"נשארתי בלי בית, בלי עסק – אבל לא בלי תקווה"

כמעט שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בעלות עסקים זעירים ברחבי הארץ עדיין מתמודדות עם אתגרי שיקום והתאוששות. לצד אובדן הכנסות ממושך, רבות מהן נאלצות לנהל את העסק בתוך מציאות של אי ודאות, כשכל החלטה עסקית עלולה להפוך להימור. נתוני עמותת יוזמות עתיד מעלות כי כ-75% מבעלות העסקים הצליחו לחזור לפחות לכ 80% מרמת ההכנסות שהייתה להן ערב המלחמה – אך הדרך חזרה רחוקה מלהיות פשוטה. הירידה המתמשכת בצריכה, הקושי לקבל אשראי והתחושה שהן לבד במערכה, הופכים את היומיום שלהן לאתגר מורכב במיוחד.

שלוש יזמיות, שמלוות על ידי עמותת יוזמות עתיד, מעניקות לנו הצצה למסע שלהם: לאתגרים ולהצלחות.

"לא ויתרתי, החלטתי שלמרות הכל, אני הולכת על זה בכל הכוח"

אתי דר, קונדיטורית ובעלת "מתוקים נעשים באהבה" חיה ועבדה במשך שנים בשלומי. למעלה מ-12 שנה הפעילה עסק מצליח שסיפק שירותי קייטרינג חלבי לאירועים וללקוחות פרטיים. "לפני המלחמה העסק פרנס אותי ואת בני בכבוד ואיפשר לנו רווחה כלכלית" היא מספרת.

המלחמה שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה. אתי נאלצה לעזוב את ביתה ואת העסק, ויחד עם בנה בן ה־15, ילד עם צרכים מיוחדים, נדדה בין מלונות, חיפה, כרמיאל ונהריה. "כל הזמן עמד לנגד עיניי דבר אחד – לשמור על היציבות של בני ולאפשר לו להמשיך במסגרת החינוכית שלו," היא משתפת.

בתוך המציאות הבלתי אפשרית, אתי לא ויתרה על העסק. "לא היה לי מקום משלי, אבל ידעתי שאני לא עוצרת. רציתי להחזיק מעמד בשביל עצמי ובשביל הילד שלי". בזמן שאתי הייתה מפונה וישנה במלון בחיפה, בעלת בית מקסימה, שלי אן פלג מיוקנעם פתחה בפניה את המטבח ביתה בכדי לסייע לה להמשיך לעבוד ולספק הזמנות ללקוחות מקומיים ואפילו למכור לקהילות יהודיות בחו"ל.

כשחזרה למבנה העסק אחרי שנה וחצי, גילתה חורבן מוחלט. "כשהגעתי למקום אחרי שנה וחצי שהיה סגור וראיתי חורבן טוטאלי. הייתי על סף שבירה, חשבתי לוותר על הכל," היא מתארת. "אבל אמרתי לעצמי – אם אני משקיעה שקל, אני כבר אשקיע מאה אלף. קניתי מספריים חדשות והחלטתי שזה הצעד הראשון שלי לשיפוץ. מכאן אני מתחילה מחדש".

לאחרונה החלה לשקם את העסק מחדש ומספרת שהחזרה לשגרה רחוקה מלהיות פשוטה: "זה להתחיל הכל מההתחלה – כלים, ציוד, חומרים לאפייה. הכל עלה המון כסף, ועקב יוקר המחיה אני גם נאלצת לייקר מחירים כי אי אפשר אחרת. אחרת אני פשוט לא ארוויח".

כדי לא להרים ידיים, אתי הצטרפה מחדש לתוכנית ההבראה העסקית של עמותת יוזמות עתיד שם היא מקבלת ליווי, כלים ותמיכה. "לפני 12 שנה הם ליוו אותי כשהקמתי את העסק. עכשיו שוב חזרתי אליהם, נכנסתי לתוכנית הבראה וקיבלתי מנטורית שמלווה אותי יד ביד. זה נותן לי אמונה שלא משנה כמה קשה – אני אצליח".

היום אתי נחושה: "אני לא מוותרת. אני יודעת שיש לי את היכולות, את הכישרון ואת התקווה שתמיד ליוותה אותי, שהעסק שלי ישוב ויפרח, ואפילו ישגשג יותר מבעבר".

"אמנם חזרנו הביתה לפני חצי שנה – אבל המפעל עדיין לא חזר לעצמו"

אולגה רודשבסקי, תושבת קיבוץ מלכיה. נולדה לעולם של ייצור ליקרים ומשקאות איכותיים – מסורת שעברה במשפחתה והפכה לחלק מהזהות שלה. בשנת 2020 החליטה להגשים חלום אישי שלה והקימה מזקקה באצבע הגליל בשם "אולגר" המתמחה בייצור ליקרים, שנאפסים וברנדי מפירות הגדלים באזור קריית שמונה.

במשך 3 שנים השקיעה את כל כולה בהקמת העסק: פיתחה קשרים עם חקלאים מקומיים, יצרה מוצרים איכותיים שזכו לאהדת לקוחות והצליחה להגיע למחזור שנתי מכובד. אבל כשפרצה מלחמת אוקטובר 2023 הכל נעצר ובעקבות המלחמה היא ומשפחתה פונה מהישוב והיצור במזקקה (ששוכנת ב"אזור מלחמה") נעצר לחלוטין.

‎זה לא היה רק משבר עסקי – זו הייתה מכה אישית. חומרי הגלם נשארו בשדות, תהליכי הייצור נפסקו באמצע, והמלאי הלך ואזל. אולגה עמדה מול חלום מתפורר, עם תחושת ייאוש כבדה. באותו רגע פנתה לעמותת יוזמות עתיד וממוקד החירום שלהם קיבלה סיוע ראשוני ובהמשך שולבה בתוכנית הבראה עסקית.

"שובצתי למנטור מקצועי אשר סייע לי לנהל נכון את המשאבים המועטים שנותרו, להשתלב בירידים ושווקים איכרים ברחבי הארץ בכדי שנמכור את המלאי הקיים. בנוסף, הוא סייע לנו להפעיל קמפיין ממומן שפתח דלתות לשיתופי פעולה עם מפיצים שונים בארץ ובחו"ל".

‎באפריל 2025 חזרה אולגה עם משפחתה לבית ולמפעל במלכיה, לאחר שנה וחצי של נדודים במרכז. "המקום היה מזוהם ומוזנח. חולדות, אבק, לכלוך – פשוט חורבן. המפעל עמד דומם מאז 16.10.23. המדינה אולי ראתה מספרים יפים מהמלאי הישן שמכרנו, אבל בפועל – לא ייצרנו כלום," אולגה מספרת.

‎כיום, המזקקה מתמודדת עם מצב מורכב במיוחד: המלאי של 2022–2023 הולך ואוזל, והייצור הבא יוכל לצאת לשוק רק בסתיו 2026. "בינתיים אנחנו סופגים הוצאות חודשיות כבדות ומוציאים עשרות אלפי שקלים – בלי לקבל עד כה סיוע מהמדינה. עדיין לא קיבלנו גרוש. הכל בתהליך מול עורך דין", היא מספרת בכאב.

‎בכל זאת ישנה גם נקודת אור בסיפור. אולגה מוסיפה כי "הקמתי אתר מכירות און ליין, למדתי לפתח ערוצי שיווק חדשים ואני עדיין מחפשת דרכים יצירתיות לשרוד עד שנחזור ליצור מלא. כיום, המנטור שלי ואני שוקלים מעבר ליצור מבוסס מיצים במקום פירות. זה אמנם שינוי דרמטי, אבל אולי זו הדרך להחזיק מעמד".

למרות הכול, אולגה לא מוותרת. "אנחנו בעסק הזה מכל הלב. גם אם קשה, גם אם אין מלאי, אני מאמינה שעם סבלנות, יצירתיות ותמיכה – נצליח להרים את הראש מחדש".

"לא סוגרת את העסק – פשוט ממציאה את עצמי מחדש"

אליסיה נודלמן, מדריכת טיולים בת 62 ממבשרת ציון, היא אחת מאותם בעלי עסקים קטנים בישראל שנאלצים להילחם על קיומם מדי יום. אליסיה, שעלתה מארגנטינה ב־1982, פתחה את עסקי התיירות שלה קצת לפני הקורונה – תקופה שאמנם הבטיחה הזדמנויות, אך גם הניבה את אחד המשברים הקשים ביותר שידעה התיירות בישראל.

"הקורונה סגרה את השמיים. לא הייתה תיירות חוץ, לא הייתה תיירות פנים – הכל נעצר" היא מספרת. רק בשנת 2022 החלה התאוששות, ובשנת 2023 העסק כבר תפס תאוצה מחדש. "ביולי 2023 היומן שלי היה מלא לכל שנת 2024," מספרת אליסיה שהכל נעצר אצלה בבת אחת עם פרוץ ה 7.10.

בעבר, השתתפה אליסיה בקורס בסיסי להקמת עסק של עמותת "יוזמות עתיד". היא קיבלה ליווי צמוד של מנטור עסקי שסייע לה לבדוק כיצד ניתן להציל ולהתאים את העסק למצב החדש. "זו הייתה חוויה חשובה עבורי כי החלטתי שאני לא סוגרת את העסק אלא מחפשת דרכים להתמודד".

אליסיה חזרה לעמותת יוזמות עתיד והצטרפה לתוכנית להבראת העסק. כיום, בליווי מנטור צמוד ולמרות שהקושי עדיין ניכר היא פיתחה את העסק לכיוונים חדשים בדמות סיורים מקומיים עבור תיירות פנים ואף החלה לפתח סיורים וירטואליים עבור תיירים בחו"ל שעם המציאות הביטחונית שמלווה אותנו כבר שנתיים, רבים מהם עדיין חוששים להגיע עקב השמועות שרצות בכל העולם".

עם זאת הדעה עלינו בעולם לא ממש מסייעת לה. "בהתחלה זה הלך די טוב ועם הזמן זה החל לדעוך ואני חושבת שזה קשור למערכה הנוכחית, שאותה אנו חווים כבר די הרבה זמן ולאיך שישראל נתפסת בעולם".

למרות הקשיים הכלכליים, אליסיה ממשיכה להתמיד, לייצר קשרים חדשים ולפתח קהלים נוספים בתיירות פנים. "זה מאד מורכב- הסכמים מתקצרים, משלמים פחות אבל כל סכום כספי שנכנס לי נחוץ על מנת להמשיך לקיים את העסק", היא מסבירה.

אליסיה מסתכלת קדימה בתקווה ואופטימיות "אני מאחלת לעצמי, לשנה החדשה, שהמלחמה תסתיים כבר ושהחטופים יחזרו הביתה ואני מאמינה שגם אז הדברים העסקיים יחזרו למסלולם".

יזמיות ובעלות עסקים זעירים בישראל מפגינות נחישות יוצאת דופן

סיפוריהן של אתי, אולגה ואליסיה רק משקפים את המאבק היומיומי של אלפי בעלי ובעלות עסקים קטנים בישראל. יוקר המחיה, ירידה בצריכה והיעדר רשת ביטחון כלכלית הופכים את קיום העסק לקרב מתמשך – שבו כל יום הוא מבחן הישרדות. עבור רבות מהן, להחזיק מעמד, להמציא את עצמן מחדש ולהמשיך להיאחז בתקווה. בין הרס, משברים והזדמנויות חדשות, הן ממשיכות להאבק ומוכיחות שיצירתיות, אופטימיות ונחישות הם כלים לא פחות חשובים מהעסק עצמו.

"השנים האחרונות הציבו אתגרים חסרי תקדים לעסקים קטנים, ובעיקר לעסקים בבעלות נשים, שנאלצו לנהל במקביל את העסק, המשפחה וההתמודדות האישית עם מציאות המלחמה", אומרת שרונה תרשיש, מנהלת פועלים בקהילה, במסגרת המרכז לבנקאות חברתית של בנק הפועלים. "כגוף שמלווה עשרות אלפי עסקים בישראל, אנחנו רואים מקרוב את החוסן, היצירתיות והיכולת שלהן להמציא את עצמן מחדש. אנחנו מחויבים להמשיך לעמוד לצד העסקים הקטנים ולספק להם פתרונות מותאמים, כדי שיוכלו לא רק לשרוד אלא גם לצמוח".

צופית גורדון, מנכ"לית יוזמות עתיד, מסכמת: "יזמיות ובעלות עסקים זעירים בישראל מפגינות נחישות יוצאת דופן. גם אחרי חודשים של סגירה, פינוי או אובדן הכנסות, הן ממשיכות לפעול, להמציא את עצמן מחדש ולשמור על העסק חי. אבל אי אפשר להתעלם מהקשיים: היעדר רשת ביטחון, קשיי מימון וחוסר ודאות כלכלית הופכים את ההתמודדות שלהן למאבק יומיומי. הפתרון איננו טמון במענקים חד־פעמיים בלבד, אלא במעטפת מקיפה – ליווי עסקי, קהילה תומכת, גישה לאשראי מותאם וכלים להתמודדות עם מציאות משתנה".

גורדון מדגישה כי מאחורי המספרים והנתונים היבשים מסתתרות אלפי נשים עם סיפור אישי מורכב כאלו שנאלצו לסגור דלתות של חנויות, לעבור יישוב, להתחיל מחדש, לשנות במעט את העסק או להחזיק את העסק בחיים כמעט מכלום. סיפורי ההתמודדות שלהן חושפים את הפער בין הנחישות האישית לבין המציאות הכלכלית המכבידה, וממחישים עד כמה התמיכה הנכונה יכולה לעשות את ההבדל בין קריסה להתחדשות.