישמיות. חברים שלי אמרו לי בזמן המלחמה – 'את מהיהודים הטובים'. אני אותו אדם בדיוק", היא מציינת.

"בארה"ב יש לישראלים יתרון, אפשר לעשות כסף גדול"

יחד עם זאת, במהלך הנסיעה שלי לניו יורק ובזמן שחיכיתי לקבל את העולים החדשים, יצא לי לפגוש לא מעט ישראלים שעשו את הדרך ההפוכה – אחד מהם הפך לאמן מצליח ובעל חברת שיווק גדולה ומתן שירותים בשלל תחומים לסלבריטאים הגדולים בעולם, אחר מנהל בר בלוז ותיק ואחר מקים רשת מסעדות בריאות מהירות. "רק שלא יידעו שהבעלים הוא ישראלי", הוא אומר, "הדבר האחרון שאני צריך זה הפגנות מול העסק".

לישראלים האלו נמאס מיוקר המחיה בארץ, מהקרע הפנימי ומהמלחמות והם החליטו לעשות את הדרך ההפוכה. "בארה"ב יש לישראלים יתרון, אתה לא צריך המצאה גדולה. רק למצוא את הנישה שלך ותוכל לעשות כסף גדול", אומר יאיר זכריה, איש עסקים ואמן מצליח מהווסט וילג' בניו יורק. "פה יש שוק בלתי נגמר, לא היה לי מה לחפש לפתוח את המסעדה בישראל עם כל הביורוקרטיה והשוק המוגבל", מוסיף אייל בעל מסעדת הבריאות.

על הרקע הזה, של האפשרויות הכלכליות והשקט היחסי באמריקה מול המלחמה הנדמית כנצחית והקרע הפנימי בעם, של האנטישמיות שמרימה ראש בעולם מול התחושה שפה זה הבית אחרי הכל, אפשר להבין את שני הצדדים – העולים והיורדים. אף צד לא צודק יותר ולכל אחד הסיבות שלו למעבר. התחושה היא שלו רק היינו יכולים להיות המדינה שהעולים רואים מרחוק, המדינה שחלמנו להיות, היינו גם ראויים להם ולהקרבה שלהם לעזוב את כל מה שהכירו ולהתחיל מחדש בארץ המסוכסכת הזו.

"אני מתרגש ומלא תקווה, הרבה רגשות שונים משולבים", מודה טל שיתגייס בקרוב לצבא. "אני לא חושש, זו יותר התרגשות לשרת את המדינה שלי, מעולם לא החשבתי את עצמי כאמריקאי אפילו שאני חי שם כמעט כל חיי, ישראל היא הבית שלי, אפילו שאני לא מכיר אותה". "זה מתוק-מריר, זה לא פשוט להשאיר אנשים מאחור. בכל מקרה נמצא דרך שזה יעבוד", מוסיפה טליה בורנשטיין בכנות.