"אנשים שעולים למונית מתלהבים מזה שאני נהגת מונית, אישה. אומרים לי 'וואי, כל הכבוד', ואני עונה, 'מה הכבוד בזה? זה שפל'. הם לא מבינים על מה אני מדברת, אבל זאת העבודה הכי נמוכה שהייתה לי בחיים. הייתי עובדת ניקיון לא חוקית בפלמה דה מיורקה וזה היה יותר טוב מהמצב שלי עכשיו, נהגת מונית חוקית בישראל.
"אני עובדת בלילות כדי שאוכל להיות עם הילדים במהלך היום, ובסופ"שים מרביצה עבודה כשהם עם אבא שלהם. שום דבר לא מבטיח לי שבעבודה אני ארוויח כסף, זה הכל שאלה של מזל, אז אני חיה כמו הומלסית. אם את בנתב"ג, את יכולה למצוא את עצמך ממתינה לנסיעה שעתיים ואז אולי תראי 200-300 שקל. אני חייבת לנצל כל נסיעה, אז אני ישנה בתוך האוטו בחניון המוניות בהמתנות בין נסיעה לנסיעה. קרה שמרוב עייפות לא הצלחתי לקום כשקראו לי בכריזה לקחת נוסעים, אז פספסתי והייתי צריכה לחכות עוד שעה-שעה וחצי ועוד פעם הייתי נרדמת. את חייבת להכניס כסף, אבל מתישהו את קורסת ומוצאת את עצמך ישנה במונית בגיל 45, אוכלת ג'אנק פוד חודשים שלמים, קונה כריך טונה ב-15 שקל ומנסה שזה יחזיק אותך לכל היום.
"לפני שבועיים עלה למונית מישהו שגר בחו"ל. בדרך ראינו פוסטר של ההופעה של להקת א-הא שהערצתי כילדה והוא ניסה לשכנע אותי שאני צריכה לאפשר לעצמי ללכת, אבל בלב אמרתי, 'איזה לאפשר, אני לא יכולה לקנות מסטיק'. בסוף הנסיעה הוא נתן לי 200 דולר ואמר, 'בזה תשתמשי בשביל ההופעה'. זה הטיפ הכי מטורף שקיבלתי בחיים, אבל כמובן שמיד המרתי את השטר לשקלים ושמתי בבנק. בדיוק היה צריך לשלם את המע"מ".
"תנחשי לבד בשביל מה הבקבוק"
י', אם חד-הורית לשלושה, נכנסה לפני שנתיים לענף המוניות כי חשבה ששעות העבודה הגמישות יאפשרו לה גם לפזר בבוקר את הילדים בבתי הספר והגנים, גם להיות איתם בשעות הצהריים וגם לעשות כסף. מהר מאוד היא למדה בדרך הקשה שהמציאות שונה לגמרי: ימי עבודה שנמשכים מחמש בבוקר עד עשר בלילה, הכנסות זעומות, משפחות שמתפרקות תחת הלחץ והעומס, שינה בחניונים וברחובות. כמה נהגים אפילו סיפרו לה על עשיית צרכים בתוך הרכב מחשש להפסיד נסיעות.
מנתוני עמותת "אור ירוק" שפורסמו במרץ האחרון עולה כי מספר המוניות המעורבות בתאונות דרכים גדול יותר מפי 4 מחלקן היחסי במצבת כלי הרכב בישראל. ב-2016-17 גדל מספר התאונות שבהם היו מעורבים נהגי מוניות ב-25%, התקופה הגרועה ביותר בעשור האחרון מבחינת מעורבותם בתאונות דרכים קשות וקטלניות. לנהגים יש הסבר אחד פשוט: הם לא יורדים מההגה. אף על פי שהחוק אוסר לנהוג מעל 12 שעות מקצה לקצה, הם נאלצים להיות על הכביש גם 15 שעות כדי להצליח להגיע למשכורת שהיא מעל המינימום.
"התחום הזה נראה מיליון דולר, אבל הכל דאווין", אומר שי דיין, ראש ועד ארגון נהגי המוניות הארצי ונהג מהמרכז. "זה נראה שאנחנו בעלי הבית, יוצאים לעבודה מתי שבא לנו, אבל בתכלס אין לי זמן לאכול או אפילו לדבר בטלפון עם הילדים. אתה כל הזמן צריך להתנהג יפה ללקוחות ושהאוטו יהיה נקי, אפילו שאתה חי בו ולפעמים ישן בו. אני יש לי זמן לנקות את האוטו? אני מתבייש להראות לך מה יש מתחת למעיל שזרוק כאן על המושב מאחורה".
מספיקה חצי שעה במגרש המוניות בעכוזו המכוער של נתב"ג כדי לספוג יחד עם עשן הסיגריות גם כעס גדול ותחושת עליבות. כמה מאות מוניות חונות כאן ובעליהן מתגודדים ביניהן, ממתינים שיכרזו את מספרם והם יעלו לטור שממנו אוספים את הנוחתים בשדה. בביתן קטן שבו נרשמים לסבב משחקים הנהגים שש-בש ומזהירים לא להיכנס לשירותים כי הכל שבור שם. עדיף לעשות בחוץ, הם אומרים. שעת אחר צהריים שוברת את השרב ומטוסים של חברות לואו קוסט חולפים מעלינו מדי דקה. הנהגים, רובם בגיל ה-50-60, מעבירים ביניהם קופסת פלסטיק עם חתיכות של אבטיח חמים, חתוך גס. כולם במגרש מכירים את כולם, מקדמים זה את זה בצ'פחה על העורף והתעניינות חטטנית בסכום שהצליח האחר לעשות אתמול. בדרך כלל זה מלווה באנחה של ייאוש.
מציאות קיצונית מזמינה פתרונות קיצוניים, לא תמיד אלגנטיים או חוקיים. "במגרש של המוניות את יכולה לראות נהגים שמחזיקים בבגאז' סנדוויצ'ים, בייגלה ושתייה קרה. הם מכירים את המצוקה של הנהגים האחרים ועושים מזה כסף, מוכרים למי שלא יכול לרדת מהאוטו כדי לאכול. כל מונית שלישית בחניון הזה הפכה לקיוסק נייד", מגלה ח', נהג במגרש שמשביע אותי לא לחשוף את זהותו. "שלשום הייתי בנתב"ג ונהג אחד שאל אותי אם אני רוצה קפה. היו לו בתא המטען סוכר, מים חמים, חצי מטבח. זאת עוד דרך להתפרנס, וזה גם עונה לצורך של הנהגים שלא מספיקים לצאת מהאוטו ולאכול. זאת נהייתה תופעה".
ניידות האכיפה של נתב"ג מנסות להילחם בתופעה הזאת. אסור למכור כאן מזון, לנהגים שמוכרים אותו אין אישור לכך ממשרד הבריאות והם מעולם לא זכו במכרז, כי לא נפתח כזה. כשמגיעה ניידת נסגרים תאי המטען, הנהגים-חנוונים נעלמים מהשטח והאחרים במגרש פשוט נשארים רעבים.
"כל הזמן באות ניידות משטרה של נתב"ג שמקפלות את הנהגים שמוכרים אוכל כי זה לא חוקי, ומצד שני הם לא מציעים לנו שום דבר אחר. לאיזה נהג מונית יש היום כסף לאכול בבית קפה בטרמינל 3?", אומר ח'. "בשבת ראיתי נהג שמוציא מתא המטען מנגל חשמלי וחומוס כזה של סלטי צבר והוא מארגן לך לאפה עם הכל מתוך המונית שלו. יש שם עוד עשרה כמוהו. וכשכורזים את המספר שלהם, גם באמצע הביס, הנהגים עוזבים הכל והולכים לקבל את הנסיעה. ואני לא אספר לך על הנהגים שמחזיקים במונית בקבוק ריק. תנחשי כבר לבד בשביל מה".
די נו.
"זה מגעיל, אבל זה המצב. נהגים מתביישים לספר את זה, הם לא יעזו להגיד לך את זה בעצמם".
"מה זה זוג צעיר שהגבר שבוע שלם לא בבית?"
כ-21 אלף מוניות יש בישראל, מונית אחת על כל 420 תושבים. אלא שהן לא מפוזרות באופן שווה. "העבודה נמצאת בגוש דן ונהגים מהפריפריה צריכים להגיע למרכז כדי להתפרנס. חלקם עושים את זה לאורך כל השבוע, אחרים רק בסופ"שים. איפה את רוצה שהם ישנו, בבית מלון? אז הלך הכסף", מתאר הנהג מצליח (מצי) שבתאי, את התנאים שהולידו את המציאות הקשה בחניון המוניות בנתב"ג. "לכן הם ישנים בשדה התעופה, בתחנות דלק או בחניונים של בתי עלמין. אף אחד לא עושה כסף בערד או בנהריה. עבור נהג שגר בפריפריה, לחזור הביתה זה לבזבז דלק וכסף. ולמי בכלל יש כסף לדירה במרכז?".
בטח לא למאור פרג', נהג בן 28: "לפני שנכנסתי לענף שכרתי דירה בראשון לציון יחד עם אשתי, אבל אז המצב הידרדר ולא יכולתי עוד לשלם שכר דירה".
מה גרם למצב להידרדר?
"כל תעריפי הנסיעה ירדו ב-11 אחוז בשנת 2016. קודם הייתי מצליח לעבוד יפה, אבל אחרי שזה קרה לא עמדתי בתשלומים והפתרון היה לחזור לגור אצל ההורים של אשתי בעפולה. אין עבודה בצפון, אז אני עובד במרכז ורק בסוף השבוע עולה הביתה. אח של אבא שלי גר במרכז ולפעמים אני ישן אצלו, אבל הרבה פעמים אני ישן באוטו באיזה חניון או בתחנת דלק. אני אפילו אוכל במונית כי כל דקה שווה כסף".
כשפרג' מדבר על כסף, הוא מתכוון גם לסעיף ההוצאות. "אני משלם על טיפולים לרכב, שכירות על מספר המונית, הלוואה על האוטו, ביטוח, מע"מ ורואה חשבון כי כנהג אני עצמאי. ההלוואה זה 2,040 שקל לחודש, ביטוח 8,000-10,000 שקל כי כל היום אנחנו על הכבישים. אני נותן 12-14 שעות על הכביש וסוגר בקושי 6,000 שקל בחודש. יוצא שאני מממן את האוטו ולא את המשפחה שלי".
מצי שבתאי מכיר היטב את סיפורו של פרג'. "אני לוחץ עליו מאוד לחזור לגור עם אשתו במרכז ולהגיע הביתה כל לילה, כי המשפחה הזאת הולכת להתפרק. אני אומר לו, 'מה זה זוג צעיר שהגבר שבוע שלם לא בבית, זה מתכון לאסון".
מיכאל, נהג שמקשיב לשיחה, פונה לשבתאי: "מצי, כמה זמן אתה מחזיק אותי בבית כדי שאני לא אתגרש?". נהגים נוספים מסכימים: לישון מחוץ לבית שבוע שלם, ועוד לחזור בלי כסף, זה לא מתכון לזוגיות מוצלחת.
זה לא היה ככה מאז ומתמיד? מה קרה פתאום?
שבתאי: "האפליקציות האלה שנכנסו גרמו לזה שהתחנות מורידות ומורידות את המחירים ולוחצות את הנהגים לפינה. אנחנו נוריד מהמחיר, נוריד את תעריפי התוספות, נוריד את המונה ומה לא. בסוף יש עבודה אבל אין כסף. יש לי דוח של רואה חשבון שמראה שנהג שיעבוד שמונה שעות יגיע להכנסה של 26 שקלים לשעה, אז אנחנו עובדים 14-15 שעות ביום. זה אבסורד".
"למדת באוניברסיטה? בסך הכל הוצאת רישיון למונית"
ענף המוניות היה במשך שנים שם נרדף לכסף קל. "מספר ירוק", הכינוי לרישיון הפעלת מונית בישראל, היה נחשק עד כדי כך שבשנות ה-70 התפתח שוק שחור שלהם. מה עבר על תחום העיסוק הזה? מילא אם הצרכנים היו נהנים מצלילה במחירים, כפי שקרה במספר ענפים שנפתחו בבת אחת לתחרות, אבל נסיעה עירונית קצרה ממשיכה לעלות עשרות שקלים. אז מה כן קרה?
מדי שנה מתכנסת ועדת המחירים של משרד האוצר ומשרד התחבורה וקובעת את המחירון העדכני לשירותי מוניות בישראל בהתאם לסל ההוצאות המשוקלל של הנהג. בכוחה של הוועדה להכריע מהי עלות התוספת שנהג מונית יוכל לקחת מאיתנו בשבת, מתי יוכל לעגל את סכום הנסיעה שחישב המונה ועל פי מה יחושב מרכיב הדלק בסל ההוצאות החודשי - כל הנתונים שמשפיעים על הסכומים שמשלמים הנוסעים ועל ההכנסות של הנהגים.
במכתב שהגיש בינואר האחרון ועד ארגון נהגי המוניות ליו"ר הוועדה נטען כי הוועדה סותרת את עצמה בתשובותיה כשהיא נשאלת על האופן שבו חושב סל ההוצאות. לטענת הארגון, הוועדה מתעלמת מכך שהחלטותיה מכריעות את פרנסתם של בני אדם. "הוועדה עשתה עבודה חפיפניקית לכל אורך הדרך", טוען עו"ד לאון וענונו, שמייצג את ועד ארגון נהגי המוניות מול ועדת המחירים. "בדו"ח הראשון שהם הגישו, שמסקנותיו ייכנסו לתוקף באפריל 2019, הם שמו את תחנות הדלק של 'סדש' ו'Ten' כמייצגות את המחיר לליטר דלק. אבל זה רק עשרה אחוז מהתחנות בארץ, ונהגי מוניות לא יבזבזו חצי שעה כדי לחסוך 30 אגורות לליטר. רוצים לייצג משהו אמיתי? קחו את הממוצע, תתייחסו למחירים בתחנות הגדולות בארץ. רק בדו"ח השני, אחרי שהערנו להם, הם לקחו בחשבון תחנות יותר מרכזיות".
אז זה כל הסיפור? טעות בחישוב מרכיב הדלק?
"הם גם לא החשיבו מצבים שהמונית מושבתת בטיפולים ובתיקונים. את הזמן שהמונית עובדת מתוך כל הזמן שהיא נוסעת הם חישבו לפי הנהגים של 'גט', שהמוניות שם עובדות הכי חזק, אבל מה עם נהגים שעובדים עם תחנות בפריפריה? העבירו להם המון נתונים מתחנות, אבל הם מתבססים על נתונים של 'גט' כי יותר קל להם. הם מסרבים להגיד על מה הם בנו את הנחות היסוד שלהם ובכל פעם משנים עמדות כדי להתחמק מלתת לנו תשובות".
"בוועדת המחירים לא חושבים שמגיע לנו להתפרנס בכבוד", אומר הנהג שי דיין. "מה, אתה למדת באוניברסיטה? עשית סטאז'? מה עשית שמגיע לך להרוויח 20 אלף שקל בחודש? בסך הכל הוצאת רישיון על מונית, כולה מזיז את ההגה ימינה שמאלה. אבל המצב שלנו הוא שאנחנו לא מצליחים להרוויח את הבסיס. אם פעם הייתי עושה 12 שעות על הכביש ומרוויח 10,000 שקל בחודש, אז אחרי ההורדה ב-2016 ההוצאות נשארו אותן הוצאות אבל יותר מ-2,000 שקל ירדו מהמחזור החודשי".
בשנה שעברה עלה התעריף ההתחלתי של נסיעה ב-4%.
"זה שקר של הוועדה. חצאי שניות לא נחשבים במונה ויש הטיה לרעתנו בזמנים שהוא מחשב".
מה האינטרס של הוועדה לדפוק את הנהגים?
עו"ד וענונו: "יש דעה בציבור שנהגי מוניות הם גנבים, והיא חזקה גם במשרד האוצר. אמונה כזאת שהם מרוויחים המון כסף אבל לא מצהירים עליו. כולם חושבים שהם תחמנים וכבר לא בטוח מה הביצה ומה התרנגולת. לפי המספרים שאני רואה, אין להם סיכוי לשרוד את החודש. יכול להיות שמישהו רוצה להחליש את השוק הזה, אני לא יודע".
אולי זה פשוט חלק מהבעיות של כל העצמאים בישראל?
"חושבים כל הזמן על נהגי המוניות כעצמאים, אבל הם לא באמת. הם משלמים למדינה בעבור הזכות להיות נהגי מוניות, עוברים מבחנים בפיקוח של המדינה ועובדים לפי תעריפים ותנאים שהמדינה מכתיבה. זה נראה כבר כאילו המדינה היא המעסיקה שלהם. אתה יענו עצמאי, אבל בפועל אתה שכיר".
"גם ב'גט' יש קרובים לצלחת"
שמה של "גט", לשעבר "גט טקסי", עולה שוב ושוב בראיונות. האפליקציה שהושקה בשנת 2010 נהפכה לשחקנית החשובה ביותר בשוק: נכון למרץ 2018 רשומות במאגר החברה כ-8,500 מוניות, יותר משליש מסך המוניות שפועלות בארץ. אלפי נהגים החליפו את התחנות באפליקציה ואת המזומן באשראי, מיהרו לנסח את התחביב שלהם שיופיע אצל הנוסע וחשבו שנגמרו הקומבינות והפרוטקציות שאפיינו את התחנות הישנות ("הגיס, החבר, השכן והבן היו מקבלים את הדבש", מתארת ימית את הימים ההם). התחושה הייתה שהענף כולו התחדש באפיל היי-טקיסטי, אלא שהיום כבר נשמעים קולות של התפכחות מהאופוריה.
"עבדתי כמה שנים עם גט וגיליתי שהם גוף שרק רוצה לעשות רווחים לעצמו ולא מסתכל על הנהגים", מעיד הנהג ח'. "בתחנה אתה אולי משלם יותר, אבל יש לך מקום להתפנות בו או לשבת לאכול. בגט זה נסיעות וזהו. הם עשו כמה שינויים מבורכים כמו סדר ותשלום באשראי, אבל שכחו שהנהגים הם בני אדם עם רגשות ותחושות. אין לך שם עם מי לדבר".
אחרים מחזיקים באמונה שיש לאפליקציה נהגים מועדפים. "עמדתי בשער של הגרנד קניון בחיפה וקיבלתי הזמנה. פתאום כתבו לי שהנסיעה מבוטלת כי יש מישהו קרוב יותר ממני, אבל לא ראיתי אף מונית באזור ובשביל להיות יותר קרוב משהייתי צריך כבר לנסוע בתוך החנויות. כשהתרחקתי טיפה מהאזור ראיתי נהג עם מונית חדשה יותר ומדבקה ודגל של גט, מעלה את הבן אדם למונית שלו במקומי", מספר נהג אחר בחניון. י' מצטרפת אליו: "קיבלתי נסיעה וכשהגעתי למקום זה כתב לי שההזמנה נלקחה ממני. ראיתי מאחוריי מונית חדשה של מרצדס והבנתי שהיא קיבלה את הנסיעה במקומי".
אז את אומרת שיש לגט נהגים פייבוריטים? איך הם הופכים לכאלה?
"אני לא יודעת איך. משלמים להם? קשרים? כל הנהגים היום אומרים שזאת לא אפליקציה נאיבית ושיש בה שיטת מקורבים. הרי למה אמרתי לעצמי שאוכל להיות נהגת מונית? כי ראיתי שיש אפליקציה, סוף סוף משהו שוויוני. אבל גיליתי שגם שם יש קרובים לצלחת. קיבלתי רק נסיעות קצרות בתקופה שעבדתי איתם ואז את שואלת מה צריך לעשות כדי לקבל את הנסיעות השוות. אם את רוצה להתלונן או צריכה מהם משהו, את מגלה שהאנשים מאחורי האפליקציה הזאת לא רוצים להקשיב לך. יש לך בעיה? חפשי את החברים שלך, והם לא בגט".
מחברת "גט" נמסר בתגובה: "השליטה על ביטול ההזמנה היא של הנוסע. במקרים בהם הנוסע בוחר לבטל את ההזמנה או לשנות את פרטיה, ובמקביל לבצע הזמנה חדשה ייתכן התרחיש המתואר. טכנולוגיית החברה מבוססת על אלגוריתם חכם המשדך בין הנוסע למונית הקרובה ביותר אליו ללא שיקולים זרים והתערבות חיצונית. חברת גט ביצעה מהפכה בשוק התחבורה הישראלי וסיימה את "תרבות הקומבינות" ולכן הטענה משוללת כל יסוד".
נראה שגם העיריות, ובראשן עיריית תל אביב, לא נמנות עם חבריהם של נהגי המוניות: אלה טוענים כי מאז כניסת האפליקציות לשוק, ניידות האכיפה העירוניות מעניקות להם תשומת לב מיוחדת ומחלקות דוחות על עמידה במקומות אסורים. "האפליקציות יצרו מצב שהנהג מחכה לנוסע ולא להפך", מסביר הנהג שי דיין. "אתה עומד במקום שאליו הזמינו אותך וזה שם אותך בסכנה תמידית של דוחות, הרי נהג צריך לעצור בשביל להעלות נוסע או להוריד ולתת עודף, שלא לדבר על תייר שמסתבך עם השטרות. בזמן הזה מצלמת אותך ניידת של העירייה וכבר שמעתי על נהגים שקיבלו 250 שקל דו"ח בנסיעה עירונית ששווה להם 30 שקל".
"אסור לשנייה לעמוד באדום-לבן כדי להוריד או להעלות נוסע ואני מסתובב כל היום בפחד אטומי שגם את מה שאני מצליח להביא ייקחו לי. וכשאנחנו מקבלים דוחות אנחנו הולכים לשלם אותם כמו ילדים טובים, כי עם מי נדבר", אומר פרג'.
אין תקנה מיוחדת לעצירה של נהגי מוניות?
דיין: "יש תקנה שהרשויות המקומיות פשוט מתעלמות ממנה. מבחינתם אנחנו פשוט מפריעים לתנועה, אבל מונית היא הדבר שתמיד עזר לעומסי תנועה, כי ככה אנשים לא מפוצצים את הכביש במיליון מכוניות פרטיות".
על דוחות אפשר לערער.
"כן, אבל כשאתה מערער הם אומרים לך שאתה לא אמור לעמוד שם והדבר היחיד שיכול לבטל את הדוח הוא סיכום יומי שמראה את הזמנים שחיכית, אבל בעידן האפליקציות אתה יכול לחכות ויבטלו לך את ההזמנה, ואז מה תעשה? הפסדת מכאן ומכאן".
"אני כבר לא עובדת בתל אביב כי המצלמות שם פשוט אוהבות אותי", אומרת ימית. "דוחות כל הזמן נשלחים אליי הביתה ואני אפילו לא מערערת".
למה?
"זה טרטור שאין לי זמן אליו כשאי אפשר לבזבז אפילו חצי יום עבודה".
"לא יהיו יותר נהגי מוניות"
נהגי המוניות סובלים מתדמית בעייתית, ויש שיגידו שהם הרוויחו אותה ביושר. אנחנו הישראלים נוטים לחשוב שהם דופקים אותנו, יושבים במונית שלהם ותוקעים מחיר, לא מפסיקים להתלונן ורק מחכים לתייר הבא שאפשר לעשות עליו סיבוב ועל הדרך להרוס את שמה הטוב של המדינה. אבל אנשים עדיין נמשכים לעבודה בענף, גם אם אף ילד לא אמר מעולם "חלום שלי להיות נהג טקסי".
"אני במוניות כבר עשר שנים, ואת יודעת למה כולם נכנסים לתחום הזה? הביזנס הקודם שלהם קרס, השותף שלהם לעסק גנב אותם או שהם צריכים כסף מהיר כי הם בדיוק התגרשו או נכנסו לחובות", אומר ח'. "פעם יכולת לצאת עם 600 שקל ליום ולשלם בכל יום למישהו אחר שאתה חייב לו, אבל היום הרוב לא מצליחים ותמיד יישארו במעגל הזה. שוכרים מונית וחייבים כל חודש לעוד מישהו. אז הם עובדים בשישי-שבת או עובדים על תיירים מסכנים. זה נתפס כמקצוע קל ובכל פעם שיש גל פיטורים באיזה מקום, נוספים נהגי מונית. מתוך מאה אנשים שמפטרים, עשרה הופכים לנהגי מונית".
אבל במדינת ישראל של שנת 2018 אין כסף קל ואין חסינות מעוני. בפתיחת שנת הלימודים 2016-7 אמר שר החינוך נפתלי בנט בפנייה לתלמידים: "חלק ניכר מהמקצועות שקיימים היום לא יתקיימו בעוד 16 שנה. כשהילדים שהיום מתחילים ללמוד ייצאו לעולם, לא יהיו יותר נהגי מוניות לדעתי". אם המציאות בכבישים ובחניון בנתב"ג תישאר כפי שהיא, יש די והותר סיבות להניח שבנט עוד ייצא נביא.
תגובות:
"משאית שף תוצמד למתחם המוניות"
תגובת רשות שדות התעופה: "כזכור בנתב"ג פועלות מוניות לרשות ציבור הנוסעים מכל רחבי הארץ, בין השאר מוניות מופחתות מחיר. לרשות נהגי המוניות עומדות מכונות שתיה ואוכל במחירים מופחתים וכן מגוון אוכל והסעדה העומדים לרשות הנוסעים בטרמינל במחירי מטרה מופחתים. לתאי השירותים הצמודים לעמדת המוניות הוצמד מנקה 24/7. משאית שף העומדת בתקני משרד הבריאות תוצמד אף היא למתחם המוניות".
תגובת גב' מיטל להבי, סגנית רה"ע ומחזיקת תיק התחבורה בתל-אביב יפו: "בעקבות פניה של ארגון נהגי המוניות, של גט טקסי ושל איגוד מנהלי התחנות בטענה על אכיפה כנגד עצירה של מוניות ברחובות, באמצעות מצלמות שמותקנות על רכבי פיקוח ולוכדות את העבירה תוך כדי נסיעת הרכב, יזמתי מפגש עימם ועם מנהל אגף הפיקוח (שאינו כפוף אלי) במטרה לתווך פתרון. בפגישה הובעה הבנה לבעייתיות וסוכם כי האכיפה המצולמת כנגד מוניות תתבצע רק אחרי מתן השהיה של 2-3 דקות למונית להמשיך לנוע. לכן, סוכם על הנחיית הפיקוח שמתן דו"ח למונית על עבירת עצירה יהיה כרוך בתיעוד וצילום כפול (פעמיים) במרווח הזמן במטרתו לייצר וודאות שמדובר בעצירה שלא לצרכי עבודה או לחילופין בעצירה קצרה שממנה ממשיכים בנסיעה. אני מכירה במורכבות ובצרכי העבודה של נהגי המוניות אשר נדרשים לעצור לחכות לנוסע ו/או להעלות - להוריד נוסע נכה וכיוב'. לכן, יזמתי את הפגישה כדי לייצר קשרי עבודה ישירים בין הפיקוח ונציגי המוניות ויחסי גומלין שיאפשרו מחד למוניות לתת שירות מיטבי בעיר ומאידך ללא פגיעה תנועה ברחובות. לעמדתי, לעירייה יש אינטרס בפעילות המוניות לאור העובדה שהן חלק מסל הפתרונות לתחבורה ציבורית בעיר ואפעל ככל יכולתי שהטיפול בסוגיה ישתפר לטובת העיר תושביה, מבקריה והעובדים בה".
תגובת אגף הפיקוח בעיריית תל אביב: "השימוש במצלמות וידאו לצורך אכיפת עבירות חניה הוא כלי להתמודדות עם עבירות חניה שבהן היא עלולה לפגוע בסדר הציבורי וליצור הפרעה לתנועה או למשתמשי דרך אחרים. אגף הפיקוח נפגש מספר פעמים עם איגוד נהגי המוניות והוסבר להם שאנו מכירים בצרכיהם המיוחדים ומתחשבים ככל שניתן בנהגי המוניות. סוכם עם נהגי המוניות שאגף הפיקוח יגלה התחשבות ולא יאכוף בנושא העלאת והורדת נוסעים מהמונית. כמו כן, אנו מגלים התחשבות יתר בעת שנהג המונית נמצא ברכב וחונה בעבירה באופן שאינו מהווה הפרעה ממשית לתנועה. יחד עם זאת חובה על נהגי המוניות לשמור על הסדר הציבורי ולא ליצור הפרעה לתנועה או משתמשי דרך אחרים, לדוגמא: חניה במעברי חצייה, חניה כפולה, חניה בתחום תחנת אוטובוס, חניה בנתיב תחבורה ציבורית, חניה בחניות נכים וכיוצ"ב".
תגובת משרד האוצר: "ועדת המחירים קבעה את תעריפי הנסיעה במוניות מיוחדות באופן מקצועי ויסודי, זאת מתוך כוונה להבטיח תעריף הוגן לצרכנים ולספקי השירות. הוועדה פרסמה לציבור את הנתונים ששימשו לחישוב התעריף ואת הנושאים שנידונו בוועדה באופן מפורט, לרבות (כמובן) ציון מקור הנתונים. ועדת המחירים אף יצאה לשני שימועים ציבוריים בנושא לרבות קבלת הערות של ארגוני המוניות. לצורך קביעת התעריף, ועדת המחירים השתמשה בנתונים ממספר מקורות: מחברות האפליקציה, תחנות המוניות השונות, עיבודי רשות המסים, נתונים ממשרד רו"ח של יותר ממאה נהגים בתחום ועוד. הוועדה שקללה את כלל העלויות הנדרשות לרכב, עלויות ייחודיות לנהג בענף המוניות, שכר לנהג ותשואה. הוועדה שקלה את כלל ההערות שהועברו אליה בהליך קבלת ההחלטות ושקפה זאת לציבור. סל התשומות בו השתמשה הוועדה כולל את כלל התשומות להפעלת מונית, כפי שמופיעות בדוחות המבוקרים של יותר ממאה נהגי מונית אשר שימשו את הוועדה לחישוב התעריף; כששכר היסוד שקבעה הוועדה לצורכי התחשיב הוא שכר נורמטיבי של 35 ש"ח לשעה לפני תוספות סוציאליות, וכ-44 ש"ח לשעה כולל תוספות סוציאליות".