המומנטום נעצר: אחרי שנת שיא, קצב הבנייה ברבעון השני נעצר
למרות ש-76 אלף דירות חדשות יצאו לדרך בשנה האחרונה, ברבעון השני נרשמה ירידה בקצב ההתחלות. גמרי הבנייה ממשיכים לרדת, זמן ההקמה מתארך והזוגות הצעירים מגלים שוב: הדירה מתעכבת, שכר הדירה לא


נתונים שפרסמה היום (ה') הלמ"ס מציירים תמונה מורכבת על שוק הבנייה בישראל: מצד אחד, שנת 2025 נראית על פניו כשנת שיא, עם 76,480 דירות חדשות שהחלו להיבנות – זינוק של 22.3% לעומת השנה הקודמת. כותרות אלה משרות תחושת אופטימיות בשוק, ומייצרות ציפייה לירידת מחירים ולפתרון מצוקת הדיור.
אלא שמאחורי האופטימיות מסתתר נתון מטריד: ברבעון השני של השנה דווקא נרשמה ירידה של 5.5% בקצב התחלות הבנייה. מגמה זו מאותתת כי גל העליות שנרשם בתחילת השנה עלול להיבלם, ומעלה סימני שאלה לגבי היכולת של הענף להמשיך לספק את ההיקפים הדרושים לשוק.
במקביל, גם הנתונים בצד של גמרי הבנייה אינם מעודדים: בשנה החולפת הסתיימה בנייתן של 54,760 דירות בלבד – ירידה של כמעט 5% לעומת השנה הקודמת. כלומר, גם כאשר התחלות הבנייה עולות, מעט מדי פרויקטים מגיעים לשלב האכלוס, והפער בין מה שמתוכנן לבין מה שמוגש בפועל לשוק הולך וגדל.
אם לא די בכך, גם לוחות הזמנים ממשיכים להתארך. משך הזמן הממוצע להשלמת בניין עומד כיום על 31.4 חודשים, ובפרויקטים גדולים אף עובר את רף ה-36 חודשים – לעומת פחות מ-28 חודשים בממוצע בשנה הקודמת.
המשמעות ברורה: רוכשי דירה נאלצים להמתין שנים ארוכות למפתח, לשלם שכירות בינתיים ולעיתים אף להתמודד עם עיכובים במסירה וחוסר ודאות לגבי מצב הפרויקט.
מי נפגע? בעיקר השוכרים
התוצאה הישירה של המגמות הללו היא פגיעה מתמשכת בזוגות הצעירים והשוכרים. בעוד שהמדינה מתהדרת בשיאים במספר התחלות הבנייה, בפועל הדירות אינן זמינות, והלחץ ממשיך ליפול על שוק השכירות. המשמעות היא חוזים יקרים יותר, תחרות על דירות קטנות ומיושנות, והתרחקות נוספת של חלום הדירה מהישג ידם של צעירים ומשפחות בתחילת דרכן.
מי שמתריע בקול רם על ההאטה הוא נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, רוני בריק: "בהתאמה מדויקת להערכות שלנו לאורך כל השנה האחרונה, אנחנו רואים מגמה ברורה של ירידה בהיקף הבנייה במדינת ישראל ברבעון השני. זו מגמה מסוכנת שלממשלה ולבנק ישראל אין את הפריבילגיה להמשיך להתעלם ממנה. מחסור במוצר צריכה אמיתי לא יכול לייצר ירידת מחירים", אמר בריק. לדבריו, הממשלה חייבת לאפשר יבוא עובדים בהיקף גדול ולהפחית את עלויות המימון לענף, אחרת מצוקת הדיור רק תלך ותחמיר.