מהוליווד ועד עמק הסיליקון, זה היה השבוע של האיש הכי עשיר בעולם – ושל הבן שלו

הכותרות בארה"ב ובעולם כולו דיווחו לפני כשבוע שתואר "האדם העשיר בעולם" החליף ידיים. זה קרה ב-9 בספטמבר, לאחר זינוק חסר תקדים בשווי מניית חברת "אורקל" שבבעלות איל ההייטק היהודי לארי אליסון, כך שהונו הוערך באותו יום ב-393 מיליארד דולר – מספיק כדי לעקוף את האדם העשיר בתבל הקודם, אילון מאסק, שנאלץ להסתפק ב-385 מיליארד עלובים.

כותרות אחרות שכיכבו השבוע – בארה"ב, וביתר שאת בכלי התקשורת בארץ – עסקו בהתייצבות של אולפני פרמאונט נגד עצומת החרם על ישראל. נזכיר: יותר מ-4,000 אנשי תעשייה בכירים בהוליווד, בהם שחקנים מוכרים כמו אמה סטון וחואקין פיניקס, חתמו החודש על עצומה שעיקרה "סירוב לשתף פעולה עם חברות ההפקה וההפצה הקולנועיות בישראל" על רקע מה שהוגדר כרצח העם בעזה. מנגד באו השבוע אנשי פרמאונט, ובהצהרה רשמית מסרו: "איננו מסכימים עם הקריאות להחרים יוצרים ישראלים. השתקה של אומנים על בסיס לאומיותם אינה מקדמת הבנה ואינה מקרבת שלום". אלא שמרבית הידיעות על המהלך הזה של פרמאונט התעלמו מפרט מעניין: מי שעמד מאחוריו הוא דייוויד אליסון. הבן של האיש הכי עשיר בעולם.

אליסון הבן הפך רשמית לאיש החזק בפרמאונט רק בקיץ האחרון, כשחברת ההפקה שלו, סקיידאנס, השלימה תהליך מיזוג מורכב עם האולפן ההוליוודי הוותיק. האב, לארי, אינו מעורב באופן רשמי בניהול החברה החדשה, פרמאונט-סקיידאנס – בדיוק כמו שבאופן רשמי, דייוויד אליסון אינו מעורב בהתייצבות של פרמאונט נגד החרם על ישראל. אבל מקורות יודעי דבר דיווחו לכלי התקשורת בארה"ב שמנכ"ל החברה הוא הכוח המניע מאחורי ההצהרה הפרו-ישראלית שמסרה מליסה צוקרמן, מנהלת התקשורת הראשית של פרמאונט-סקיידאנס. ובהינתן שהאב לארי מחזיק בכ-50% ממניות תאגיד המדיה החדש – תאגיד שכולל מלבד פרמאונט גם את רשתות הטלוויזיה CBS ו-MTV – ברור שההתייצבות מול הרוח האנטי-ישראלית המנשבת בהוליווד היא חלק מהאג'נדה של משפחת אליסון. וזה נכון גם בתקופה שבה המניות של ישראל כמדינה אינן בשיאן.

מייגן אליסון היא לסבית מוצהרת שמקדמת דרך אנאפורנה פיקצ'רז שבבעלותה סרטים בנושאים של זהות מגדרית ומינית. "אני לא תמיד מבין את הבחירות שלה", אמר פעם אביה, "אבל היא עושה קולנוע שמניע אנשים לחשוב"

האב לארי מקפיד להצהיר על תמיכתו בישראל, והוא ידוע בקשריו הפוליטיים במחנה הרפובליקני, כולל עם הנשיא דונלד טראמפ. הבן דייוויד נמצא ממש בימים אלה במגעים לרכישת ענקית הבידור וורנר, ששווי השוק שלה מוערך ביותר מ-30 מיליארד דולר, ושרכישתה – אם וכאשר – תהפוך את פרמאונט-וורנר העתידית לשחקן החזק ביותר בהוליווד. אחותו של דייוויד, מייגן, היא בעצמה כוח בתעשיית הסרטים; היא המייסדת והבעלים של אנפורנה פיקצ'רז, מחברות ההפקה הבולטות והנועזות בקולנוע האמריקאי. מייגן היא גם לסבית מוצהרת שמקדמת נושאים של זהות מגדרית ומינית, וכך נוצרה סיטואציה נדירה: משפחה אחת, שלושה קולות שונים, ומרכז כוח משמעותי שמחזיק לא רק במיליארדים – אלא גם ביכולת לעצב את השיח התרבותי. 

73 צפיות ב"צעצוע של סיפור"

שמו של לארי אליסון (81) פחות מוכר לציבור הישראלי מזה של אילון מאסק, אבל הוא בעל השפעה עצומה בעמק הסיליקון ובכלכלה האמריקאית – ואדם שמנהל אורח חיים ראוותני עם יאכטות ענק, מטוסי סילון פרטיים, אי פרטי, וגם שובל של אקסיות וגרושות.

לארי נולד ב-1944 ברובע ברונקס בניו יורק. אמו, יהודייה ויחידנית, הייתה צעירה וענייה מכדי לגדל אותו, ובגיל תשעה חודשים – לאחר שלקה בדלקת ריאות – אימצו אותו דודתו ודודו, שגרו בדירת שני חדרים בשכונת עוני בשיקגו. עד גיל 12 הוא לא ידע כלל שהוא מאומץ.

לארי אליסון הוא בעל השפעה עצומה בעמק הסיליקון ובכלכלה האמריקאית – ואדם שמנהל אורח חיים ראוותני עם יאכטות ענק, מטוסי סילון פרטיים, אי פרטי, וגם שובל של אקסיות וגרושות. הילדים נולדו עם אשתו השלישית

כילד הפגין לארי עצמאות ומרדנות, ולעתים קרובות הסתכסך עם אביו המאמץ. מגיל צעיר הראה כישרון במתמטיקה ומדעים, אלא שבמהלך שנתו השנייה כסטודנט למדעים נפטרה אמו המאמצת, והוא נשר מהלימודים. אביו המאמץ כבר השתכנע שהוא מקרה אבוד, אבל הצעיר למד תכנות מחשבים בשיקגו, ועם המיומנות הזו עבר לברקלי, קליפורניה, עם כמה פרוטות בכיס. בשמונה השנים הבאות עבד כטכנאי וכמתכנת.

אליסון האב מאמין שהניתוק מהוריו הביולוגיים והילדות הלא יציבה היו עבורו כוח מניע. "רציתי להוכיח לעולם שאני שווה משהו", אמר פעם בריאיון, ונראה שהצורך הזה הפך לאובססיה; לא היו לו תעודות או קשרים, אבל היו לו רעב אין-סופי, יכולת טכנית נדירה ונכונות לסיכונים. גורם מעצב אחר היה הזהות היהודית שלו: "התחושה של להיות אאוטסיידר – כיהודי וכילד מאומץ – זה מה שהפך אותי למה שאני", אמר בעבר מי שתרם מאות מיליוני דולרים למוסדות רפואה, אוניברסיטאות ופרויקטים בישראל.

את הונו עשה לארי כבר בשנות ה-70, כשזכה בחוזה לבניית מסד נתונים עבור סוכנות הביון האמריקאית, ה-CIA, והקים את אורקל. החברה צמחה לענקית טכנולוגיה שסיפקה תוכנות לחברות בכל העולם, ובשנים האחרונות נכנסה חזק לשירותי ענן ולבינה מלאכותית. 

אליסון האב ידוע כאחד המנהלים הכריזמטיים והשנויים במחלוקת בסיליקון ואלי. מקורבים מתארים אותו כ"קוסם טכנולוגי עם אגו של סלב הוליוודי". הוא מתהדר בקשרים עם האליטה העסקית והפוליטית, ומסתובב בחוגים שמערבבים כוח, כסף ותרבות. הוא היה חבר קרוב של סטיב ג'ובס, מייסד אפל; אליסון סיפר בעבר שג'ובס, בתקופה שהחזיק באולפני פיקסאר, גרם לו לצפות ב-73 גרסאות שונות של "צעצוע של סיפור" כדי לוודא שהסרט מושלם (ג'ובס עצמו קנה את פיקסאר מג'ורג' לוקאס לאחר שפוטר מאפל, ואליסון הציע לקנות את אפל כדי להחזיר את ג'ובס – אלא שבסופו של דבר שוכנע דירקטוריון החברה לקבל אותו בחזרה).

דייויד אליסון הפך רשמית לאיש החזק בפרמאונט רק בקיץ האחרון. באופן רשמי הוא אינו מעורב בהתייצבות של פרמאונט נגד החרם על ישראל, אבל בתקשורת בארה"ב דווח שהוא הכוח המניע מאחורי ההצהרה הפרו-ישראלית

לארי אליסון נישא ארבע פעמים, התגרש ארבע פעמים, וניהל מערכות יחסים עם נשים רבות, חלקן דוגמניות ושחקניות מפורסמות. ביל גייטס היה השושבין שלו בנישואיו לאשתו הרביעית, הסופרת מלאני קרפט, והיום מדווח שהוא מתחזק זוגיות עם ג'ולין זו בת ה-34, אמריקאית ממוצא סיני שעוסקת בנדל"ן ובפילנתרופיה. התקשורת בארצות הברית עוקבת בשקיקה אחרי כל זוגיות חדשה של איל ההייטק, אבל הוא עצמו הקפיד תמיד לשמור על חזות של אדם פרטי ומכובד. 

מאשתו השלישית של לארי, ברברה בות', נולדו ילדיו דייוויד ומייגן. כל אחד מהם קיבל מאבא מימון ראשוני לקריירה הוליוודית, לשניהם הוא פתח דלתות, אבל מה ששלהם שלהם: הילדים לבית אליסון לא היו מגיעים לעמדותיהם הנוכחיות בלי להיות טובים מאוד במה שהם עושים.

לא רע בשביל שחקן זניח

דייוויד אליסון נולד ב-1983. הוא גדל בעיירה וודסייד, קליפורניה, לעושר שאין לו גבולות – ולאווירה של כוח. הוליווד הייתה עבורו חלום ילדות שהפך ליעד אסטרטגי, בבחינת "אם אבא כבש את עמק הסיליקון, אני אכבוש את המסך".

בצעירותו ניסה דייוויד לפרוץ כשחקן. התפקיד הראשון שלו היה לצד ג'יימס פרנקו בדרמת המלחמה "פרחי טיס"; הסרט, שהופק בתקציב של 60 מיליון דולר ובמימון של אבא לארי, נכשל בקופות. הופעותיו הבאות של דייוויד היו בסרטים זניחים ובסדרות נשכחות, וב-2010 הוא פרש ממשחק ועבר לצד השני של המצלמה כשהקים – שוב בעזרת הון ראשוני של אבא – את סקיידאנס מדיה. בתחילה זה נראה כמו גחמה של בן עשירים, אבל כמפיק עמד דייוויד מאחורי שוברי קופות כמו "מלחמת העולם Z", "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" ולאחרונה "אהבה בשחקים: מאווריק". היכולת שלו לחבר בין במאים וכוכבים הפכה אותו לדמות מרכזית בתעשיית הסרטים, וסקיידאנס הפכה לאימפריה. דייוויד עצמו סיפר בעבר שסטיב ג'ובס היה מנטור חשוב בתהליך: לדבריו ג'ובס אמר לו בהתחלה ש"זה לא יעבוד", אבל אז דחף אותו לחשוב איך ליצור סרטים "מושלמים", כמו שהוא עצמו עשה בפיקסאר.

שיא ההצלחה של סקיידאנס היה בקיץ 2024, כשנחתם הסכם המיזוג שלה עם פרמאונט (באותה עת, אגב, הוערך שווייה של סקיידאנס ב-4.75 מיליארד דולר). אלא שהעסקה אושרה בידי הרשות הפדרלית לתקשורת, ה-FCC, רק לאחר שנה של טלטלות פוליטיות – שבמהלכה התחייב אליסון הבן בפני הרגולטור לקדם בחדשות CBS "סיפורים לא מוטים" (תולדה של פרשת התביעה שהגיש הנשיא טראמפ נגד התוכנית "60 דקות" של CBS בטענה לעריכה מגמתית של ריאיון עם יריבתו במרוץ לנשיאות, קמלה האריס).

אליסון האב רכש 98% משטח האי לאנאי – השישי בגודלו בהוואי – והשקיע מיליארדים בהקמת מלונות יוקרה ובפרויקטים סביבתיים. החזון: להפוך את האי למערכת שבה מתנהלים חיים ידידותיים לסביבה לצד פאר בלתי נגמר

בגיל 42, דייוויד אליסון הוא היו"ר והמנכ"ל של ענקית מדיה שעשויה להפוך בקרוב לענקית הרבה יותר; על פי חלק מההערכות בארה"ב, סקיידאנס-פרמאונט תצטרך להוציא 70 מיליארד דולר כדי להשלים רכישה של אולפני וורנר על זרועותיהם השונות. אליסון הבן הוא גם טייס מוסמך (את הרישיון הוא הוציא כבר בגיל 20), ומאז 2011 בעלה של השחקנית וזמרת הקאנטרי סנדרה לין מודיק. לשניים יש שני ילדים.

נראה שכמו אביו, גם דייוויד לא רחוק מפוליטיקה. הוא נצפה באירועים שבהם השתתף הנשיא טראמפ, והתקשורת מרבה לדווח על קשריו עם רפובליקנים בולטים. אומנם ב-2024 הוא תרם כמעט מיליון דולר לקמפיין הבחירות של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, אבל בזמן המו"מ על המיזוג עם פרמאונט נראה יושב קרוב לטראמפ בקרב במסגרת UFC; הנשיא מצדו שיבח את ההשתלטות על אליסון הצעיר על האולפן הזקן. 

למרות ואולי בגלל הקריירה הזוהרת והקשרים הפוליטיים, דייוויד ידוע כמי שמעדיף להישאר רחוק מהתקשורת. חייו האישיים נשמרים בדיסקרטיות יחסית; גם הוא אוהב טיסות פרטיות ויאכטות, אבל לא מנפנף בזה ברמה שמאפיינת את אביו. בכלל, אליסון ג'וניור מצטייר כגרסה מתונה יותר של אבא: שאפתן כמוהו, ממוקד כמוהו, אבל פחות מוחצן.

אבא אל תטיף

אם דייוויד הוא היורש הממושמע של אבא, הרי שמייגן אליסון (39) היא ההפך הגמור: מרדנית, חתרנית, הולכת תמיד נגד הזרם. אנשים שמכירים אותה מספרים שכבר בילדותה הרגישה לא שייכת לעולם של אביה; היא לא רצתה להיות בת של מיליארדר אלא אומנית, ובעיקר להיות חופשייה.

כיום מייגן היא אחת הדמויות המזוהות ביותר בהוליווד עם קהילת הלהט"ב. היא לסבית שמעולם לא הסתירה את זהותה, ואף הפכה אותה לחלק מהעשייה הקולנועית שלה. בראיונות חזרה שוב ושוב על תחושת החובה "לתת קול לקהילות מושתקות". זו לא הצהרה מובנת מאליה: אומנם בהוליווד קיימת פתיחות מגדרית ומינית, אבל להיות בת של איל הייטק ולבחור בקולנוע אנטי-שמרני – יש בזה סיכון. אלא שזה מעולם לא הפחיד את מייגן, וזה גם מה שהפך אותה למוערכת מאוד בתעשייה.

סטיב ג'ובס היה חבר קרוב של לארי אליסון - שמצדו הציע לקנות את אפל כדי להחזיר לשם את ג'ובס לאחר פיטוריו. ג'ובס היה גם המנטור של הבן דייוויד עם הקמת חברת ההפקה שלו, סקיידאנס, למרות שאמר בתחילה ש"זה לא יעבוד"

ב-2011, והיא אז רק בת 25, הקימה מייגן את אנפורנה. המטרה שלה הייתה ברורה: לא שוברי קופות מסחריים מהסוג שאחיה החל להפיק שנה קודם לכן, אלא קולנוע אומנותי, אמיץ, כזה שמאתגר את הצופה. ואנפורנה אכן הפכה לבית של יוצרים נועזים; מייגן מימנה והפיקה סרטים שהפכו לאבני דרך בקולנוע העכשווי, כמו "כוננות עם שחר", "היא" ו"חלום אמריקאי", שלושתם סרטים שגרפו מועמדויות לאוסקר, זכו לשבחים והפכו את אליסון הבת לאחת המפיקות החשובות בדורה.

כמו כל אחת שלוקחת סיכונים, גם מייגן חוותה כישלונות. חלק מהסרטים של אנפורנה הפסידו כסף רב, והחברה כמעט קרסה ב-2018 בעקבות שורה של פרויקטים כושלים (רק על הסרט "סגן הנשיא", לדוגמה, הפסידה אנפורנה 20 מיליון דולר). מייגן ידעה לצאת מהמשבר ולהמשיך בדרכה, ובעשור האחרון חיזקה את מעמדה כמפיקה עם אג'נדה חברתית ופוליטית. 

לצד הסרטים, מייגן עצמה הפכה לדמות ציבורית עם אמירה. היא מופיעה בפסטיבלים בין-לאומיים, משתתפת בפאנלים על ייצוג קהילות, ותומכת ביוצרים צעירים. היא לא מתביישת לדבר על מיניותה, על מאבקי נשים ועל האחריות של הוליווד לשנות מציאות, והיא מזוהה עם קולות פרוגרסיביים. בקיצור, היא מייצגת כמעט את כל מה שלארי אליסון לא: אנטי-ממסדיות, העדפת היושרה האומנותית על פני השורה התחתונה, וחיים מחוץ למסגרת המסורתית של נישואים ומשפחה. עם זאת, היחסים שלה עם אביה טובים והוא מצדו גאה בבתו: "אני לא תמיד מבין את הבחירות שלה", אמר פעם, "אבל אני יודע שהיא עושה קולנוע שמניע אנשים לחשוב. וזה חשוב יותר מכל שורת רווח".

אנחנו ביחד כדי לחיות לנצח

בתחילת העשור התשיעי לחייו ממשיך לארי אליסון להפגין נהנתנות מופלגת. מאז 2011 הוא הבעלים של היאכטה "מוסאשי" (שווי מוערך: 160 מיליון דולר); המעבר בין סיפוניה נעשה במעלית מזכוכית, והמפרט שלה כולל בריכה ודק עליון, ספא וחדרי טיפולים, קולנוע וחדר כושר. לפניה היה לארי הבעלים של יאכטה באורך 138 מטר, מהגדולות בעולם, ששמה "שמש עולה"; שתי היאכטות הפכו לאייקונים תרבותיים שכוכבי קולנוע, פוליטיקאים ואפילו ראשי מדינות התארחו על סיפוניהן.

אם היאכטות הן הצהרת כוח על המים, האי לאנאי הוא המקבילה על היבשה. אליסון האב רכש 98% משטחו ב-2012, והאי – השישי בגודלו בהוואי – הפך לניסוי חברתי וכלכלי פרטי. לארי השקיע מיליארדים בשיפוץ תשתיות, בהקמת מלונות יוקרה ובפיתוח פרויקטים סביבתיים כמו אנרגיה מתחדשת ומים מותפלים. החזון שהציג: להפוך את לאנאי למערכת אקולוגית בת קיימא שבה מתנהלים חיים ידידותיים לסביבה לצד פאר בלתי נגמר. 

מי שהתחיל ברחובות של שיקגו מחזיק כיום גם בעשרות אחוזות ברחבי העולם, מווילות על חופי מליבו ועד לארמונות באיטליה; בקליפורניה בלבד מוערך הנדל"ן שבבעלותו במיליארדים. יש לו גם צי של מטוסים פרטיים שכולל דגמים נדירים, חלקם מותאמים אישית לצרכיו. כמו בנו הוא טייס מוסמך בעצמו, ועדיין מטיס מדי פעם את מטוסיו. 

העושר כנראה יפה לבריאות, כי לארי אליסון נראה צעיר בהרבה מגילו הביולוגי. הוא צמחוני- פסקטריאני (נמנע מבשר אך אוכל דגים), מתעמל מדי יום, אינו שותה אלכוהול או משתמש בסמים, ומעניק עדיפות גבוהה לשינה. נראה שהוא גם פיתח שיטה לשמור על אושר רומנטי מתמשך: חצי תריסר מערכות יחסים.

לארי אליסון הוא הבעלים של היאכטה "מוסאשי" (שווי מוערך: 160 מיליון דולר). המעבר בין סיפוניה נעשה במעלית מזכוכית, והמפרט שלה כולל בריכה ודק עליון, ספא וחדרי טיפולים, קולנוע וחדר כושר

"אנשים הישגיים מונעים יותר מפחד מכישלון מאשר מהשאיפה להצלחה", אמא פעם לארי, וסיפר שהפחד הכי גדול שלו בילדותו היה לאבד את אמו המאמצת, אז הוא התפלל וביצע "עסקאות" עם עצמו כדי להבטיח שתחזור בשלום הביתה. כשאיבד אותה לאחר מאבק ממושך בסרטן, הוא שקע בדיכאון עמוק, שגרם לו לעזוב את הלימודים. כיום הוא תורם הון למחקרי אריכות ימים, בתקווה שמורשתו תהיה חיי נצח. הוא משקיע בחברות שעוסקות בביוטכנולוגיה, בהנדסה גנטית ובמחקר תאי גזע, ואמר לא פעם שהוא מאמין שהמדע יוכל להאריך חיים באופן דרמטי – ושזהו האתגר הגדול של זמננו. 

אליסון האב אולי חי כמו פלייבוי, אבל חלק ניכר מהונו הוא השקיע בפרויקטים פילנתרופיים. לאחר מותו של סטיב ג'ובס מסרטן הלבלב ב-2011 הגביר חברו הטוב את השקעותיו במחקר רפואי ותרם 200 מיליון דולר לאוניברסיטת USC. מאוחר יותר ייסד את מכון אליסון לטכנולוגיה באוקספורד, עם התחייבות להשקעה של 1.25 מיליארד דולר בפרויקטים כמו מיפוי מערכת החיסון. הוא גם הוביל השקעה בחברת Imagene AI, סטארטאפ לאונקולוגיה מדויקת. בישראל תרם למוסדות אקדמיים, בתי חולים ויוזמות ביטחוניות, וכן לארגון ידידי צה"ל, FIDF; ב-2017 תרם לו 16.6 מיליון דולר, התרומה הגדולה ביותר שקיבל הארגון עד אז.

בזירה הפוליטית מקיים המולטי-מיליארדר קשרים ענפים עם המפלגה הרפובליקנית, ועם דונלד טראמפ אישית. הוא מבקר קבוע באחוזת מר-א-לאגו, ונפגש עם הנשיא גם בבית הלבן. טראמפ עצמו אמר עליו פעם: "לארי אליסון הוא הרבה מעבר לטכנולוגיה, הוא איש מדהים ואיש עסקים יוצא דופן".

מיהו יהודי 

הסיפור של משפחת אליסון מתחיל באב שהגיע מכלום והפך למלך עולם, ונמשך בבן שמנהל אולפן גדול ובבת שמפיקה סרטים חתרניים. ברקע נראים יאכטה שמארחת כוכבים ופוליטיקאים, ואי פרטי שמזכיר ממלכה בדיונית. יש גם דרך אחרת לספר את הסיפור הזה: ילד מאומץ משכונה רעה הופך לאיש העשיר בתבל, ולא שוכח כמה חשוב להישאר נאמן לעצמך. אז הוא מגדל בן שמסתכסך עם חצי הוליווד כי הוא יהודי גאה, ובת שמפיקה סרטים אדג'יים כי גם היא גאה. זאת גרסה מאוד ספציפית של החלום האמריקאי, משל על מדינה שבה כסף יכול לקנות לא רק יאכטות ואיים, אלא גם שליטה בתרבות, בפוליטיקה ובזהות הפרטית.

ההתייצבות של פרמאונט נגד החרם על מוסדות קולנוע ישראליים היא תוצאה ישירה של ה-DNA האליסוני: עמידה מול לחץ חיצוני מתוך תפיסה ששווה להילחם על מי ומה שאתה. אין לדעת איך זה הסתיים – רק אמש (רביעי) התבשרנו שבילי אייליש ואחרים הצטרפו לכוכבים ההוליוודיים בקמפיין "יחד למען פלסטין" – אבל לפחות ברור שדייוויד אליסון נותן פייט בשם הזהות המשפחתית. אפשר להיות ציניים לגבי אנשים שיש להם בבנק 400 מיליארד דולר, אבל איזה סוף נחמד זה לסיפור שכולו חלום אמריקאי.