בנו בית על המשק המשפחתי – ואז התברר שהקרקע בכלל לא שלהם

הסכם משפחתי להקמת בית על משק חקלאי אינו מהווה בהכרח הענקת זכויות בקרקע. כך עולה מפסק דין שניתן לאחרונה, שבו נדחתה תביעתה של אישה לקבלת מחצית מזכויות מגרש שעליו נבנה ביתה יחד עם בעלה לשעבר, על שטח השייך לאביו.

בני הזוג בנו את הבית על מגרש של 750 מ"ר בנחלת האב בשנת 2016, ולאחר מכן עברו להתגורר בארצות הברית. עם פרידתם, הגישה האישה תביעה נגד בעלה לשעבר ונגד חמיה. היא טענה כי ההסכם המשפחתי שאפשר להם לבנות בנחלה מהווה למעשה הסכם מתנה, המעניק לה זכויות קנייניות בשטח. בעקבות כך דרשה לפצל את המגרש מתוך המשק ולרשום מחצית ממנו על שמה.

במהלך ההליכים המשפטיים נרצח הבעל ב-7 באוקטובר 2023, אך התביעה נמשכה. האישה הוסיפה דרישות לסעדים חלופיים: מחצית משווי הבית והמגרש במקרה שלא יתאפשר הפיצול, דמי שכירות שנגבו מיחידת דיור במקום ופיצוי בגין מחסן שנבנה באתר.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי ההסכם המשפחתי העניק לבני הזוג רשות לבנות את הבית, אך לא כלל העברת בעלות בקרקע. עוד צוין בפסק הדין כי להורים עצמם לא הייתה בעלות מלאה בשטח, אלא זכויות של "בר רשות". לפיכך, העברת זכויות במקרקעין דרשה הסדרה מפורשת וקבלת אישורים מהגורמים המוסמכים – הליכים שלא בוצעו. השופט קבע בנוסף כי סעיף בהסכם שדן באפשרות עתידית לפיצול המגרש, הותנה באפשרות משפטית ובכדאיות כלכלית, תנאים שלא הוכחו בהליך.

בעקבות הקביעה כי לא ניתנה מתנה במקרקעין, נדחו גם הדרישות לסעדים הכספיים. בית המשפט פסק כי אין לחייב את האב לשלם לאישה את מחצית שווי המגרש או לפצותה על הבנייה שאותה יזמו בני הזוג מרצונם. התביעה נדחתה במלואה, והאישה חויבה בהוצאות משפט בסך 60 אלף שקל.

עורכת הדין טלאל אסולין ממשרד גינדי-כספי ושות' מסבירה: "פסק הדין מחדד את הסיכון שבהסתמכות על הבנות משפחתיות כלליות כשבונים בית על משק או נחלה. עצם העובדה שהושקעו כספים רבים בבנייה, ואפילו קיים הסכם בין בני המשפחה, לא אומרת בהכרח שניתנו גם זכויות בקרקע. אם הכוונה היא להעניק זכויות במקרקעין, חשוב שהדבר ייאמר בצורה מפורשת ויותאם למצב המשפטי של המשק ולאישורים הנדרשים".