כל מה שמילכה ושמואל הלמן רצו לעשות הוא להתפרנס בכוחות עצמם. הזוג, בני 25 ו-30 מההתנחלות קדומים הקים עסק לבנייה וגמר, אבל המזל לא האיר להם פנים. לאחר שנתיים הם מצאו את עצמם שקועים בחובות של יותר כחצי מיליון שקלים. לאחר שסגרו את העסק, הם מנסים לגייס 300 אלף שקלים באמצעות פרויקט גיוס המונים, כדי להחזיר את החובות שצברו לבעלי עסקים קטנים.

"את ה-200 אלף שקלים שאנחנו חייבים לבנקים נשלם בהסכמים לטווח ארוך אבל אנחנו יודעים איך זה מרגיש כשמקימים עסק והוא נופל, כשיש טלפונים מהבנק ואתה צריך לחשב מה לקנות במכולת. אנחנו לא רוצים שהספקים שעבדנו איתם יגיעו למצב שלנו בשום אופן", אומרת מילכה הלמן.

הכול התחיל לפני שנתיים. שמואל, שעבד בעבר כפועל בניין, ומילכה, שלמדה קורס בעיצוב פנים, החליטו שהם רוצים להקים עסק עצמאי לבנייה וגמר בשם "אוריין קולור", שכולל את כל העבודות שנעשות בבית כמו מחיצות, בלוקים, עבודות גבס וצבע. "רצינו לעשות הכול לבד וחשבנו שאנחנו הולכים להצליח. יש לנו חבר שהתחיל כמונו והוא הצליח, אולי זה פשוט עניין של מזל. מדי פעם התייעצנו עם אבא שלי שהיה קבלן אבל בכל פעם שהוא התערב יותר מדי, וניסה לנהל ביחד איתנו, לא נתנו לזה לקרות. לא נעזרנו בשום פלטפורמה אחרת מלבד שיתופי ידע עם חברים", הם אומרים.

>> רוצים לתרום גם? היכנסו לכאן

העסק התחיל להתגלגל, שמואל ומילכה שיווקו את עצמם בפייסבוק והתחילו לקבל עבודות, הרווחים אמנם לא היו גבוהים, אך הם הצליחו להתקיים מהעסק. "הרווחים בעולם הבנייה בתחום של הגמר לא גדולים: מפרויקט של 170 אלף שקל שארך חודשיים הרווח שלנו היה 25 אלף", אומרת מילכה.

אז הגיע הטריגר הראשון שהחל להעיק על העסק: השוטף פלוס. "כשלוקחים חומרים ומשלם עליהם בהמשך, קשה לשייך חשבוניות לפרויקט, זו הסיבה שתמחרנו לא נכון פרויקט, גם בגלל שאנחנו צעירים וחסרי ניסיון בשוק ולא לקחנו הרבה קריטריונים בחשבון: העבודה מתארכת וצריך לעשות פינישים, עוד יום של פועל שלא נכנס לתמחור".

הטריגר השני ששבר אותם היה פרויקט שבו נכתב בחוזה שעל כל שבוע של איחור הם ייקנסו ב- 10,000 שקלים. "לא חשבנו שהלקוח יממש את זה כי בבנייה לרוב לא מסיימים בדיוק בזמן. גם בחוזים שלנו מול קבלני משנה הצבנו קנסות אבל לא היה לנו נעים ולא הרגיש נכון לממש אותם".

חישוב מסלול מחדש from שמואל הלמן on Vimeo.

אבל ללקוח הנוכחי כן היה נעים לממש את החוזה ולקנוס אותם והתוצאה הייתה ששמואל ומילכה הפסידו בפרויקט הזה 50 אלף שקלים. כך החל כדור השלג להתגלגל. "התחלנו לקחת הלוואות מהבנקים עם 12 אחוז ריבית, ואם לא היה פרויקט ממש קצר באופק, נאלצנו להמשיך לקחת הלוואות, כל כסף שנכנס אלינו נבלע מייד בהחזר הלוואות בבנק, ולא הספקנו להחזיר לקבלני משנה. הבנו שהבנק לוקח גם את הרווחים שלנו וגם את החובות ולא הצלחנו להבין איך אנחנו לא עומדים בזה: עשינו טבלאות אקסל, שכרנו מזכירה, ניסינו לקחת מנהל עבודה בתקווה שהוא יסדר לנו את העניין, התחושה הייתה שניסינו הכול. לבסוף הגענו לנקודה שכל פרויקט נוסף מסכן ספקים נוספים שלנו, ולכן החלטנו לסגור. הרבה אנשים נכנסים לחובות וממשיכים לעבוד, לוקחים סיכונים וחושבים שיהיה טוב, אבל הגענו למסקנה שאנחנו לא מסוגלים לקחת את הסיכונים האלה, בטח שלא על הגב של הספקים".

מוכנים לחיות על לחם ומים

נכון להיום, מילכה ושמואל חייבים כחצי מיליון שקל. 200,000 שקל לבנקים, לביטוח לאומי ולמס הכנסה ולמעלה מ-300 שקל לספקים.

"קיבלנו הרבה צעקות מהספקים. היו שהגיעו למצב נואש כי יש להם ילדים בבית, והם איימו שיכריחו אותנו לשלם בכל מיני דרכים. זו לא ההרגשה הכי נעימה ואנחנו נמצאים בלחץ רב. ההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה, והדבר מדיר שינה מעיניהם. הם הורים לשמונה ילדים אבל שמו המון כסף רק כדי שנוכל לשלם לספקים. אם נגיע להוצאה לפועל, הספקים לא יראו משם הרבה. אנחנו יודעים איך זה מרגיש להקים עסק וליפול, הטלפונים מהבנקים והצורך לחשב כל דבר שקונים במכולת. אנחנו לא רוצים שהספקים יגיעו למצב הזה בשום אופן. אנחנו מנסים לראות את האור בקצה המנהרה,  ומקווים שהכול יבוא על מקומו בשלום", אומרת מילכה.

בימים אלה שמואל מסיים את הפרויקט האחרון לפני הסגירה, ובקרוב יתחיל לשמש כמנהל עבודה אצל חבר שהקים חברה ממש כמו שמואל ומילכה, אבל לו המזל שיחק קצת יותר מהם. "גם לו היו נפילות, אבל מהר מאוד הוא שכר יועצת פיננסית שהייתה טובה ועזרה לו. אנחנו הבנו את זה מאוחר מדי". מילכה עדיין מחפשת עבודה בתחום של עיצוב פנים.

איך אתם מסתדרים כלכלית?
"כרגע אני מוכנה לחיות על לחם ומים ורק שהמצפון שלי יהיה נקי. שמואל גם משלם מזונות עבור שתי בנותיו מנישואים קודמים. ההורים שלי עוזרים לנו כרגע ואנחנו חיים בצמצום, אף אחד לא מת מזה שהוא לא יכול להזמין פיצה הביתה. אנחנו מצטמצמים במה שאפשר". 

הדבר הכי מביש שעשיתי

הרעיון לגייס את הכסף דרך מימון המונים הגיע מתחושה של אין מוצא. כשהבינו שהם עומדים לסגור את העסק, ורגע לפני שפתחו בהליכי הוצאה לפועל או פשיטת רגל, התקשר למילכה אחד הספקים. "אמרתי לו אין לי כסף, אתה יכול לתבוע אותי בהוצאה לפועל אבל אין לי אפשרות אחרת. הוא השיב שחוץ ממני היו עוד אנשים שפשטו רגל, ורק מהשנה האחרונה חייבים לו מיליון שקלים. הוא אמר לי: 'אני לא יודע מה להגיד לך, אם תמצאו דרך לא להגיע להוצאה לפועל ולשלם לי את הכסף זו תהיה הצלה בשבילי, כי אני חייב משכורות לאנשים, וזה משפיע לרעה על העסק שלי'. ידעתי שגם אם אפשוט רגל, לא אוכל לישון בלילות כי הייאוש בקולם של הספקים ירדוף אותי".

לחברת הכהן חומרי בניין בשילה חייבים מילכה ושמואל את החוב הגבוה ביותר מבין הספקים שלהם. "לא היה לי לקוח כמו שמואל ומילכה שפשט רגל ולקח אחריות בצורה כה מרשימה", אומר שריה הכהן בעל החברה, "בסופו של דבר האשראי שלוקחים מעסקים קטנים יכול לפגוע בהם. יש לי לקוח אחר שחייב לי 50 אלף שקל והוא ברח לקנדה כדי לא לפשוט את הרגל והשאיר אותי עם החוב. בדרך כלל לאנשים קל לברוח ולא לקחת אחריות". 

אז עלה הרעיון של פרויקט גיוס הכספים. "לא קל לנו להיחשף, זה הדבר הכי מבייש וקשה שעשיתי בחיי. הצילום של הסרטון היה סיוט. כשאתה מבקש מאנשים כסף על טעויות שלך, זו הרגשה קשה. מלכתחילה היה ברור לנו שאנחנו לא מבקשים את הכסף על החובות של הבנקים, איתם אני כן אגיע להוצאה לפועל וזה בסדר, הם יסתדרו עם זה והם יקבלו את הכסף ראשונים, כי הבנק עם החוב הכי גדול מקבל כסף ראשון. אבל הפחד שאני עלולה לפגוע באנשים פרטיים, והספקים שכבר לא צועקים ומאיימים אלא מתחננים שתמצאי פתרון רק כדי שנוכל לשלם להם את הכסף. הפרויקט הזה נותן לנו תקווה באיזשהו מקום", אומרת מילכה.

איך הצלחתם לגייס אנשים לפרויקט?
"מי שהרים את הפרויקט הוא אח שלי - אלחי, התגייסו חברים שלו שאפילו לא מכירים אותנו, ונדהמנו מהנתינה שלהם. אנשים כמו מאיר לאיוש שנותן שיעורי ערבית וייעוץ לפרויקטים לגיוס המונים, חברה אחרת של אלחי לירון מרמר מעצבת בגדים נתנה איפור ערב וסדנה לאיפור. גם אבא שלי התגייס והוא נותן ייעוץ לבנייה קלה, וייעוץ כלכלי למשפחות, מאוד אירוני שהוא היה מתנדב בעבר בארגון פעמונים. בהתחלה היה לנו מאוד קשה לחיות בצמצום, התלוננתי שאין לי כסף לקנות סיגריות, אבל במבט נוסף, אני לומדת לחסוך. כל התקופה הזו באה ללמד אותנו משהו. אנחנו הולכים לצאת ממנה עשירים – בידע".

מה אתם מתכננים לעשות אחרי שהסופה תחלוף?
"לחיות כשכירים ולחיות את חיינו בשקט. להעביר את הידע מהמשבר שלנו הלאה. אני מקווה שאוכל לעזור לאנשים במצבים כאלה כי אני יודעת כמה לא קל להיות בהם".