בשבוע שעבר אושרה בכנסת הצעת "חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים" (הוראת שעה – חרבות ברזל) מבלי לעורר עניין מיוחד, אך עיון בנוסח החוק מעלה שינוי דרמטי בתחום הרישוי, שלא רק שאינו דוחה את הליכי הרישוי - אלא פועל לזרז אותם באופן דרמטי.
המדינה מחייבת את הוועדות המקומיות לדון בכל בקשה להיתר אשר מגיעה לפתחן בתוך 90 יום מרגע הגשתה, שאם לא כן תועבר הבקשה לוועדת הערר המחוזית. על פי נוסח החוק, שנכנס לתוקף ב-16.11, במקרה בו "הוגשה בקשה להיתר הטעונה אישור של ועדה מקומית ולא החליטה הוועדה המקומית בבקשה בתוך 90 ימים ממועד קליטתה", ישנם שני תרחישים אפשריים. במקרה שבו הבקשה היא להיתר בנייה של 40 יח"ד לפחות, אזי "יהיו הסמכויות הנתונות לוועדה המקומית לגבי אותה בקשה - נתונות לוועדת הערר. ועדת הערר רשאית להמשיך לדון בבקשה מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית". מי שאחראי על העברת הבקשה לוועדת הערר הוא מזכיר הוועדה המקומית, ועליו לעשות זאת בתוך 5 ימים מתום התקופה בת 90 הימים.
בתרחיש נוסף, שבו הבקשה כוללת 12 יח"ד לפחות, ובהן תוספת של שתי יחידות דיור לפחות, החוק משאיר את הברירה בידי מבקש ההיתר. הוא רשאי להעביר את הבקשה לוועדת הערר, ויכול לבחור גם שלא לעשות זאת.
בשני המקרים – על ועדת הערר תדון בבקשה ותכריע בהתנגדויות, אם הוגשו, בתוך 45 ימים מהמועד שבו הבקשה הועברה אליה. ככל שהוועדה החליטה לאשר את הבקשה שהוגשה, היא תעביר את החלטתה לרשות הרישוי המקומית לשם החלטה למתן ההיתר. ורשות הרישוי תתן את החלטתה בעניין בתוך עשרים ימי עבודה. אם רשות הרישוי לא החליטה על מתן היתר בתוך 20 ימים, "רשאי מגיש הבקשה להעביר את הבקשה לרשות הרישוי הארצית לשם הוצאת היתר, ויהיו נתונות לה כל הסמכויות הנתונות לרשות הרישוי המקומית, כולל גביית חיובים שונים. בנקודה זו מופיעה סנקציה נוספת כלפי רשות הרישוי שהתמהמה, והיא כי זו תקבל רק 40% מאגרת הרישוי שנגבתה על ידי ועדת הרישוי הארצית.
אין מחלוקת כי המנגנון המוצג בחוק כולל צעדים מרחיקי לכת בתחום הרישוי. גורמים שעמם שוחחנו הביעו אי נוחות מכך שאלה אושרו במסגרת הצעת חוק שהועברה בחופזה וללא דיון ציבורי מקיף על מנת להיענות לאתגרים שמציבה מלחמת חרבות ברזל, מבלי שברור הקשר הישיר ביניהם ובין צרכי המלחמה. לדברי אחד מהם, עולה החשד כי בקרב מקבלי ההחלטות יש מי שזיהה הזדמנות להפחתת כוחן של הוועדות המקומיות, שפעמים רבות אכן מתעכבות חודשים רבים בקבלת ההחלטות על מתן היתרים, וניצלו זאת.
מנגד, יש מי שמסביר את הצורך בסעיפים בחשש של מינהל התכנון מכך שוועדות התכנון המקומיות יחדלו לחלוטין מתפקוד בזמן המלחמה, ומבקש למנוע זאת באמצעות חקיקה. דוגמה בולטת לכך הוא העימות שפרץ לפני כשבועיים בין מנהל התכנון לעיריית כפר סבא, בשל אי-כינוסה של ועדת התכנון והבניה לאורך זמן.
ממינהל התכנון טרם נמסרה תגובה.
נכתב על ידי כתבי מרכז הנדל"ן.