נס, לא היערכות: כך נראית ישראל רגע לפני רעידת האדמה הגדולה

רעידת האדמה בעוצמה 4.2 שהתרחשה הבוקר (09:00) באזור ים המלח והורגשה באזורים נרחבים בישראל, הסתיימה ללא נפגעים וללא נזק משמעותי. אלא שלפי מחקר חדש ומקיף של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), העובדה שהאירוע עבר בשקט אינה מעידה על מוכנות, אלא בעיקר על מזל.

המחקר, שכותרתו "סוגיות בהיערכות לרעידת אדמה בישראל", הוכן לקראת דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, והוא מצייר תמונת מצב מטרידה: מדינת ישראל יודעת היטב כיצד ייראה תרחיש של רעידת אדמה חזקה, אך רחוקה מלהיות ערוכה אליו.

את המסמך חיברו מתן שחק וד"ר נורית יכימוביץ-כהן, והוא אושר על ידי אורלי אלמגור לוטן, ראש צוות בממ"מ. החוקרים הסתמכו על דוחות מבקר המדינה, החלטות ממשלה ונתונים שנאספו לאורך שנים. התוצאה, לדבריהם, חד-משמעית: לפי תרחיש שמובא בדוח, רעידת אדמה חזקה בישראל עלולה לגרום לאלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, אלפי לכודים ומאות אלפי חסרי קורת גג. צפויה גם פגיעה חמורה בתשתיות חיוניות: כבישים, מסילות רכבת, חשמל, מים, ביוב ותקשורת, שתשבש את יכולת ההגעה של כוחות ההצלה ותעמיס על בתי החולים מעבר ליכולת.

אלא שלמרות שהאיום מוכר וממוסמך, המחקר קובע כי אין בישראל גוף אחד עם אחריות כוללת לניהול אירוע רעידת אדמה אזרחי. ריבוי הגופים המעורבים: משרדי ממשלה, פיקוד העורף, משטרת ישראל ורשויות מקומיות, יוצר טשטוש סמכויות שעלול להפוך לכשל תפקודי ברגע האמת.

בלי מיפוי, בלי סדר עדיפויות

אחת הקביעות החמורות בדוח נוגעת למצב המבנים בישראל: למדינה אין מיפוי מלא ומעודכן של מבנים שאינם עומדים בתקן הישראלי לעמידות בפני רעידות אדמה (ת"י 413). לפי הערכות משרד הבינוי והשיכון, בישראל כ-80 אלף מבני מגורים בני שלוש קומות ומעלה שנבנו לפני החלת התקן, ובהם כ-810 אלף דירות, אך מאחר ששנת הבנייה ידועה רק לגבי כשני שלישים מהמבנים, מדובר בהערכות בלבד.

המשמעות ברורה: המדינה אינה יודעת בדיוק אילו מבנים צפויים לקרוס ראשונים, ואינה יכולה לקבוע סדרי עדיפויות לאומיים לחיזוק – במיוחד באזורים הסמוכים לשבר הסורי-אפריקאי, שבהם הסיכון גבוה יותר, כמו הגליל, בקעת הירדן, הערבה ואזור ים המלח.

המחקר מציג נתון שממחיש את עומק הבעיה: מאז אישור תמ"א 38 בשנת 2005 ועד 2024, חוזקו ואוכלסו בפועל כ-3,900 מבנים בלבד - כ-5% בלבד מהמבנים הזקוקים לחיזוק בישראל. רוב הפרויקטים בוצעו במחוזות תל אביב והמרכז, שם קיימת כדאיות כלכלית ליזמים.

לעומת זאת, בצפון ובדרום, דווקא באזורים החשופים יותר לרעידות אדמה, שיעור החיזוק נמוך במיוחד. גם התוכנית שהחליפה את תמ"א 38, כך קובעים החוקרים, נשענת על אותו "מודל שוק", ולכן אינה מספקת פתרון לאזורים שבהם החיזוק נחוץ אך אינו משתלם כלכלית.

הרשויות המקומיות: קו החזית שלא מוכן

לפי תפיסת החירום הלאומית, הרשויות המקומיות הן "לבנת היסוד" בהתמודדות עם רעידת אדמה. בפועל, המחקר מצביע על כך שרבות מהן אינן ערוכות: חסר להן כוח אדם מקצועי, תקציבים ייעודיים ותוכניות פינוי וקליטה מעודכנות. יתרה מכך, נתונים עדכניים על רמת המוכנות של הרשויות כלל אינם מפורסמים לציבור.
במצב כזה, מזהירים החוקרים, האחריות הכבדה שמוטלת על הרשויות ביום שאחרי רעידה חזקה עלולה להפוך לחולשה קריטית.

רעידת האדמה הבוקר לא הייתה חריגה מבחינה סיסמית, אך היא ממחישה עד כמה המרחק בין "אירוע ללא נפגעים" לבין אסון לאומי עלול להיות קטן. לפי מחברי המחקר, רעידת אדמה משמעותית בישראל אינה שאלה של "אם", אלא של "מתי", והפער בין הידע הקיים לבין רמת ההיערכות בפועל, כך עולה מהדוח, עדיין לא נסגר.