כך המלחמה עם איראן הציתה מחדש את מהפכת הפינוי בינוי

ברגע אחד, ב-3 לפנות בוקר, המציאות הפכה הישראלית הפכה לסיוט מתמשך. היירוטים המוצלחים מול מתקפת הטילים האיראנית אולי הצליחו למנוע נפגעים רבים, אבל לא יכלו למנוע את החרדה, ההרס והנזקים שנגרמו למאות בניינים ברחבי הארץ. שוב התברר שנקודת התורפה בעורף הישראלי הם אותם בניינים ישנים, בלי ממ"ד, שבמקרים כאלו יכולים להפוך למלכודת של ממש.

אחרי סיומו של מבצע "עם כלביא", רובם המכריע של אזרחי ישראל מבינים שפשוט אי אפשר לחכות למלחמה הבאה כדי לפעול לשנות את המציאות הזו.

המילים "התחדשות עירונית", שהיו בעבר בעיקר מילות קסם כלכליות, הפכו בחודשים האחרונים להכרח קיומי עבור מאות אלפי ישראלים. "המלחמה מול איראן שינתה לחלוטין את השיח עם הדיירים", מספרת קארן חרס-ברנזון, מומחית בהתחדשות עירונית ומארגנת בעלי דירות בפרויקטי פינוי-בינוי. "אם לפני המלחמה הדיירים שאלו אותי בעיקר על שווי הנכס אחרי הפרויקט, עכשיו השאלות הן 'מתי יהיה לנו סוף סוף ממ"ד?' ו'האם אפשר להתחיל מחר?'".

החשש של הדיירים מוצדק לחלוטין. רוב הבניינים הישנים בישראל נבנו בין שנות ה-50 ל-70 של המאה שעברה, הרבה לפני שהממ"ד הפך לסטנדרט מחייב, ועל פי דיווחים שונים, כ-2.5 מיליון ישראלים ברחבי הארץ חיים מחוסרי מיגון לחלוטין מפני התקפות רקטות וטילים.

המלחמה הפכה את הפרויקטים מדחופים - לקריטיים

חרס-ברנזון, שפועלת כבר יותר משני עשורים כמקדמת עצמאית המלווה מאות פרויקטים ואלפי דיירים ברחבי הארץ, מסבירה שהמלחמה דחפה את ההתחדשות העירונית מסוף סדר העדיפויות אל ראשו. "לפני כן, לא כולם הבינו את גודל האיום. היום כל משפחה מבינה שהממ"ד הוא לא מותרות אלא תנאי בסיסי לביטחון שלה. הדיירים, שפעם חששו בעיקר מהשינוי עצמו, היום חוששים ממצב שבו השינוי לא יקרה".

תפקידה של חרס-ברנזון הוא ייחודי בשוק הנדל"ן: היא אינה יזמית ואינה קשורה לחברת בנייה, אלא מהווה את החוליה המקשרת בין הדיירים, הרשויות והיזמים. "אני נמצאת עם הדיירים מהרגע הראשון. אני לא רק מארגנת נציגויות ומכינה מכרזים מקצועיים, אלא מוודאת שהיזמים יעניקו פתרונות מיידיים גם בתקופת הביניים – למשל שדרוג המקלטים הקיימים כבר עכשיו, לפני הבנייה. בשעת מלחמה, גם הפרט הכי קטן הופך לחשוב", היא מדגישה.

התקופה האחרונה המחישה לה שהאתגר העיקרי הוא קודם כל לבנות אמון. "דיירים חוששים תמיד, בעיקר בפרויקטים שנמשכים שנים, אבל כשהטילים נוחתים ליד הבית, משהו בתפיסה משתנה. פתאום גם מי שהתנגד לפני חודש מבין – אין לנו זמן לבזבז". בבניינים שבהם התגוררו אנשים קשישים, היא מספרת כי פעלה לאיתור דיירים צעירים שיוכלו לעזור להם בירידה למקלט, ולבדוק לשלומם. "זה שלב ראשון ביצירת הקהילה החזקה שדרושה בדרך להגשמת הפרויקט", היא אומרת.

כך, בין אזעקה להתרעה, המשיכה חרס-ברנזון לנהל פגישות זום מהמשרד שלה, מול נציגי דיירים שישבו במרחבים מוגנים. "זה אולי נשמע לא שגרתי, אבל בעשרת ימי הלחימה הצלחנו להוביל שני מתחמים לבחירת יזם ועורכי דין. זה לא מובן מאליו. זה קרה כי הדיירים הבינו שאם נחכה, פשוט נאבד עוד זמן".

החיים שמסביב לבניינים

מעבר למיגון ולבנייה עצמה, חרס-ברנזון מצביעה על שינוי תפיסתי עמוק שמתרחש בקרב הדיירים: ההבנה שמה שמסביב לבית לא פחות חשוב ממה שבתוכו. "אנשים סופסוף מתחילים להבין את הערך האמיתי של עירוב שימושים", היא אומרת. "הם מבינים כמה זה חשוב שיהיה להם סופר, בית קפה או מרפאה במרחק הליכה, במיוחד כשאי אפשר להתרחק מהבית או כשיש מגבלות תנועה".

לדבריה, דווקא במצבי חירום – החשיבות של שירותים זמינים ובתי עסק פתוחים בתוך השכונה מקבלת משנה תוקף. לדבריה, "זה כבר לא רק נדל"ן, זו איכות חיים במובנה הכי בסיסי. זה לדעת שיש לך מקלט טוב בבניין – וגם בית קפה טוב מתחת לבית".

ועדיין - יש מי שמעכב

למרות הצורך החיוני בהתנעת פרויקטים רבים של פינוי-בינוי, דווקא בעת הנוכחית, נדמה שישנם גורמים במדינה שעדיין לא שיחררו את המגבלות, ומקשים על זירוז התהליך הקריטי. חרס-ברנזון מציינת כי העיריות עדיין לא מדביקות את הקצב. "הביורוקרטיה עוד איתנו, וגורמת להאטה משמעותית של הפרויקטים".

לדבריה, העבודה שלה היא גם להילחם על כך שהעירייה תבין את גודל השעה ותתן אור ירוק לכמה שיותר מיזמים. "יש פה הזדמנות אמיתית להפוך משבר להזדמנות – אסור לפספס אותה", היא מוסיפה.

ובין כל הקשיים, חרס-ברנזון נשארת אופטימית. "זו תקופה מורכבת מאוד, אבל דווקא עכשיו אפשר לבנות משהו חזק יותר. בסופו של יום, התחדשות עירונית זה לא רק קירות חדשים אלא גם בנייה של קהילות חזקות יותר, מאוחדות יותר. המלחמה לימדה אותנו שאין לנו את הפריבילגיה לחכות. חייבים לפעול היום, כדי להבטיח מחר טוב יותר".

ליצירת קשר קארן חרס-ברנזון, ליווי דיירים במתחמי התחדשות עירונית