הוצאות שכר טרחה גבוהות באופן חריג הוטלו על ידי ועדת הערר לתכנון ובנייה של מחוז תל אביב על שלושה עוררים נגד פרויקט תמ"א 38 במסלול חיזוק, שהיתר להקמתו ניתן על ידי הוועדה המקומית כבר לפני קרוב לשנה. במהלך הדיון שקדם להחלטה ניסתה יו"ר הוועדה, עו"ד שרון טל, לשכנע את בא כוח העוררים למשוך את הערר, שלדבריה לא כלל טענות תכנוניות אלא קנייניות בלבד, אולם זה סרב. בסופו של התהליך ניתנה החלטה שהשיתה על העוררים הוצאות בסך 10,000 שקלים.
את הערר הגישו שלושה בעלי זכויות בבניין נגד הוועדה המקומית ת"א-יפו, ונגד החברה היזמית במקום – החברה לחיזוק מזא"ה 72 ת"א. מדובר בבניין קיים בן 3 קומות ו-15 יח"ד מעל קומת הקרקע. לפי ההיתר, שאושר על ידי הוועדה המקומית כבר בחודש ינואר האחרון, עתידות להתווסף לו 6 דירות חדשות בשתי קומות חלקיות נוספות. ההיתר ניתן מכוח תוכנית תמ"א 38, וכן בהסתמך על התוכנית המופקדת לרובע 5, שקובעת את כללי היישום של התמ"א באזור זה.
הן מנוסח ההחלטה והן מפרוטוקול הדיון עולה כי ועדת הערר לא סברה כי יש בטענות העוררים ממש, על אף אורכן החריג שהתפרש על פני עשרות עמודים. יו"ר הוועדה אף ניסתה כאמור לשכנע את נציג העוררים, עו"ד דני ניסים, שהינו גם אחד מ-3 בעלי הזכויות שעררו, למשוך את הערר. זאת משום שמצאה כי כלל הטענות היו קנייניות, באשר לשאלה האם אכן נמצא הרוב הדרוש בבניין לקידום הפרויקט, ולא תכנוניות. "נציע לאדוני למשוך את הערר ולקחתו למקום אחר, והוא אצל המפקחת על הבתים משותפים", אמרה.
מורת רוחה של הוועדה ניכרה גם בהחלטה עצמה, שניתנה לבסוף: "בדיון שהתקיים בפנינו נשאל ב"כ העוררים פעם אחר פעם מה היו הטענות התכנוניות אותן העלה בפני הוועדה המקומית בהתנגדות שהוגשה, ולא ניתן כל מענה לשאלה זאת".
עוד נכתב כי "טענות ההתנגדות היו טענות כלליות, חסרות בסיס... הופיעו בה בערבוביה טענות קנייניות וטענות רבות שעל אף הקושי למפותן מופו, והוועדה המקומית התייחסה אליהן לגופן. הערר אינו מפרט כל טענה כנגד נימוקי החלט מפורטים אלה, כי אם מחרה מחזיק אחר דפוס ההתנהלות בהתנגדות ושוטח טענות כלליות בלבד". לסיכום דחתה הוועדה את הערר והשיתה על העוררים תשלום של 5,000 שקלים לכל אחת מהמשיבות בתוספת מע"מ, סכום שנחשב חריג בעולם ועדות הערר.
"להכפיל סכומים אלו פי עשרה ויותר על מנת להרתיע"
על אף הניצחון בערר, טוען בא כוחה של היזמית עו"ד מורן גור, כי עצם הדיון בערר הווה פגיעה קשה ביזמית ובדיירי הבניין, וכי מוטב היה לו הוועדה הייתה דוחה את הערר על הסף. לדבריו, "מנגנון זכות הערר על פי סעיף 152 לחוק התכנון והבניה חייב לעבור שינוי משמעותי, כמו בבתי המשפט, ראשית, יבררו את ההליך רשמים או נציגים ויבחנו טכנית אם הערר הוגש כדין, ככל והטענות הן טענות קנייניות ו/או כאלו שלא מקנות זכות ערר, יש לדחות עררים אלו מיידית.
"בענייננו, טוב עשתה ועדת הערר שקיבלה את טענותינו ודחתה את הערר הן לגופו והן בהתאם לטענות הסף שלנו, אלא שבמבחן התוצאה דיירים שדירותיהם רעועות והבניין דרוש מיגון וחיזוק בדחיפות, המתינו להליך כ-9 חודשים. מעבר לפגיעה הכלכלית ביזמים והעובדה שגם ללא עררים וסרבנים ההליכים ארוכים ומורכבים, חשוב ללמוד ממקרים אלו ואף להשית הוצאות גבוהות מהרגיל.
"פסיקת הוצאות ע"ס כולל של עשרת אלפים ש"ח כנגד הסרבן הן גבוהות בהתחשב בהליכים תכנוניים אולם לא מרתיעות מספיק, יש להכפיל סכומים אלו פי עשרה ויותר על מנת להרתיע בכל דרך אפשרית הליכי סרק המעכבים ופוגעים בפרויקטים, שכן עד הכרעה בהליכים לא ניתן להתקדם בפרויקט במישור התכנוני ולאחריו יש גם את האפיק הקנייני. כמי שמלווה אלפי בתי אב, סוגיה זו חייבת להיות נר לרגליי כל מי שעוסק במלאכה ולייצר את הלחץ גם על הועדות שתיישרנה קו ותפסוקנה הוצאות שיגרמו לכל מי שמתעתד לעכב ולסחוט ההליך - לחשוב פעמיים בטרם ידו תהיה קלה על ההדק".
נכתב על ידי כתבי מרכז הנדל"ן.