30 אלף משפחות ממתינות לדיור ציבורי, והתקציב עבר בלי בשורה

התקציב עבר, אבל הבשורה החברתית נשארה מחוץ לדלת. 30 אלף משפחות ממתינות בתור לדיור ציבורי: חלקן גרות במקלטים, חלקן בדירות בלתי ראויות למגורים, חלקן נודדות בין קרובי משפחה, במקלטי חירום או בתנאי עוני קשים מנשוא. מאחורי המספר היבש הזה עומדים עשרות אלפי ילדים, קשישים, עולים חדשים, נפגעות אלימות ומשפחות חד־הוריות – אוכלוסיות שפשוט אין להן אלטרנטיבה.

כיום, דירות הדיור הציבורי בישראל מהוות כ־1.7% מכלל הדירות במדינה. להשוואה: בשנות החמישים והשישים, בתקופת קליטת העלייה ההמונית, שיעור הדירות הציבוריות הגיע לכ־60% ממלאי הדיור. לפי נתוני OECD, הממוצע במדינות המפותחות עומד על כ־7%. ישראל נמצאת בתחתית הטבלה.

ומי אשם? הממשלות בקדנציות האחרונות כמעט לא עסקו בפתרונות דיור אמיתיים. המיקוד עבר לפינוי במקום לבינוי.

עמידר פרסמה לאחרונה את הדוח הרבעוני שלה, והוא מציג רווחיות נאה של כ־50 מיליון שקלים השנה, יתרת מזומנים של כמעט רבע מיליארד שקלים ותחזיות פיננסיות תקינות. אבל מאחורי הטבלאות המסודרות מסתתרת מציאות אחרת לגמרי: דירות עומדות ריקות, משפחות מחכות שנים, בירוקרטיה אלימה, היעדר מדיניות והפקרה שמגיעה עד ליסודות.

מנגנון פינוי במקום אכלוס

הדיור הציבורי עסוק בשנים האחרונות יותר בפינוי דיירים מאשר באכלוסם. החברה מפעילה נגד חלק מהדיירים – לעיתים מהשכבות החלשות ביותר – מערך משפטי שחלקו התגלה כבלתי חוקי.

עתירה שהגישו פורום הדיור הציבורי וח"כ מיכאל ביטון חשפה כי במשך שנים פעלו מטעם החברה עורכי דין ללא המינוי המחייב על פי חוק החברות. עורכי הדין האלה ניהלו הליכי פינוי, הגישו תביעות, שלחו התראות והפעילו לחץ משפטי על דיירים שאין להם יכולת להתמודד עם מערכת כזו.

"כשחברה ממשלתית מפעילה מנגנוני כוח לא חוקיים נגד מי שהיא אמורה לשרת, זו תמונה שמסבירה יותר מאלף דוחות כספיים", אומר דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי.

בזמן שהפינוי עובד שעות נוספות, האכלוס תקוע. בכל רחבי הארץ מפוזרות דירות ריקות בניהול עמידר – חלקן מוכנות למגורים, חלקן דורשות שיפוץ מינימלי – אך אף אחת מהן אינה מאוכלסת.

נחל בקע בבאר שבע היא הדוגמה המזוקקת: יותר ממאה דירות עומדות ריקות כבר עשור שלם.

התחדשות עירונית בלי רווח ציבורי

גם כשהמדינה מקדמת פרויקטים של התחדשות עירונית, ההיגיון הציבורי נעלם. מרכז הקליטה בשכונת גילה בירושלים הוא דוגמה בולטת: פרויקט ענק שבו נבנות יותר מאלף יחידות דיור חדשות על קרקע של הדיור הציבורי.

"זה נשמע כמו בשורה, אבל בפועל אין תוספת של דירה אחת למלאי", מסביר גיגי. "כל הדירות החדשות הולכות להימכר בשוק החופשי. כל הבנייה העצומה הזו מחליפה דירות ישנות שנהרסו, אבל לא מוסיפה אפילו בית אחד למשפחה שמחכה בתור".

כך מתבזבזת ההזדמנות הגדולה ביותר של המדינה לייצר מלאי דיור ציבורי משמעותי: פרויקטים עתירי תקציב על קרקעות ציבוריות, שאינם משאירים שום רווח ציבורי אמיתי.

גם בתל אביב פרויקטים של התחדשות עירונית תקועים בגלל מדיניות חלמיש. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 2022, חל שינוי קיצוני בגישת החברה. חלמיש החלה להציב דרישות לתשלום עבור כל פעולה בסיסית: העברת בעלות, הארכת חכירה או חתימה על הסכם פינוי־בינוי.

לטענת יזמים הפועלים בדרום תל אביב, השינוי נעשה ללא פרסום רשמי, ללא שיתוף ציבור ובאופן שפוגע ישירות בדיירים ובחברות שמנסות לקדם פרויקטים בעיר.

למרות שחלמיש המשיכה לחתום על הסכמי פינוי־בינוי מול יזמים כמו כל דייר אחר, היא החלה לטעון מאוחר יותר כי בכובעה השני – כגוף המחזיק בקרקע – היא זכאית לתשלום נוסף.

יזמים מספרים כי קיבלו דרישות בסך עשרות ואף מאות אלפי שקלים בגין הארכת חוזי חכירה. דיירים גילו שאינם יכולים למכור את דירתם משום שנותרו שנתיים או חמש שנים לסיום תקופת החכירה, ואין אפשרות להאריך אותה כבעבר ללא תשלום. אלפי משפחות אינן יכולות להוריש או למשכן את דירותיהן.

וכך, אלפי דירות הפכו בין לילה לבלתי סחירות.

כל זה מתקיים בתוך חלל של היעדר מדיניות ממשלתית מוחלט. אף ממשלה בעשור האחרון לא אימצה תוכנית רחבת היקף לשיקום או להגדלת הדיור הציבורי.

החוק שקבע ש־5% מכל בנייה חדשה יוקצו לדיור ציבורי אומנם נחקק, אך מעולם לא יושם. הוא נוהל כמו המלצה שולית, לא כמדיניות מחייבת. במקום להיות עמוד שדרה להשבת הדירות הציבוריות למרכז השיח, הוא נבלע בין התנגדויות, מסמכים שמעלים אבק ועמדות כוח של משרד האוצר.

תוכנית שנקברה

גם התוכנית האסטרטגית "לגור בכבוד" של שר השיכון לשעבר יואב גלנט ומנכ"ל המשרד חגי רזניק – תוכנית יוצאת דופן בהיקפה ובכוונתה, שביקשה להגדיל את מלאי הדירות הציבוריות בכ־7,500 דירות בשנה – נקברה עוד לפני שהתחילה לזוז. היא מעולם לא זכתה לתקציב. משרד האוצר התנגד.

"האוצר, בהמלצת גורמים לא אחראיים, מחסל את הדיור הציבורי בלי שיש שום אלטרנטיבה לאוכלוסיות שאינן יכולות לרכוש דירה ואינן יכולות להתמודד עם שוק השכירות הדורסני", אומר גיגי.

"מדובר במאות אלפי אנשים שהמדינה פשוט הפסיקה לראות והחליטה להטיל עליהם ועל ילדיהם גזר דין של חיים בעוני מחפיר, חיים בלי היכולת להשיג קורת גג יציבה. אנחנו נחושים להמשיך במאבק עבור אותן משפחות – נכים, קשישים, ילדים ומשפחות חד־הוריות – שהמדינה החליטה לנטוש".

עמידר מציגה רווח שנתי של מעל 80 מיליון שקלים, אבל הציבור מפסיד את הדיור הציבורי. כשמדינה נותנת לחברה ממשלתית מרוויחה לפנות דיירים במקום לאכלסם, להחזיק דירות ריקות במקום לפתוח דלתות ולהפר זכויות במקום להגן עליהן – המסקנה ברורה: זו לא תקלה נקודתית. זו מערכת שבחרה להתרחק מהייעוד שלה.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: המשרד מנהל מדיניות סדורה בעולמות השיכון לרבות שיפור מתמיד בשרותים הניתנים לדיירים ופיתוח תכניות חדשות המיטיבות עם הזכאים ככל הניתן.

בדיוני התקציב לשנת 2026 נלחם המשרד, כבכל שנה, והצליח להביא תקציבים משמעותיים לטובת תחום השיכון ובכלל זאת לטובת דיירי הדיור הציבורי.

בשנה האחרונה הושקעו משאבים רבים בהרחבת שיפוצי הדירות בדיור הציבורי, בשדרוג תהליכי האכלוס ובטיפול מהיר ואפקטיבי בנפגעי "עם כלביא".

נתוני השירות מצביעים על שיפור מובהק של עלייה במדדי המקצועיות, איכות המענה ושביעות הרצון הכוללת.

פרויקט ההתחדשות בגילה יוביל להתחדשותן של למעלה מ-100 דירות דיור ציבורי, ודירייהן יהנו מדירות חדשות ובטוחות יותר.

לא פחות חשוב מכך הינם התקציבים שסוכמו במסגרת הפרויקט ויאפשרו רכישת עשרות דירות דיור ציבורי בירושלים עוד לפני סיומו, ובכך יסיעו לתור הממתינים בעיר מבלי להמתין לסיום הפרויקט עצמו.

לגבי נחל בקע, אמנם קיימות במתחם דירות ריקות, אך לא בהיקפים ובפרקי הזמן שפורסמו.
הדירות במתחם במצב מורכב, ובשל ריבוין ואיכותן הירודה הוחלט לממש את הפוטנציאל של הקרקע לטובת רכישת דירות איכותיות ומותאמות עבור תור הממתינים בבאר שבע.

באשר לדירות ריקות בכלל, הן מהוות אחוזים בודדים בלבד מהמלאי, ורובן באזורי פריפריה ללא ביקוש ונעשים צעדים להתאמת המלאי לביקושים.

הפינויים מתבצעים אך ורק בהתאם לצווי בית משפט חלוטים ובמספרים מצומצמים לאור מורכבויות המלחמה ועל מנת לדאוג לתור הממתינים הזכאים לדירות אלו.

כל הסוגיות המשפטיות נבחנות והמשרד פועל בהתאם לדין ולשמירה מלאה על זכויות הדיירים והזכאים.

חשוב לציין, מחצית מרווחי חברת עמידר מושקעים בחזרה בדיור הציבורי, השקעה ישירה שמרחיבה את מגוון הפתרונות, משפרת את השירות ומחזקת את יכולת המשרד לתת מענה לזכאים ולמשפחות הממתינות.