ההתחדשות העירונית הפכה לשאלת ביטחון, והמערכת לא מדביקה את הקצב

המלחמה עם איראן מחזירה לסדר היום מציאות שמוכרת בענף ההתחדשות העירונית זה שנים: מאות אלפי דירות בישראל אינן ממוגנות. בזמן אזעקות, משפחות נאלצות לרדת לחדרי מדרגות או לחפש מקלטים ציבוריים, וקשישים, נכים ומשפחות עם ילדים מוצאים עצמם בסיכון ממשי.

עדי הוד, מנהלת תחום ההתחדשות העירונית בקבוצת שובל, אומרת כי מדובר בצורך קיומי: "כשאתה רואה קשישים ונכים יורדים במדרגות ורצים למקלטים, אתה מבין שזו לא מותרות". לדבריה, דווקא האוכלוסיות הפגיעות ביותר נותרות ללא פתרון, כי אין באפשרותן לעבור לדירות חדשות עם ממ"ד.

לצד הדחיפות, הענף מתמודד עם אתגרים תפעוליים. עו"ד קרן כהן-בלחרסקי מתארת לוחות זמנים שמשתנים, גורמים מקצועיים שמגויסים למילואים וניהול יומיומי מורכב יותר. "המשך הפעילות בענף הבנייה אינו רק צורך כלכלי", היא אומרת. "הוא חלק מחוסנה של המדינה".

עו"ד רועי דהן, שותף ומייסד במשרד כהן-קצב, קרן, דהן ושות', מזהיר מפני הנטייה להקפיא תהליכים: "רבים מבעלי הדירות נוטים לעצור ולהמתין ליום שאחרי. בעיניי זו טעות אסטרטגית". לדבריו, רוב שנותיו של פרויקט התחדשות מתרחשות בשלב התכנון ולא באתר הבנייה, ולכן ניתן להמשיך להתקדם גם בתקופה הנוכחית. הוא מוסיף כי פרויקטים שייעצרו היום עלולים למצוא את עצמם בתחתית סדר העדיפויות של ועדות התכנון.

עו"ד רועי אלקלעי מדגיש את תפקיד הליווי המשפטי בתקופה כזו. לדבריו, עורכי דין המייצגים דיירים נדרשים לא רק לקדם פרויקטים, אלא גם להעניק תחושת יציבות. "דווקא בתקופות מורכבות מתחדדת החשיבות של ליווי מקצועי מנוסה ויציב", הוא אומר.

המלחמה לא יצרה את הפער בין הצורך במיגון לבין קצב הביצוע, אך היא חשפה אותו. השאלה שנותרה פתוחה היא כיצד לייצר קצב ויכולת ביצוע במציאות שבה הזמן עצמו הפך לגורם קריטי בביטחון האזרחים.